רגע האמת

רבים מדברים גבוהה-גבוהה על "רגע האמת" המתקרב אלינו. אלא שכל הסימנים מעידים דווקא ש"רגע האמת" הזה, הולך ומתרחק. מבצע צבאי, בסדר גודל של "תוכנית ההינתקות", לא יכול להתנהל באנדרלמוסיה כזאת. אין לו שום סיכוי הגיוני להצליח! אף על-פי שכל התקשורת מגוייסת למען התוכנית, וּזקיפיה החסונים אינם מסירים עיניהם מן הכספת הנעולה בשבעים ושבעה קודים. הכל דואגים שמא חס וחלילה יגיח פתאום, מתחת לאף, איזה סוס טרויאני ויגנוב את האתרוג שפימתו פגומה וממילא הינו פסול. ובכל זאת, אין שואלים מה יהיה לאחר שלא תהיה הינתקות? משום שזו שאלה קשה מאד! מסובכת וּמורכבת! הכי קל לעקוף שאלה כזאת כאילו אין היא קיימת ומרחיקים בכך עוד ועוד את "רגע האמת". זה בדמנו! דם נודדים.

כל-כך מתאים לנו לעמוד מול מערכת בחירות סוערת וחפוזה, כי איש לא העלה בדעתו שזה יקרה השנה! זה היה נגד כל הגיון! נגד כל הסקרים! הסבירות לא היתה קיימת בכלל. והנה זה קרה. שוב. ויהיו אירועים קשים, הפלוס יצעק על המינוס ולהיפך, תקום תנועה של חולצות טורקיז מול תנועה של מכנסי גבארדין, העולם יתאחד נגדנו, ושוב נעמוד בפני אותה פרשת-דרכים קשה ומוכרת לעייפה.

מתי נלמד שהדרך היתה ועודנה ארוכה ואל לנו לעשותה קַפַּנְדָּרְיָא? נסינו! בדקנו! אין קפיצות-דרך, אין מזרח-תיכון חדש או ישן, יש מזרח תיכון! לבאנט. אזיאתים. העולם כמנהגו נוהג וקורים בו תהליכים שאינם פוסחים גם על אזורנו. חובתנו להשתלב בתהליכים האלה ולא להטותם נגד טבעם. עצם הקמתה של מדינת ישראל בלב עולם ערבי עויין, הוא התערבות דרמטית בדרך העולם וּתלויה על-בלימה. זהירות מונעת ביזיון! בעיני רבים, גם בתוכנו, אנחנו נטע זר במקום החם הזה, ואותם רבים יעשו הכל בשביל שהרך הזה, לא ייקלט באדמה הזאת.

מתי תצרֵב בתודעתנו העובדה שפרט לישראל, היינו ונהיה נטע זר בכל מקום אחר? אם לא נאמין שאנחנו כאן מתוך כורח ובלית ברירה, לא נהיה כאן! והחלופה היחידה היא הגלות. אם לא נאמץ בחום את צדקת הדרך ונעשה ממנה מצפן שיורה לכולנו את הכיוון, מצפָּה לכולנו מימין ומשמאל אחרית מרה ונמהרה. רבו מדי המחלוקות! מוכרחים להרגע, להשיב רוחנו, ולשוב אל המכנה המשותף הבסיסי. אין מקום ליוהרה. לשחץ. נקודת הפתיחה חייבת להיות הסכמה רחבה בתוכנו שאין שום הסכמה! זו צריכה להיות ההסכמה הראשונה בהסכמות שיבואו לאחריה. עת צרה היא לנו ורק ממנה, מן הצרה עצמה, ניוושע.