|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם חלמתי ארוכות וכעת, כאשר התעוררתי לאחר שנים, גם אני מוצא את עצמי באותה תחנת רכבת ממנה, היה נדמה לי, שיצאתי? האם אני עדיין באותה תחנת רכבת ברוסיה, לפני כמעט ארבעים שנה...
|
|
והרכבת לא זזה... [צילום: רכבת ישראל]
|
|
|
|
|
"המפוזר מכפר אז"ר" הוא ספר של לאה גולדברג, תרגום חופשי מרוסית של יצירת המשורר היהודי סמואיל מרשק. מסופר בו על אדם שבא לתחנת רכבת לנסוע מתל אביב לירושלים, אך מחוסר תשומת לב ומחוסר ריכוז נכנס בטעות למקום הלא נכון: רק קרון בודד אחד, מנותק עמד בצד. לא המה ולא חרק הקרון המנותק. עם כניסתו לקרון, התיישב הנוסע ונרדם. מדי פעם הוא היה מתעורר: הוא את החלון פותח, מבטים סביבו שולח, ואומר: "הגידו נא, מהו שם התחנה? איפה זה חונים בנתיים? כבר קרובה ירושלים?" ועונים לו כך בערך: "הוי עוד רחוקה הדרך". כך נמשך ונמשך, והנוסע רק חושב שהוא בדרך לירושלים, אך בעצם הוא נשאר תקוע בקרון הדומם באותו המקום. נזכרתי בסיפור ההומוריסטי והחביב של המפוזר בנסיבות לגמרי לא משועשעות. ומדוע? האם חלמתי ארוכות וכעת, כאשר התעוררתי לאחר שנים, גם אני מוצא את עצמי באותה תחנת רכבת ממנה, היה נדמה לי, שיצאתי? האם אני עדיין באותה תחנת רכבת ברוסיה, לפני כמעט ארבעים שנה... ...אספלט הרציף האפור - מתחת לרגליי. ..שמיי הסתיו האפרוריים - מעל ראשי. ...המעילים האפורים של אנשי "משמר הגבול" - מסביבי. משמר הגבול, שהוא אחד מהזרועות של ה-ק.ג.ב., חיבוק זרועותיו הארוכות לא מרפא - עד לאותה שנייה אחרונה שסוף-סוף אחצה את הגבול האוסטרי בדרך לירושלים. האם אראה עוד מעט את שמיי ירושלים הכחולים? האם חלום של שנים יתגשם? להשאיר מאחור ולתמיד את המציאות האפרורית של "קוֹמִיטֶט גּוֹסוּדַרְסְטְוֶנוֹי בֶּזוֹפַּסְנוֹסְטִי" או, בראשי התיבות המפורסמים שלו - ה- ק.ג.ב. הוא בתרגום החופשי - "שירות הביטחון הכללי", כך הייתה בטח מתרגמת לאה גולדברג. מצאתי את עצמי בימים אלה מעין "מפוזר" מהסיפור, אדם שכעבור עשרות שנות חייו שחלפו, פתאום מתעורר לאותה מציאות אפורה וקודרת - שירות הביטחון שיש לו מדינה. |
|
|
איומים מאחורי הדלת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
האם היה שימוש בעינויים פיזיים בחקירתם - האם הוכו? עונו במניעת שינה למשך מספר יממות? כופתו בתנוחות מכאיבות? נעשה להם משהו בעל קונוטציה מינית?
|
| ▪ ▪ ▪ |
למרות שהדבר הוא טוב למאמר, המחויבות לאמת אומרת דרשני. לא יהיה זה הוגן לשים סימן "שווה" בין המעשים של שירות הביטחון הכללי בימים אלה לבין מעשיו של ה-ק.ג.ב. של שנות השבעים של המאה הקודמת. תשפטו אתם - להלן העובדות.
עם חתימת ברה"מ על "אמנת הלסינקי"1 ב-1975 ועם קבלת החוקה הסובייטית החדשה הופסק באופן סופי השימוש בעינויים פיזיים בחקירות ה-ק.ג.ב.2
עברתי על ספרי הזיכרונות של אסירי ציון. חיפשתי האם היה שימוש בעינויים פיזיים בחקירתם - האם הוכו? עונו במניעת שינה למשך מספר יממות? כופתו בתנוחות מכאיבות? נעשה להם משהו בעל קונוטציה מינית?
נתחיל מאדם שנעצר על-ידי ה-ק.ג.ב בשנת השבעים, הואשם בבגידה במולדת, ריגול למען ארה"ב (מבחינתה של ברה"מ - מדינת האויב מספר 1). כמו-כן הואשם בהסתה, בתעמולה אנטי-סובייטית ובפעילות חתרנית נגד המשטר. למען הסר ספק, מבחינת השלטונות הסובייטיים הוא אכן עשה את כל המיוחס לו בכתב אישום: אסף והעביר לאויב את רשימות המפעלים והמתקנים הסודיים הסובייטיים, השתתף באופן פעיל בפעילויות קבוצת מתנגדי המשטר. מטרתם של חברי הקבוצה אכן הייתה לקרב את קץ השלטון הסובייטי. במרוצת השנים פעילות זאת אכן השיגה את מטרתה, ובסופו של דבר השלטון הסובייטי נפל - לא מעט בזכותם של אותם מתנגדים.
חשוב לציין - הסובייטים מאוד רצו לראות אותו מודה במיוחס לו, אך הוא עמד איתן על שלו ולא שיתף פעולה עם חוקריו. חקירה של חודשים ארוכים לא השיגה את התוצאה המיוחלת - הוא לא הודה. קל לשער איזה לחץ עצום הופעל על החוקרים על-ידי צמרת השלטון כדי שיוציאו ממנו את המילים: "אני מודה"!
האם הוכה? עונה פיזית? הוטרד מינית? לא מצאתי אזכור על כך.
איומים? כן. עד כדי איומים בעונש מוות הצפוי לו - כן. אך עינויים פיזיים בחקירה - לא מצאתי.
עוד דוגמא. בסוף שנות השישים הקים יהודי אחר ארגון יהודי מחתרתי בברית המועצות. בשנת 1970 הוא לקח חלק בניסיון חטיפת מטוס נוסעים קטן משדה תעופה על יד סנט-פטרבורג. מבחינת השלטונות שלושה משותפיו היו עבריינים מועדים, כבר ריצו עונשי מאסר לפני כן. אחד שכבר הספיק לרצות 7 שנים בעוון תעמולה אנטי-סובייטית ועוד שני אסירים פוליטיים לשעבר. מטבע הדברים בנסיבות האלה ה-ק.ג.ב חקר את חברי הקבוצה כטרוריסטים מובהקים. עברתי בעיון גם על ספר זיכרונות של היהודי הזה.
האם הוכה? האם עונה פיזית? הוטרד מינית? לא מצאתי שום אזכור לכך.
איומים? כן! עד כדי איומים בעונש מוות הצפוי? כן! שניים מחברי הקבוצה אכן נידונו למוות, והיהודי שלנו - ל-15 שנות מאסר. חברים נוספים בקבוצה נשפטו לתקופות מאסר שונות.
מיותר לציין שגם במשפט הזה צמרת השלטון רצתה מאוד להציג באופן פומבי ווידוי וחרטת הנאשמים. ואף על-פי כן, אזכור לעינויים פיזיים בחקירה לא מצאתי.
|
|
הטרמינולוגיה היא זיוף שהומצא בדיעבד והנימוק נועד למכור "לוקש" לציבור!
|
| ▪ ▪ ▪ |
לאחר משפט לנינגרד, באה סדרת משפטי המשך, בין השאר הנאשמים היה שם יהודי נוסף שייסד עם חבריו את ארגון הנוער הציוני של לנינגרד (מבחינת השלטונות - ארגון אנטי משטרי). לפיכך נפסקו לו 10 שנות מאסר - הוא הואשם לפי סעיף "בגידה במולדת" שהעונש המרבי עליו עונש מוות. הוא נחשב, כנראה, על-ידי אנשי ה-ק.ג.ב. למנהיג וליוזם. לכן הלחץ שהופעל עליו היה הכבד ביותר על-מנת להוציא ממנו הודאה על דבר קשר שלו לחטיפת המטוס. היהודי לא הודה.
מאוחר יותר, כבר בהיותו בישראל, אף הוא פרסם ספר זיכרונות. גם בספר שלו לא מצאתי אזכור של עינויים פיזיים בחקירה.
לעומת הענקים האלה שהזכרתי לעיל - אנשים שעמדו בגבורה בחקירות הקשות ביותר של ה-ק.ג.ב ותוך הפחדות בעונש מוות! - הייתי "דג קטן". "זכיתי" להיחקר על-ידי אנשי ה-ק.ג.ב. רק שלוש פעמים וללא מאסר. האיומים היו בשפע, אך עינויים פיזיים לא היו.
מדוע נזכרתי בכל זה? ודאי לא למען לטהר את "שמו הטוב" של ה-ק.ג.ב. הדוגמאות שהבאתי מוכיחות: חומרת האישום, עד כדי אישום בטרוריזם וקשירת קשר להפלת השלטון, בגידה ו"שאר הירקות" - כל אלה לא היו עבור ה- ק.ג.ב בשנות ה-70 הצדקה מספקת לשימוש בעינויים פיזיים בחקירות.
היום, בישראל 2015 שירות הביטחון הכללי לא מהסס להשתמש בעינויים פיזיים בחקירת בני עשרה, בגיבוי ובאישור של צמרת השלטון. וכל זה תוך שימוש בטרמינולוגיה של "לחץ פיזי מתון" ובנימוק של שימוש בנוהל "פצצה מתקתקת". הטרמינולוגיה היא זיוף שהומצא בדיעבד והנימוק נועד למכור "לוקש" לציבור! והשרים, השופטים והח"כים רוצים לספר לציבור שהם קונים את ה"לוקש" המפוקפק הזה? נו, באמת! עד כאן.
אז מה קורה, כאן, בארץ שלי? האם גם שירות הביטחון הכללי הוא כזה שיש לו מדינה?
קראתי באחד מהפוסטים לפני יומיים - יהודי אחד כותב שלאחר שפרסם תגובה בטוקבק, זומן לחקירה בשב"כ. בנסיבות האלה נאלץ גם אני להיות מפוזר ושכחן. אתם תסלחו לי - שכחתי לחתום את המאמר הזה בשמי. כי:
את סופו אין איש יודע,
את קיצו אין איש מכיר.
כנראה הוא עוד נוסע
ונשאר בזו העיר.
בוקר, ערב, צהריים -
רחוקה ירושלים.
|
|
| תאריך:
|
27/12/2015
|
|
|
עודכן:
|
27/12/2015
|
|
דמיטרי רייזמן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
רותי איזיקוביץ
|
27/12/15 21:26
|
|
|
|
2
|
|
מ.ל.
|
30/12/15 01:13
|
|
|
|
3
|
|
מאיר עיניים
|
30/12/15 04:42
|
|
|
|
|
|
מרות החוק ?
|
30/12/15 10:21
|
|
|
|
|
|
דניאל נכון
|
30/12/15 12:28
|
|
|
|
4
|
|
אורי מילשטיין
|
30/12/15 12:25
|
|
|
|
5
|
|
מרדכי (היהודי)
|
30/12/15 13:22
|
|
|
|
6
|
|
ד.מ.ר.
|
30/12/15 13:33
|
|
|
|
7
|
|
דוד ש.
|
30/12/15 13:39
|
|
|
|
8
|
|
גרשון א
|
30/12/15 13:44
|
|
|
|
9
|
|
הגוי..
|
30/12/15 15:16
|
|
|
|
|
|
הגוי..
|
30/12/15 16:30
|
|
|
|
10
|
|
דר.פ
|
30/12/15 21:11
|
|
|
|
11
|
|
פעם הערצנו את השב
|
30/12/15 21:23
|
|
|
|
12
|
|
יחזקל (לא נביא)
|
30/12/15 23:38
|
|
|
|
13
|
|
אלישע האס
|
31/12/15 10:49
|
|
|
|
14
|
|
גדי אשל
|
3/01/16 15:48
|
|
|
|
15
|
|
גדי אשל
|
3/01/16 18:09
|
|
|
|
16
|
|
שמעון (הצדיק)
|
3/01/16 21:28
|
|
בשנות השלושים של המאה העשרים יצא קצפו של האדמו"ר מסאטמר - הרה"ג יואל טיטילבאום זצקו"ל, על אחד מתלמידיו שנתפס על ידו מאזין להתכנסות ציונית, שבמרכזה עמדו דברי שבח והלל ל"עיר העברית" הראשונה בארץ ישראל, לתל אביב. המרצה הציוני - שהגיע מארץ ישראל לעיירה סיגט שבמחוז מראמורש שברומניה, פאר ושיבח את אלה שמקימים "עיר עברית כדרך העולם הנאור". קרי, עיר בלי דת ישראל ועם כל הפריצות ותועבות העמים. למרות שהחסיד ניסה להצטדק בפני רבו כי הגיע לשם רק במסגרת "הכר את האויב", הרי שהרבי זעם וטען כי שביבי הכפירה נאחזו גם בחסיד הזה, ובמיוחד כשהמרצה פיאר את העיר ת"א ואת מטרותיה. בסוף דבריו טען הרבי מסאטמר כי לפני בוא הגאולה תיעלם ת"א, אם ראשייה לא יביעו חרטה על רעיון הקמתה.
|
|
|
|
|
ישראל היא מדינה בת 67 שנה בסה"כ, התכנסו בה אודים מוצלים מאש מכל כנפות העולם. מי האמין ומי פילל כי פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות וכו, כמאמר השיר.
|
|
|
|
|
אינני בא להשוות בין דם לדם, בין הדם של חמשת נרצחי משפחת פוגל הקדושים, שני ההורים ושלושת ילדיהם לבין נרצחי כפר דומא - אף שם נרצחו ההורים על ילדם. רצח אזרחים הוא פשע נגד האנושות, ובמיוחד רצח מכוון של תינוקות בני יומם, כפי שעשו שני הרוצחים הערביים המתועבים מהכפר עוורתא ששחטו את יואב, אלעד והדס התינוקת בת יומה.
|
|
|
|
|
כבר בתחילת הפרשה ניתן לעמוד על הדמיון בין פרשת חיי שרה לפרשה זו. למרות ששתי הפרשות מספרות על מות צדיקים - שרה אמנו ויעקב אבינו - הן נקראות על שם חייהם. התשובה לפרדוקס - לכאורה זה נעוצה במאמר חז"ל, כי צדיקים במותם קרויים חיים. גם אם גופם מת, רוחם חייה בקרבנו, במורשת הנצחית של מידות ומעשים טובים שהם מנחילים לכל הדורות. אולי מסיבה זו המילה מיתה אינה נזכרת בפטירתו של יעקב. כאחרון האבות, ואבי שנים - עשר שבטי ישראל, דמותו משמשת מודל חי ללימוד תורה, קיום מצוות ומידות טובות.
|
|
|
|
|
מבצעיו של פשע השנאה בכפר דומא אינם ראויים לשום הקלה בתנאי מעצרם. אחרי שרמסו ברגל גסה את זכויות האנוש של קורבנותיהם החפים מפשע - שוב אין הם זכאים לחקירה בתנאים שתובעים להכתיב עבורם בני משפחותיהם וכל מי שמשמשים להם כמליצי יושר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
למחדל של 7 באוקטובר מוסיפה הממשלה את סכנות החורבן הכלכלי, האנטישמיות והמפלגתיות בארה"ב  הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
אין מנוס מלשמור על ערנות, איסוף מודיעין ומלאי מספיק של חימוש, לרבות מטוסים, טילים ותחמושת אחרת כמו גם אמצעים לגיוס מהיר של כוחות מילואים, רפואה וכל שחיוני להגנה
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אם עד כה ראוי היה להציג את איתמר בן-גביר כעבריין לשעבר הרי שעכשיו הוא בלי לשעבר רק, לכאורה, לפי שעה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
