נדמה שרק נושא אחד עמד בימים האחרונים על הפרק במדינת ישראל המיוזעת: החתונה, בה' הידיעה. יסגרו את המרחב האווירי? לא יסגרו את המרחב האווירי! הנה בר, עושה טיפול פנים! הנה החתן המאושר בחדר כושר! זה כדי שהוא ייכנס לחליפה - אגב, הנה החליפה! הפועלים מקימים את החופה, הם ניסו לגרש את הצלם שלנו אבל הוא מסר את נפשו על קדושת הפפראצי והנה התמונות! הנה החברים של הזוג המאושר, גם הם מנסים לגרש אותנו! הם לא מצליחים! סידורים אחרונים לקראת החופה, רוצים הצצה? ואל תשכחו לבדוק את תפריט ארוחת הערב במסיבת הרווקות!
את ההיסטריה של התקשורת המכסה את עולם הבידור - אפשר עוד להבין. כמו זבובים רוחשים סביב כפית של דבש, עיתונאי הברנז'ה חיים למען אירועים כאלה. לידה של סלבריטאית פלונית, חתונה של סלבריטאית אלמונית - בלי אלה הם לא היו מתפרנסים. די צפוי שכולם יגיעו בכושר הטוב ביותר לחתונה של מי שהפכה לסמל הצלחה ישראלי, בעוונותינו: גם בלונדינית, גם מצליחה בחו"ל, גם התעשרה בזכות משהו שלא דורש מאמץ (גנים טובים יספיקו) - פלא שעל השטרות החדשים לא מתנוססת תמונתה.
אבל מה איתנו? למה אנחנו צורכים את כל פירורי הרכילות ושיטפון הברברת? מה אכפת לנו איפה בר מתחתנת ותחת איזו חופה? מה ייתן ומה יוסיף לנו תיאור שמלת הכלה שלה? ואיך יכול להיות שאנחנו זוכרים את רשימת האקסים שלה טוב יותר מאשר את רשימת האקסים של החברה הכי טובה? כמה מכם - תודו - מצאו את עצמם בימים האחרונים מנהלים שיחה כבדת ראש ורבת פרטים על תכנוני החתונה וסיכויי הזוגיות של
בר רפאלי?
החתונה הזו אינה אלא סימפטום לתרבות הסלבריטאים: אנשים מעטים, עשירים, יפים ומצליחים, יושבים בצמרת וחיים את מיטב מנעמי
העולם הזה, ואנחנו, העם הפשוט, מביטים בהם בהערצה במשקפות ולא נותנים להם לנשום בפרטיות. הם רוצים לישון? אנחנו רוצים לדעת על איזה מזרן. הם הולכים לאכול? אנחנו רוצים לדעת מה. הם מחליטים להתחתן? אנחנו רוצים זכות וטו על בחירת הלב שלהם.
לא שצריך בהכרח לרחם על סלבריטאים שלא פעם בחרו באורח חיים זה במודע, אבל כדאי, אולי, לרחם על עצמנו. לבני אדם יש כוחות נפש מוגבלים. אם כמויות אדירות של סקרנות, אנרגיות רגשיות ומחשבה מעמיקה, מושקעות בחייהם של אנשים שבכלל לא יודעים שאנחנו קיימים, בהכרח תישאר לנו פחות פניות עבור האנשים האמיתיים בחיינו. אלה שאולי אינם מפורסמים וזוהרים, אבל עניין שלנו בפרטי האירוע שלהם, למשל, היה בהחלט מתקבל בברכה. שלא לדבר על עזרה ממשית.
סקרנות היא תכונה אנושית טבעית. איש לא מתפלא כשמיליונים ברחבי העולם צופים בחתונתו של הנסיך הבריטי. גם לפני מאות שנים התקבצה כל לונדון לחזות באירועים כאלה. ההבדל היחיד הוא שהכפר הגלובלי מאפשר לכולנו לעקוב אחר חייהם של מפורסמים. אולם כשסקרנות הופכת למוגזמת, וסכנת האובססיה מרחפת מעל לראשנו - כאן כבר משלמים מחיר. ואת המחיר, מה לעשות, לא ישלמו הסלבריטאים, קוצפים ככל שיהיו על הפרת פרטיותם. אנחנו, והאנשים היקרים לנו, נשלם את מחיר הפוקוס המוגזם על חייהם של אנשים זרים. אנשים שהעניין שלנו בהם לא יכול להועיל להם כלל - ויכול בהחלט להזיק לנו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
