נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, כתבה דוח חמור על אנשי הפרקליטות שניסו לבצע שינויים בתצהיר שהגיש ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית (בשמו הקודם: המכון הפתולוגי אבו כביר), לבית הדין לעבודה. מאחר שמדובר בפרשה המערטלת וחושפת את נורמות ההתנהגות של פרקליטות המדינה "שומרת החוק" שלנו, ראוי הפעם שנרחיב.

הסיפור מתחיל בצפון, היכן שבתא שירותים בבית ספר בקצרין נמצאה גופתה של הילדה תאיר ראדה. שרת בית הספר, עובד תחזוקה בשם רומן זדורוב, הועמד לדין, כשהתביעה טענה שהילדה נרצחה באמצעות סכין יפנית, שכזו הייתה גם לרומן זדורוב בכליו, כמו שסביר שסכין כזו נמצאת בכלים או בכיסים של כל איש תחזוקה.

אלא שהסנגוריה הביאה לבית המשפט את עדותה המקצועית של ד"ר מאיה פורמן, רופאה פתולוגית מומחית, שהעידה שניתוח הגופה מראה כי תאיר ראדה נרצחה דווקא באמצעות סכין משוננת, ולא בסכין יפנית. אם אלה הן העובדות, קשה מאוד לטעון שהסכין היפנית של רומן זדורוב היא ששחטה את הילדה, כפי שטוען כתב התביעה וכפי שטוענת כל הזמן הפרקליטות, ואז יש לזכותו. אלא שבית המשפט בנצרת דחה את עדותה של הפתולוגית והרשיע את זדורוב. קורה ואפשרי. גם בית הדין של גליליאו דחה את העדות המקצועית שכדור-הארץ הוא שמסתובב, ומכיוון שהזמן להגשת ערעור חלף, ייתכן שמבחינה משפטית הקביעה שהשמש היא שסובבת את הארץ היא חלוטה ותקפה עד ימינו.

בינתיים זכתה הרופאה הפתולוגית הזו במכרז לתפקיד בכיר במכון הפתולוגי הממשלתי, ופרקליטות המדינה, שיצאה כמעט מדעתה מהרעיון שמי שמגישה חוות דעת מקצועית שאינה תואמת את עמדת הפרקליטות תכהן בתפקיד ממשלתי בכיר, התערבה ומנעה כניסתה לעבודה. ד"ר פורמן פנתה לבית הדין לעבודה נגד נסיון הפרקליטות לפגוע בפרנסתה, ומי שהגיש תצהיר שתמך בעמדתה וגיבה את מקצועיותה ואת כישוריה ואת התאמתה לתפקיד הבכיר במכון הפתולוגי, היה לא פחות מאשר ד"ר קוגל עצמו, ראש המכון.

שוב זינקה הפרקליטות ממקומה ועכשיו היא באה לד"ר קוגל בטענה כי כעובד מדינה הוא אמור לתת לבתי המשפט רק תצהירים שמתאימים לעמדת הפרקליטות. הפרקליטות גם שלחה לו עכשיו הוראות מה עליו למחוק מתצהירו ומה להוסיף. אלא שד"ר קוגל סירב, והבהיר כי הוא מוסר לבית המשפט רק תצהירים מדויקים ועדויות שהם אמת, והוא מסרב להשמיט דברים או להציג מצג כוזב בתצהיריו רק כי זה מתאים לצרכי פרקליטות המדינה. יש להבין כי בהיותו עובד מדינה לא רשאי ד"ר קוגל להגיש תצהיר לביהמ"ש אלא באמצעות המדינה, ולכן תצהירו עבר קודם לידי הפרקליטות לצורך הגשתו, ואז זו ניסתה לשנותו. בסופו של יום ד"ר קוגל לא נכנע ותצהירו הוגש לביהמ"ש על אפה וחמתה של הפרקליטות, שהזדרזה והבהירה לבית הדין שזו לא עמדת המדינה.

בית הדין לעבודה פסק שיש לתת לפתולוגית ד"ר פורמן להכנס מייד לתפקידה במכון הפתולוגי, למשרה בה היא זכתה במכרז כדין והודות לכישוריה, ומתח ביקורת על התנהגות הפרקליטות. בית הדין חשף למעשה התנהגות כוחנית של הפרקליטות, שניסתה לבוא חשבון עם ד"ר מאיה פורמן (אזרחית רגילה, שאפילו לא הייתה עובדת מדינה עת כתבה את חוות הדעת הפתולוגית שלה על הסכין האמיתית שרצחה של תאיר ראדה) רק בגלל שעדותה סייעה להגנה. מסתבר ששומרת החוק שלנו, פרקליטות המדינה, לא היססה לפגוע בעובדת מדינה שהעזה לומר פעם בבית המשפט את האמת, עד כדי פגיעה בה ובפרנסתה ובפרנסת משפחתה. ביפו עושות את זה רק משפחות פשע, בירושלים עושים את זה גם משרד המשפטים ופרקליטות המדינה.

אלא שהסיפור לא נגמר. נציבת הביקורת על הפרקליטים, השופטת בדימוס הילה גרסטל, נכנסה לסיפור ובדקה את התנהגות הפרקליטות בנסיונותיה לשנות את תצהירו של ראש המכון הפתולוגי, ד"ר חן קוגל, שהוגש לבית הדין לעבודה לטובת הרופאה הפתולוגית מאיה פורמן. תצהיר ביסודו הינו עדות בשבועה, והעובדה שמישהו מתערב בתצהירו של עד, לוחץ עליו או מנסה לשנות את תוכנו ומשמעותו, היא בעצם עבירה של הדחת עד ושיבוש הליכי משפט. הנציבה גרסטל בדקה את המעשים ומתחה ביקורת קשה מאוד על מי שעשתה זאת - פרקליטה בשם רחל שילנסקי המכהנת כראש תחום משפט העבודה בפרקליטות - והעלתה נגדה טענה קשה באיזו סמכות או זכות היא ניסתה למנוע מד"ר קוגל למסור לבית הדין עדות מקצועית אמינה. הפרקליטות מצידה השיבה לנציבה שהדבר נעשה כי כאשר המדינה מתייצבת לדיון משפטי היא חייבת להגיש עמדה אחידה, כזו הנקבעת ע"י היועץ המשפטי לממשלה, ומאותו רגע כל עובדי המדינה חייבים ליישר קו ולהתאים את עדותם בבית המשפט לפי עמדת הפרקליטות. חד וחלק ופשוט. לא שהעמדה של המדינה נקבעת ע"פ העובדות האמת והעדויות, אלא העדויות ועובדות נקבעות לפי מה שמחליט ומכתיב היעוץ המשפטי של המדינה.

זה הדבר. כאן התהום כאן מקור הסכנה, באותה עמדה האומרת, והפעם נמסרה כהודעה ותשובה רשמית, שאם מישהו בפרקליטות המדינה או בלשככת היועץ המשפטי לממשלה החליט שאתה רוצח, או גנב, או עברין תנועה, או אם שמזניחה את ילדיה, או סתם גבר מטריד מינית, אז על כל עובדי המדינה לשנות עדותם, להעיד רק מה שמתאים לעמדת הפרקליטות, להסתיר עובדות התומכות בחפות הנאשם, ובעצם - ובואו לא נהייה בררנים במילים - גם לכזב ולהעיד עדות שקר ומצגי שווא, והכל רק כדי שפרקליטות המדינה תנצח במשפט. לא שאמת תנצח. שתנצח הפרקליטות.

ולכן אתם מבינים למה ישבו בכלא 7 צעירים עלובי שם מיפו, שהוכתרו ותוארו כחברי "כנופית מע"צ" המפחידה, ובילו שנים ארוכות נעולים מאחורי הסורגים בגין מעשים שהם מעולם לא היו קשורים אליהם בשום צורה ואפילו לא ידעו מהםץ צעירים כשכל הרשעתם התבססה על מכות שספגו במשטרה (בידיעת הפרקליטות) ועל עדויות שקר שהפרקליטות יזמה והביאה, כולל בהסדרים שעשתה עם סתם אסירים פליליים בכלא, שהוצע להם להוא ולהעיד עדות שקר נגד נאשמי חבורת מע"צ זו תמורת שיחרור מוקדם מהכלא, וכך היה. אסירים ופושעים שוחררו תמורת עדות שקר, וחייהם של שבעה צעירים חסרי מזל מיפו נמחקו.

לכן נמק בכלא שנים ארוכות איזה עמוס ברנס מעכו על רצח שלא ביצע ובינתיים הרוצח האמיתי (שלא נתפס כי הפרקליטות כבר הודיעה לציבור שתפסה והרשיעה אותו והוא בכלא), המשיך לאנוס ולרצוח באותו אזור עוד שנים רבות. ולכן יושב עכשיו בכלא איזה בדואי אומלל מהדרום, סלימאן אל עביד, איש לא אינטליגנטי במיוחד - אם לא נאמר רפא שכל ממש (אי קיו 80), שע"פ גרסת התביעה הוא האיש שאנס ורצח את חנית קיקוס וטמן את גופתה במזבלה האיזורית וזאת כי הוא בעצמו הודה בזה וסיפר זאת, רק ששום דבר בסיפור לא מסתדר, כולל לא מוזרות פסיקות בתי המשפט השונים, שחלקם הרשיעו אותו רק באונס וזיכוהו מרצח (אז מי רצח?), חלקם הרשיעו אותו רק ברצח ולא באונס (אז מי אנס?), ובכל ההרכבים תמיד היו שופטים שזיכו אותו לחלוטין מכל אשמה (אז איפה עקרון הספק הסביר?). ואז אחרי כמה שנים גופתה של חנית קיקוס התגלתה במקרה בבור ביוב באמצע העיר באר שבע, מה שלא מתאים לחלוטין לכל סיפור הודאתו והרשעתו, שהתבססה על הודעתו שהוא טמן את גופתה במזבלה. אבל הוא עדין יושב ואיש אינו מוטרד ממנו. סתם בדואי. ולכן אולי יושב עכשיו רומן זדורוב בכלא, גם הוא לא מילידי הארץ המקושרים והמחוברים ובעלי נגישות לעורכי דין מהסוג שאליהם ביהמ"ש מתייחס בכבוד וידידות והערכה, ומקשיב להם ברצינות כשהם מזכירים לו מהו החוק.

אפרופו החוק. ישנן מדינות שבהן, אם מתגלה שהתביעה עשתה מעשה פסול כלשהו - מהסתרת מסמך ועד נסיון להשפיע על עד - המשפט מופסק מייד והנאשם הולך הביתה. לא תמיד כי הוא חף מפשע - אבל תמיד כדי לומר לתביעה שאתם לא תעשו אצלנו שום תרגיל מלוכלך נגד שום אזרח או נאשם. זהו מסר אזרחי יסודי ובסיסי המופנה שם לרשויות החוק: אתם תבואו למשפט רק בידים נקיות, כי מדובר בדיני נפשות.

אינני יודע אם רומן זדורוב הוא הרוצח, אבל כשהתביעה, שהיא הפרקליטות שבידה כל הכוח והעוצמה של המדינה, משתמשת בשיטות של הפחדת עדים, של איום ולחצים ישירים ועקיפים עליהם, ואינה מהססת להסתיר עובדות מבית המשפט או להכריח עדים לומר רק מה שמתאים לה, אנו לא עוסקים יותר במשפטי אמת הגונים. מאותו רגע גם שופט הגון, אם התמזל מזלכם והתייצבתם בפני אחד כזה, אינו יכול להיות שופט אמת וצדק. אין לביהמ"ש אלא רק מה שלפניו, ואם מה שהועמד בפניו זוהם הושחת ועוות כבר ע"י התביעה, נחרץ בזאת גורלו של הנאשם. זה נכון במשפטים פליליים, זה נכון במשפטים אזרחים ומדובר בחיי אנשים חרותם ושלומם. לכן זה חשוב לחשוף את המתחולל בפרקליטות ולהרים שם את כל האבנים שמתחתם הרמשים.

מה שמתנהל כעת הוא קרב בין אנשי הפרקליטות, או אולי אפשר לומר אנשי כנופיית הפרקליטות, נגד נציבות הקבילות על הפרקליטות. הפרקליטים, ובראשם פרקליט המדינה שי ניצן, מי שלחובתו רשימה ארוכה משל עצמו של הודעות כוזבות שמסר לבתי משפט שונים במהלך הקרייה שלו, טוענים שהנציבה גרסל חרגה מסמכויותיה. שאין לה סמכות לבקר אותם בעניינים כאלה. במילים אחרות: שזה לא עניינה איך הם משקרים בבתי המשפט.

הדברים ברורים. זה לא קרב על ביקורת הפרקליטות. זה קרב על הסיכוי שתהיה במדינת ישראל מערכת חוק ומשפט נקיה. כי כזו שבה הפרקליטות תופרת תיקים ועדויות ומזייפת או מסתירה מסמכים וראיות, יש לנו בסביבה כמה שנרצה: במצרים, באירן, בטורקיה, וכנראה גם במוסקבה. אבל אנו רצינו כאן מערכת אחרת. לכן אנו שולחים לכלא נוטלי שוחד, זייפנים ועובדי ציבור שמעלו באמון, בלי לוותר להם גם אם הם שרים, ח"כים, קציני משטרה או ראשי ערים. אבל הגיע הזמן שנעשה זאת גם לעובדי המדינה שהם פרקליטים. לאלה מביניהם שחטאו, כמובן.

עד אז, אל תסמכו יותר על משפטני המדינה ועל שום הודעה שלהם. אם ראש הפרקליטות הוא שי ניצן, שעברו בנוי על שקרים והודעות כזב, ואם פרקליטי המדינה התאגדו לועד שמנהל בגלוי וללא בושה מלחמת גוג ומגוג נגד האפשרות שאפשר יהיה לבדוק איזה פרקליט מסתיר מסמכים מעיני הנאשם וסנגורו (ואנחנו חשבנו שלאנשי חוק הגונים אין מה להסתיר...), וכאשר רוב השופטים נמתמנים הם או בוגרי הפרקליטות או מומלציה, וזה עולם הערכים וההתנהגות שלהם, אז יש לנו בעיה אמיתית. יש לנו מערכת משפט שמתחילה להסתאב. זה כבר לא מקרים נדירים בשולים, כמו שחשבתם. מרגע שהפרקליטים מתנגדים לקיום ביקורת (ועוד כזו שנעשת במתינות ועל-ידי "אחת משלהם", בעצמה שופטת ממסדית שהייתה מקובלת עליהם תמיד), בזאת הם אומרים בפומבי שלדעתם מותר להם בפרקליטות לעשות כל מה שהם רוצים.

ואל תסמכו על עובדי מדינה, אפילו לא כאלה כמו ד"ר חן קוגל, שהעז להתנגד לרצון הפרקליטות, עמד בלחציה והתעקש למסור תצהיר אמת. כמה עובדי מדינה נוספים אתם מכירים שיסכנו את עתידם ואת פרנסת משפחתם עבור איזה אזרח שהם לא מכירים או עבור איזה צדק ערטילאי? כמה עובדי מדינה יעמדו על רגלים אחוריות נגד פרקליט בכיר ממשרד המשפטים שיורה להם לחתום בלי שאלות על מסמך, או שיורה להם להסתיר ולהעלים מסמך?

ואל תסמכו גם על הכנסת. לבדה ובלעדיכם היא לא תעשה כלום. מעטים שם יעזו, אחרי מה שקרה לאנשים כמו חיים רמון, לומר מילה נגד הפרקליטות. אם חיים רמון הורשע וגמר קריירה לאומית מזהירה בגלל נשיקה אקראית, תוך שהוסתרו ממנו ובכוונה מסמכי החקירה שמוכיחים כיצד הפרקליטות יזמה נגדו את התיק וכיצד במשטרה ממש איימו על העדה וסחטו אותה רק כדי שתתלונן נגדו, אז מי הח"כ שיעז לקום ולומר שיש לרסן את הפרקליטות? ליברמן? חזן?

אבל אין לכם ברירה. אם לא תתגייסו עכשיו לריסון הפרקליטות וטיהור המערכת המובילה את המשפט, תמצאו עצמכם במדינה מסואבת ומושחתת בכל דרכיה ובחיי היום יום. אתם כבר רואים את זה בעיריות - היכן שהיועצים המשפטיים אינם כפופים לשום ביקורת (גם לא של היועץ המשפטי לממשלה) ולכן הם מאשרים שם מעשים ופרויקטים שהדעת לא מאמינה למראם. ראש עיר כזה או אחר עוד הולך לפעמים לכלא על מעשיו, אבל שימו לב לכך ששום פרקליט בעירייה לא התבקש לעולם לתת את הדין על חלקו במעשים. וכי הולינד בירושלים נבנתה לדעתכם ללא אישור ומעורבות מלאה של היעוץ המשפטי של העירייה? וברמת גן, האם המחלקה המשפטית המקומית לא ליוותה כל השנים כל אישור, הגדלת אחוזי בניה או שינוי תב"ע שייזם ראש העיר? ובחדרה? ובכל מועצה מקומית? מישהו מהפרקליטים שם נקרא לתת הסברים מה בדיוק הוא עשה?

הפכנו למדינה פורמלית. הפרקליטים מעורבים בכל המתרחש. אין בעיה. טוב שיעשו הדברים כחוק. אבל כחוק זה גם שקוף ותחת ביקורת ועין בוחנת, ואם הגלימה השחורה משמשת דווקא להסתרת מעשים שחורים, אז חובה להסירה. ובלי לבטים. ואם שרת המשפטים לא תעשה זאת ולא תיתן גיבוי לקיום ביקורת אמיתית על הפרקליטות, אולי ראוי שנעביר את הדיון למקום בו הוא צריך להתנהל: לכנסת, לדיון מיוחד על חוק להקמת יחידה לחקירות פרקליטים. בדיוק כמו שהוקמה היחידה לחקירות שוטרים. כי אם הפרקליטים כל כך לא רוצים ביקורת, זה מעיד אולי שמה שהם באמת צריכים עכשיו זו חקירה.