חלונות הראווה של המזרח התיכון

מאפייני בית הנבחרים במצרים

הבחירות לבית הנבחרים במצרים הסתיימו, וכבר ניתן לציין כמה ממאפייני תוצאותיהן:

• תבוסה מוחצת לזרם האיסלאמי של "האחים המוסלמים" ומפלגת "אלנור" הסלפית היותר שמרנית מ"האחים המוסלמים" והמסוכסכת עמם.

23 מפלגות חילוניות וגם המועמדים העצמאיים, כולם נגד הזרם האיסלאמי, התמודדו בבחירות בסיסמה המשותפת: "להביס את האיסלאמיסטים". הם האשימו את "אלנור" בכך שהיא סוס טרויאני של "האחים המוסלמים". היו גם כאלה שהאשימו אותה בכך שהיא מייצגת את דאעש.

• תמיכתן של 23 המפלגות החילוניות בא-סיסי היא המכנה המשותף של כולן. המפלגות הראשיות התומכות בנשיא מצרים המכהן הן מפלגת "המצרים החופשיים", מפלגת "אהבת מצרים" המורכבת מתומכי מובארקּ שקיבלה 20 אחוז מקולות הבוחרים, מפלגת הקונגרס שגם היא תומכת במובארקּ, מפלגת ה"ופד" הוותיקה ומפלגת "עתיד המולדת" שחבריה הם צעירים. יתר המפלגות הן זוטרות ושואפות להתאחד כדי ליצור גוש חזק.

• הנשים זוכות הפעם לייצוג מכובד ללא תקדים. נקבעה להן מכסה מינימלית של 75 נציגות. זאת בהבדל מייצוגן ששאף לאפס בשנת שלטונם של "האחים המוסלמים". גם המועצה שהקימו "האחים המוסלמים" לניסוח החוקה לא כללה ולו אישה אחת.

• במועצת העם החדשה יהיו למעלה מ-600 נציגים. 28 מתוכם ימונו על-ידי הנשיא, ומהם יו"ר בית הנבחרים. נוהג זה קיים על-מנת לתקן עיוותים למגזרי האוכלוסייה שלא זכו לייצוג.

• יש ירידה ניכרת באחוז המצביעים בגלל הוצאתם של "האחים המוסלמים" אל מחוץ לחוק. רובם מחרימים את הבחירות ונמנעו מהצבעה למפלגות חילוניות. גם ריבוי הבחירות במרוצת 4 השנים האחרונות והקושי להגיע לקלפיות ולהמתין בתורים המשתרכים הביאו לכך שבוחרים פוטנציאליים הדירו את רגליהם מהקלפיות.

• הסוגיות של דמוקרטיה וחופש כמעט שלא נזכרו בקמפיין התעמולה. עיקר ההתעניינות הייתה המצוקה הכלכלית והצורך בשיפור רמת-החיים.

• לפי החוקה, אם חבר בית הנבחרים יפרוש מסיעתו ויצטרף לסיעה אחרת, ייקשה על הסיעה שממנה פרש לבטל את חברותו בפרלמנט. ביטול כזה יחייב רוב של שני שלישים.

• בקמפיין הבחירות הנוכחי בלטה במיוחד פעילותם של בעלי ההון שהשתמשו בהונם כדי למשוך עניים להצביע בעדם. תופעה זו מעלה בזכרוני תמונה דווקא ממערכת הבחירות שנערכה לפני כ-3 שנים וחצי, שהעלתה לשלטון את "האחים המוסלמים". משפחה כפרית מרובת ילדים נשאלה על-ידי כתב זר ביציאתה מן הקלפי:

"למי הצבעתם"?
"ל'אחים המוסלמים'".
"למה"?
"נתנו לנו אוכל".

• יחיא קדרי, מנהיג "התנועה הלאומית", אחת המפלגות מתקופת שלטונו של מובארק, אמר כי "בית הנבחרים החדש הוא פרלמנט ללא אופוזיציה. המאבק בין המפלגות יהיה מעין תחרות על התמיכה בא-סיסי בפרט ובמשטר החדש בכלל. יש לציין כי אין מי שטוען נגד טוהר הבחירות, אפילו לא המפסידים".

• התמיכה הגורפת בא-סיסי אינה מטשטשת את העובדה כי בפני הנשיא ובית הנבחרים ניצבים אתגרים קשים: המלחמה בעוני, מיגור הטרור, הבטחת האנרגיה המסובסדת ב-20 מיליארד דולר בשנה והדיור לאוכלוסייה שגדלה ב-1.3 מיליון בני אדם כל שנה.

דאעש ופלשתין

דאעש יצא במסע תעמולה שחורה נגד היהודים שכותרתו "שחוט את היהודים". הרשתות החברתיות כמובן מסייעות לו בכך. שניים מהפעילים שכיכבו בסרטונים העבירו את איומיהם בעברית.

מסע תעמולה זה הופעל כתגובה למוסלמים הטוענים כי דאעש מדבר נגד היהודים וישראל, אך אינו עושה מאומה לקידום העניין. ואומנם, הארגון מנצל את הבעיה הפלשתינית רק כדי לקדם את עניינו, שכן מתן עדיפות מיידית לעניין הפלשתיני ולישראל נוגד את תפיסת היסוד הג'יהאדיסטית של דאעש.

האיסלאם מונה מספר סוגים של ג'יהאד: ג'יהאד פנים וג'יהאד חוץ, ג'יהאד גדול וג'יהאד קטן, ג'יהאד לאומי וג'יהאד אישי. דאעש עוסק בימים אלה בג'יהאד הפנימי, משמע בטיהור החברה המוסלמית מאויביה מבפנים, ורק לאחר מכן יקדיש תשומת לב לאויבים החיצוניים של האיסלאם. הטיפול באויבים החיצוניים, כמו ישראל, שייך לטווח הארוך. עם זאת, דאעש פועל נגד כל מי שפועל נגדו, ודוגמה לכך היא מלחמתו של הארגון נגד רוסיה וצרפת הפועלות נגדו בשטחים שבשליטתו.

עוד סיבה שהעניין הפלשתיני אינו נכלל במשימות העכשוויות של דאעש היא כי עצם הרעיון של מדינה פלשתינית נוגד לחלוטין את האמונה הדתית האידיאולוגית של הארגון. חזונו מושתת על הקמת ח'ליפות איסלאמית שאין לה גבולות גאוגרפיים או לאומיים. דאעש, כמו "אל-קאעידה", דוגל במדינה איסלאמית אחת ללא זהויות לאומיות. לכן, דאעש מחק את הגבול בין עירק לסוריה.

אך אין זה אומר שדאעש מתעלם מהעניין הפלשתיני. הוא מנצל אותו לגיוס מתנדבים מבין הפלשתינים בישראל, ברצועת עזה וביהודה ושומרון, וגם כדי להתעמת עם יריבו, ארגון חמאס, במאבק על האפוטרופסות על הבעיה הפלשתינית.

האבטלה - פצצת הזמן של אירן

מקורות רשמיים באירן מזהירים מצונמי כלכלי בעקבות העלייה באחוזי האבטלה. למרות שאירן היא המדינה השנייה בעולם בהפקה של נפט וגז, 15 מיליון מתושביה חיים מתחת לקו העוני. עיקר המובטלים הם מקרב האקדמאים. אומנם הנתונים הרשמיים של השלטונות משופעים בסתירות, אך יש כאלה המדברים על 1.1 מיליון אקדמאים מחוסרי עבודה ועוד 4.5 מיליון סטודנטים שיסיימו את לימודיהם במרוצת שלוש השנים הקרובות, כלומר 5.6 מיליון אקדמאים מובטלים.

אקדמאים בוגרים נאלצים לעבוד בעבודות פשוטות בבתי חרושת ואפילו בניקיון. עיריית חורם אבאד הודיעה כי היא מעסיקה 23 אקדמאים בעלי תואר שני בשירותי התברואה שלה, בעיקר בניקוי רחובות, וכי בקרוב יתווספו אליהם עוד 200 אקדמאים.

המשטר באירן מטפח תקוות על הסרת הסנקציות, אך הפרשן הכלכלי סבאח זנקנה טוען כי אין קשר כלשהו בין הסרת הסנקציות ובין האבטלה. לדעת משקיפים, העוני והאבטלה נובעים מכך שמקורות הנפט הפכו למונופול בידי מנהיגי משמרות המהפכה ואנשי הדת.

מתובנותיו של המשורר הפילוסוף אדוניס

• לא תיתכן מהפכה ערבית אמיתית ללא הפרדה מוחלטת ויסודית בין הדת לחינוך, בין החברה לפוליטיקה.

• הערבים לוקים בתופעה פסיכולוגית שיסודה תיסכול בכל התחומים. לכן, ארגון דאעש יכול להשפיע על אנשים רבים הסובלים מאובדן ויאוש.

• המלחמה באלימות של דאעש רק בדרך של אלימות נגדית אין די בה כדי להביס את הטרור. הצבאות לבדם לא ישיגו את התוצאה. יש להילחם בדאעש גם באמצעות החינוך.

• אין בכלל משטר ערבי דמוקרטי. הערבים לא הכירו ואינם מכירים את הדמוקרטיה.

• האבטלה מהווה בעיה חמורה. לערבים חסרה ההשכלה. אנו נכשלים במציאת פתרונות לכל בעיה, היות שאיננו מצליחים להפריד בין דת למדינה.

• אנו עדיין נמצאים בימי הביניים. רק חלון הראווה השתנה. יש לנו מכוניות ורכבות...אך החינוך נשאר שבטי, דתי ומיושן.

(מראיון לעיתון "Elpais" הספרדי 17.11.15)