חודשים רבים וכבדים מנשוא, מנעתי מכם, טובו של מתחם נחלת בנימין- לוינסקי, בעיר הקודש, תל אביב. וכמנהג עורכי-דין ושאר זרזירי משפט, המגדירים דברים בלשון קיצור, בעיקר בקשר לענייני חוזים נגדירו בלשון קיצור ונקרא אותו, בלשון ובכינוי - "המתחם". נודה על האמת, צרה ההגדרה מלהכיל, אך ורק מקטע הרחובות נחלת בנימין-לוינסקי. עניין לנו, במרכז מתחם זה, שכמו עץ מרובה ענפים, גם שלוחות מתחם זה, פורצות להן אל ארבע רוחות השמיים ואין מי היוכל לתת כל סייג ולתחום גבולין כל שהם, להן. משנוכחתי דעת שכבר "גילו" המתחם ועורכים בו סיורים מודרכים, ביום שישי, הבנתי שאי-אפשר להחביא אותו גם מכם/מכן.
הואיל ובענייני חוזים עסקינן, בואו ואכרות אתכם/אתכן חוזה, על-פה אם כי חוזה בר-קיימא ומחייב, לכל דבר ועניין לפיו גם אם תתפסו חורגים שלושה, עד ארבעה רחובות מתחומי המתחם, לכל אחת מארבעת רוחות השמים, "לא נעשה מזה עניין" . יתר על כן. מבטיחכם אני נאמנה כי לא יוגש נגדכם אף כל כתב-אישום, מטעם המחלקה הפלילית של עיריית תל אביב בדבר הסגת גבול...
בדור ובתקופה זו של קניונים, המציעים חווית קניה משודרגת מפלסטיק ושופעת אורות ניאון נוצצים, כמו-גם "המגישים" מזג-אויר מהונדס, לפי רצונם הממוצע והמשוקלל של לקוחות קניון זה וגם/או אחר
במיוחד צעירי וצעירות צעירים שבהם הגוררים הוריהם באף אל מלכודת בוהק ניאון מזדמנת, המוכרת מותגים, מתחום הלבוש ושאר מוצרי אופנה, בעיקר - קיים כיף אמיתי ב"חנויות של פעם", עם "אנשים של פעם", בלי ריחות של פלסטיק של מותג בישום עכשווי, המצליחים לעשות לפרנסתם, בשופי וברווח, הגם שאין באזור חניונים וגם/או מקומות חניה, למכביר.
אלמלא מורא תביעת דיבה עליי, מעז הייתי ומהרהר בקול, האם בכוונת מכוון אין מפתחת העירייה, אפשרויות חנייה באזור? האם במתעדפת העירייה בעלי החנויות בקניונים ובעלי הקניונים, על פני בעלי החנויות "הפשוטים"? אל תיקח אותי ברצינות כולם יודעים שאתה אחלה ראש עיר ובונה כאן הרבה מגדלים גבוהים עד לירח.
ומהמגדלים של
רון חולדאי בואו וננחת על כדור-הארץ שלנו, מקום בו צוחקים בקול, בלי שום - שום חשש; מזיעים תחת בית השחי, חופשי, חופשי
לכל רוח מצויה ושאינה מצויה, כאחת ומחנים ת'רכב ברווח, כשמגיעים לעבודה, בשביל שלאליקו - שאוהב לישון מאוחר - תהיה חניה, כשיבוא.
ומה עם שני האחים למשפחת יום טוב ואמש'להם הפעילה, בחנות המעדנים הדחוסה בכל מיני מטעמים, ממש מול חיים רפאל המוכר. מביני דבר מכירים אותם, שנים. אח, אח, איזה מעדנים מחביאים שם - בחנות. נתחיל בביצי הדגים השמורים בתוך אריזת שעווה. נמשיך במרקחות הריבה הנפלאות מטורקיה (תתעלמו, לרגע, מרג'פ אטיפ
ארדואן) והכי - הכי המרציפן שלהם. לאכול אותה - ולמות. אם לא מעודף משקל, אז מהנאה נטו. מה. מה אתם עומדים בפתח. תדחפו פנימה. אם לא תדחפו, מישהו כבר ידחוף אתכם לרחוב.
ומה בקשר לפנסו? אכלתם פעם ת'בורקס שלו, חם חם עם ביצה קשה בפנים? טעמתם מהאשורה המדהימה שהוא מוכר, כשיש עוד מזל והיא לא נגמרה? והלחם הטורקי שהם אופים במקום? אח, הרוק עולה ומציף ת'פה רק מלהיזכר בו. ומישהו מכיר חנות מעדני הדגים של לופו, בסמטה, מאחור? ראיתם פעם איך לופו פורס דג? מנתח סטאר לא יודע לעבוד כמוהו.
לכו ללוינסקי 41 ותאכלו, בעיקר תשתו מהנוזלים המופלאים שירקח לכם בני. לפני שנתיים בא אלינו למשרד משה - השותף של בני - והתלונן שהעירייה מציקה לו, מפריעה לו לשים כסאות וטוענת שיש להקטין השטח שמחוץ לחנות. הוא פרס לפני שורת תקדימים, שאסף, שלמראיהם חשבתם להציע לו משרת ההתמחות שהתפנתה אז במשרד. בינתיים משה ובני באו לעירייה, בהפוך על הפוך. אין רישיון לכסאות, לא צריך. ממול לחנות חונה סוסיתא והלקוחות יושבים בה, אוכלים ושותים ממטעמיו ומשקאותיו של בני. ראיתם פעם איך בני מוזג קפה? ממש מלאכת מחשבת. אכלתם ת'טרפלס וגם/או המרציפנים החמודים שהוא עושה? לא? סימן שגן העדן עוד רחוק מכם. תנו לבני חופש והוא יכין משקה מדהים, שנקטר האלים מהמיתולוגיה היוונית הוא כלב קטן לידו. כלבלבלבלבלב...
ופירות וירקות? פירות שהמשפט "כל שזיף מלמיליאן", נשמע לידם זיוף מוחלט. מי לא בא לחנות הפירות והירקות של שלמה האורפאלי, כאן - ממש, ממש בפינה של לוינסקי-נחלת בנימין. שופטת מכובדת, בדימוס, מנתח מפורסם, שלמד עם שלמה בכיתה וגם אני, הקטן באלפי ישראל. אין מה לכתוב על הפירות והירקות של שלמה. הם כותבים ת'עצמם ובענק. כל מילה נוספת - מיותרת. כשאתם רואים ת'סחורה של האורפאלי, בא לכם לבכות מהתרגשות ולהפוך לציונים אמיתיים.
ומשמה לכו ישר לחנות הממתקים הצמודה של צדוק שאשא, בלוינסקי 42. פעם - לפני מיליון שנה - הצלחנו להציל לצדוק מאובדן, כספים לדירה שהוא קנה בפואבלו אספניול. מאז הוא לא שכח אותנו, מכיר ואסיר תודה נודניק שכמוהו. בזכות אותה דירה, צדוק נותן לנו אחלה מחירים ברכישת האחלה סחורה שלו. ומה אין לו? כל המותגים שבעולם נדחפים אצלו בחנות ושרים שירי שוקולד מתוקים, בימים סתם. עוד מעט לפני חג המולד, הם ישירו שירי חג מולד, במרכז רחוב לוינסקי. נשבע לכם. לפני שנה, בשתי אוזני שמעתם, "מרי כריסמס" אחד מתוק עם הכשר של הרבנות. אבל הכי הכי זה המרציפן שהוא משיג ושאין במקומות אחרים.
מפה נעבור, בחיתוך חד, למטלון 36 ל"קונדיטוריה אלברט". בואו אתי ל-מ-ל-ך של המרציפן, ליעקב, הבן של אלברט יהודה המנוח והבעל של לבנה, תבדל לחיים טובים וארוכים, המנהלים מקום בניחוח סלוניקאי . כמו יהלומים, בחרדת קודש, מוציא יעקב - במלקחיים - ממתקי מרציפן אפויים (מרוצ'ינוס), אחד אחד, ושוקל אותם, כדי לקבוע מחירם. אין בשום מקום בעיר ממתקים כאלה.
והנשיקות הלבנות (הבז'ה), הנימוחות על הלשון - ת-ע-נ-ו-ג צרוף. וגם מעמול תמרים ואגוזים והבורקסים, ייזכרו לטוב. אבל אין - אין כמו המרציפן האפוי האדיר הזה. ואם באתם ליעקב בטוב, בלבן של העיניים, הוא יפנק אתכם במלבי העדין והאדיר שלו ואם זה היום שלכם, אולי תצליחו אפילו לאכול קרם קרמל ביתי שלו. טעם של קינוח למלאכים. יש עוד מקומות במתחם. אם יצא לנו כיף ואם נתפוס ראש, פעם נוספת, נגיע גם אליהם. בינתיים רוצו למתחם ועדיף - לא בימי שישי. אז יש פחות לחץ ואפשר ליהנות יותר.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
