א. העקשנות מועילה

צה"ל חוזר לבסיס שדמה בפאתי גוש-עציון - אחר שנטשוֹ בשנת 2006, וכמעט נפל בידי הרש"פ.

העיתונאי חגי הוברמן (אז בהצופה-מקור ראשון) גילה את העובדה המחפירה, והפרסום הניע את המאבק של הוועד למען שדמה יהודית לשמור את הבסיס הנטוש, הנמצא בשטח סי, בחזקה יהודית.

מאות יהודים עלו מדי שבוע ביוזמת הוועד לשדמה, משנת 2008, וניסו לשקם את הבסיס, שנבזז על-ידי הערבים עם פינויו. לפני כמה שנים השתתפתי בנטיעת עצים של חוג הפרופסורים לחוסן מדיני בשדמה. אחרי הנטיעות, שמענו - כמדי שבוע - הרצאות של בני-סמכא והסברים על המקום ועל חשיבותו. הערבים עקרו חלק מהנטיעות בשדמה, אך ההיאחזות העיקשת בשדמה הועילה.

קשה להבין את טירוף-המערכות, שהביא להחלטת הצבא להפוך בסיס צבאי לשכונה ערבית; ואני מצטרף למברכים את נדיה מטר ואת יהודית קצובר, העומדות בראש הוועד למען שדמה יהודית, על הצלחתן בשמירה עקשנית על האתר בריבונות יהודית.

ב. אחד משורת ידידים

מהדיווח על הטקס להכרזה על יום פטרסון להוקרת מפקד הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה (הגיגים של"ה) נשמטו דבריו של יוסי אחימאיר, מנהל מכון ז'בוטינסקי, שיזם את ציון התאריך ואת העלאת אפרו לקבורה בארצנו, לפי צוואת פטרסון.

אחימאיר אמר, כי פטרסון הוא אחד משורת ידידים נוצריים, בריטים, שהיו לו לעם היהודי, בטרם חידש את עצמאותו ועמדו לימיננו במאבק לתקומה, וביניהם ריצ'רד מיינרצהאגן, יאשיה ודג'ווד וכמובן אורד וינגיט. "וינגייט כונה - הידיד, על פאטרסון אפשר לומר כי היה - הידיד בה"א הידיעה".

"אני מקווה - אמר אחימאיר - שיחדיו נמצא, ותמצא המדינה, דרך נאותה לציין את יום פטרסון מדי שנה בשנה ביום השנה לקבורתו בארצנו, לעלות אל קברו, ללמוד על פועלו, לחקור, להזכיר ולהעלותו על נס".

ג. סוגרים בע"מ

גרזן הקיצוצים הונף על שתי הפנימיות הצבאיות - על-שם בירם בחיפה ובאור עציון - כביכול אחר שיקול-דעת. אני חולק על הגיון ההחלטה, ומבכה את תוצאותיה אם אכן ייסגרו הפנימיות הצבאיות.

כמה מחבריי הטובים למדו בפנימייה בחיפה, שהניבה הרבה מאוד מפקדים לכל חילות צבאנו. אחד מהם הוא תא"ל (מיל') רון כתרי, שהיה מנהל בית-הספר הריאלי בחיפה. כתרי כתב לי, "איזה קוצר-ראות ... איזו אטימות. הפנימייה 'לא רלוונטית'?! - היכן אחריותכם [אלוף מב"ל + תא"ל פו"ם] לוודא שהיא רלוונטית לעלא ולפי צורכי ה'לקוח', קרי: צה"ל?

"כמה קל לרסק מיתוס/סמל ירושת העבר ...".

בנוסף הפנה אותי לדברים שכתב בפייסבוק: "מאוד צר לי, עניינית ואישית, על החלטת הרמטכ"ל [שאימץ שר הביטחון, שלפני 13 שנה ביטל החלטה כזו ...] לסגור את הפנימייה הצבאית בחיפה. יום יבוא והמערכת [כלכלית ... צינית ... מנוכרת לסמלים ולתרומה היסטורית] 'לא תבין איך זה קרה...'. ראו הריסת בניין גמנסיה 'הרצליה' [אף שהיה מדובר 'רק' במבנה ... ערכו היה מעבר לבלוקים] והשערורייה - להבדיל - של הביטוח הסיעודי, שנחשפת בימים הללו. לא קשור?! 'טובי המומחים' בנו את המודל המעוות, שחובט בפניהם של קשישים רבים ... 'טובי המומחים' החליטו ש'הפנימייה אינה רלוונטית עוד". אם נזכור ש"הפוסל - במומו פוסל", היכן היו הממונים על הפנימייה כדי לוודא שתהיה רלוונטית וחדה, מוכוונת-יעדים וערכית, עד היום הזה?? החלטה לגיטימית [הרי מקצצים עוד...] אינה הופכת אותה לחכמה. שגויה היא, אך כה הולמת לרוח התקופה: רדוד וב'דאבל-קליק".
"ולא אוסיף עוד... לבוגרי הפנימיות, לדורותיהם: 'בהשקט ובבטחה'. כך לימדונו".

כעת מתחרות הפנימיות הצבאית - הממלכתית והדתית - במכינות הצבאיות, אך ברעיון יש גרעין לצבא מקצועי, שאיננו במכינות הצבאיות. הן סיפקו לצבא מפקדים, שחונכו היטב במוסדות חינוכיים מהטובים במדינה. יתר על כן, הן מכוונות לקהל אחר לחלוטין: הפנימיות - לנערי תיכון והמכינות - למועמדים לשירות ביטחון.
אחרי כשישים שנה, שופכים את המים יחד עם התינוק.

ד. פרסומת ראויה

בגל הסחי של פרסומות ברדיו ובטלוויזיה, אני מתמוגג לנוכח היצירתיות המבריקה של הפרסומות נגד סמי הפיצוציות. הלוואי שהפרסומות הללו יצליחו לשכנע ולו משתמש אחד לחדול.