ממשלות ישראל אינן לומדות לקח מאירועי העבר, וכך הן נופלות בכל פעם למלכודת של הרש"פ והאסלם הקיצוני בכל הקשור להר-הבית ולנקיטת מדיניות ביטחונית חובבנית בירושלים. מי שמשלם את המחיר הם אזרחי ישראל ולא הפוליטיקאים.
המצב הביטחוני הרעוע בירושלים עלול להשליך על כל תחומי מדינת ישראל, וגל הטרור עלול להתפשט לתוך תחומי הקו הירוק. הצלחה של הטרור הפלשתיני בהרג יהודים חפים מפשע מהווה בדרך כלל זריקת עידוד ומודל לחיקוי של מוסלמים קיצונים בכל מקום. לא יהיה זה מפתיע אם יהיו בקרוב פיגועי דקירה, פיגועי דריסה וכיו"ב בכל הערים המרכזיות בישראל.
אין ערעור על כך שהר-הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי וסמל הכמיהה לציון, השאלה היא איך ממשלת ישראל מטפלת בנעשה במקום הנפיץ ביותר בעולם, שמשליך בראש ובראשונה על מצב הביטחון בירושלים, השטחים ותחומי מדינת ישראל.
הטיפול צריך להיות מושכל, לא מתלהם, על בסיס מודיעין מדויק, ביד תקיפה ובתיאום ככל האפשר עם ירדן, שהיא האחראית על המקומות הקדושים בהר-הבית על-פי הסכם השלום בין ישראל לירדן.
האיסלאם הקיצוני עושה פרובוקציות כדי לגרור את ישראל למלחמת דת, והחלמאות והחובבנות של ממשלת ישראל מכניסה אותה למלכודת האיסלאמית, לכן אין להתפלא על מה שקורה. לא מדובר באינתיפאדה שלישית מאורגנת, מדובר בגל טרור הנובע מהסתה ומערכת שקרית של הפלשתינים בנושא הר-הבית, אבל גם ממדיניות ביטחונית כושלת ואי הבנת הפוטנציאל הנפיץ של הר-הבית, והאופן שבו משליך הכישלון על מצב הביטחון.
הטרור האיסלאמי הקיצוני אינו צריך סיבות מיוחדות כדי לרצוח יהודים בכל מקום, אבל מדוע לספק לו את התירוץ לעשות זאת ועוד לאפשר לו להפוך את הקורבנות היהודים החפים מפשע לאשמים?
חודש ספטמבר בכל שנה הוא חודש מועד לפורענות בכל הקשור למצב בירושלים ובהר-הבית. זהו החודש של החגים היהודים, ויש תנועת רבה של אזרחים ישראלים לתפילות בכותל המערבי וביקורים בהר-הבית. השנה חל בחודש הזה גם חג הקורבן המוסלמי (עיד אלאצ'חאא').
ב-23 בספטמבר 1996 נפלה ישראל למלכודת של הרש"פ והאיסלאם הקיצוני כאשר ראש הממשלה נתניהו הורה על פתיחת מנהרת הכותל במוצאי יום הכיפורים, והמריא לסיור מדיני בחו"ל למרות קריאתו של
יאסר ערפאת להגיב באלימות על המהלך הישראלי. התוצאה הייתה מהומות דמים בירושלים ובשטחים שנמשכו כמה ימים.
לפני כמה חודשים ביקר ראש הממשלה נתניהו בחשאי בירדן ונועד עם המלך עבדאללה ועם שר החוץ האמריקני
ג'ון קרי בעקבות ההסלמה שהייתה בהר-הבית ובמזרח ירושלים, לאחר ביקורים תכופים של חברי כנסת ישראלים באזור המסגדים.
ראש הממשלה נתניהו הבטיח לשמור על הסטטוס קוו במקום, שנהוג כבר עשרות שנים, והנחה למנוע את עליית חברי הכנסת להר-הבית, כתוצאה מכך חלה רגיעה משמעותית בשטח.
הגורמים לאלימות בירושלים ניתן להצביע על כמה גורמים מרכזיים למצב הביטחוני הרעוע בירושלים:
- תפקוד המשטרה והשב"כ: משטרת ישראל הנמצאת במצב משברי ודמורליזציה גוברת, בגלל האופן שנוהג בה השר גלעד ארדן וללא מפכ"ל קבוע, לא נערכה כראוי בירושלים לקראת חודש החגים היהודים וחג הקורבן המוסלמי. לא נפרסו מספיק כוחות בזמן במקומות הרגישים, היא מנעה שלא לצורך, כניסת מוסלמים להר-הבית ולא הגבילה, כשהיה צריך, כניסת צעירים מוסלמים בעייתים להר-הבית. לא נעשה מעקב מודיעיני מספיק של מערך המודיעין המשטרתי ושל השב"ככנגד גורמי ההסתה ופקידי הווקף המוסלמי בהר-הבית, שמשתפים פעולה עם המתפרעים, ולא נעשו מעצרי מנע. גם הבדיקות בשערי הר-הבית לא היו מדוקדקות די הצורך ומוסלמים צעירים הצליחו להחדיר למקום סלעים ובקבוקי תבערה.
- מינוי שר כושל לתפקיד השר לביטחון פנים: ראש הממשלה מינה לתפקיד הרגיש של השר לביטחון פנים את השר גלעד ארדן אשר לא רצה בתפקיד ושאין לו שום ניסיון ביטחוני כלשהו, זאת ועוד בכל תפקידיו הקודמים כשר הוא נכשל. בימים אלה הוא אחראי גם על העניינים האסטרטגים ועל המלחמה בחרם בישראל וגם שם הכישלון הוא צורם. גלעד ארדן הותיר את משטרת ישראל במשך כמה חודשים ללא מפכ"ל קבוע ולא אפשר לעשות עשרות מינויים בשדרת הפיקוד של המשטרה, הוא הביא לוועדת טירקל את המינוי השנוי במחלוקת של גל הירש, התבזה והתקפל בבושת פנים. ארדן שרק מחפש כותרות כדי להאדיר את שמו, יצר דמורליזציה קשה במשטרה וירידה במוטיבציה דבר שללא ספק משפיע על תפקוד השוטרים והשוטרות. לארדן אין הכישורים הביטחוניים והמדיניים להבין את הנעשה בירושלים, והוא איננו מבין את עבודת המשטרה, עם כל הביקורת על השר הקודם לביטחון הפנים אהרונוביץ', צריך לזכור כי מדובר בקצין משטרה בכיר בדימוס שהיה לו ניסיון מבצעי רב.
- הזנחת הטיפול בפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית: הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בראשות השיח' ראא'ד סלאח הינו לדעת גורמי הביטחון שלוחה של תנועת "האחים המוסלמים", תנועת האם של חמאס. הפלג הצפוני הקים בהר-הבית גוף הנקרא "אלמראבטון" שיש לו חלק נכבד בהסתה ובפרובוקציות בהר-הבית והוא תוקף באופן קבוע מבקרים יהודים במקום. בנוסף לכך עשה הפלג הצפוני פעילות הסתה בקרב ערביי ישראל וארגן, בין היתר, אוטובוסים מלאים בצעירים מהכפרים הערבים להר-הבית. גורמי הביטחון והמערכת המשפטית לא הצליחו בחודשים האחרונים להוציא מחוץ לחוק את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית ולנקוט בפעולות יעילות נגד השיח' ראא'ד צלאח וארגון "אלמראבטון", דבר שהייתה לו השלכה מסוכנת על הנעשה בהר-הבית.
- אי טיפול בהסתה וכישלון בהסברה: גורמי הביטחון לא נקטו בצעדים מספיקים נגד המסיתים הפלשתינים במסגדי הר-הבית ובמסגדים בשכונות הערביות בירושלים. מבחינה הסברתית ישראל נרדמה בשמירה ולא נקטה בזמן בצעדים אפקטיביים להזים את שקרי הרש"פ והאיסלאם הקיצוני, כי היא פועלת לשנות את הסטטוס קוו בהר-הבית. המערכת המדינית לא הייתה בקשר עם ירדן, האחראית על הווקף בהר-הבית כדי לפעול מראש להרגעת הרוחות, כשהיא התעוררה היה זה כבר מאוחר מידי והמלך עבדאללה ומשרד החוץ הירדני סירבו לענות לטלפונים מישראל. התסיסה והמתיחות בגלל הנעשה בהר-הבית התפשטו לשטחים באמצעות ההסתה של הרש"פ והעומד בראשה ודרך כלי התקשורת הערבים. כך נוצר מצב שצעיר מוסלמי קיצוני מאזור רמאללה הסתנן לישראל, ועשה את הפיגוע ברחוב הגיא בעיר העתיקה מול עיניהם של השוטרים, שוב מחדל משטרתי צורם.
ברשות הפלשתינית מרוצים מגל הטרור האחרון. לאחר נאומו של הנשיא אובמה באו"ם שבו הוא לא הזכיר כלל את הבעיה הפלשתינית, שוב עולה הנושא לסדר היום הבינלאומי בגלל רצח בני הזוג הנקין ז"ל סמוך לשכם, ובגלל הפיגועים בעיר העתיקה בירושלים. הרש"פ אינה מגנה את הפיגועים כי הם משרתים את מטרותיה המדיניות.
הקרב על הר-הבית וירושלים הוא קשה ביותר, לכן המדיניות הישראלית צריכה להיות חכמה ולא רק צודקת, הפרשן הפלשתיני מחמד פראענה הכותב בבטאון הרש"פ "אל-איאם" תיאר במאמר שפרסם ב-4 באוקטובר את הנעשה בהר-הבית כ"מערכת שבירת העצמות" בין ישראל לפלשתינים שלא תיפסק אלא בתבוסה של אחד הצדדים, "אין מקום לפשרה או הסדר" קבע פראענה.
לכן, במציאות הזו, רק התנהלות מושכלת של ישראל בהר-הבית תמנע את התבוסה שהפלשתינים כה מייחלים לה.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
