"תמיד ניסו להמעיט בערכי, אבל אני כאן בשביל לנצח" (ברני סנדרס).
אחד מהיכלי האצטדיונים בסיאטל, התמלא עד אפס מקום והותיר לפחות כ-9,000 תומכים אדוקים בחוץ. לא, לא מדובר במשחק כדורסל או בייסבול אמריקני טיפוסי, מדובר במשהו אחר לגמרי. משהו שמדבר למעמד הביניים האמריקני בגובה העיניים, משהו שהוא גם לא טיפוסי לארה"ב אם מתייחסים לאמריקה של ה-30 או 40 שנים האחרונות, מדובר במועמד היהודי של המפלגה הדמוקרטית לראשות המפלגה ואולי לנשיאות, הסנטור מורמונט ברני סנדרס.
סנדרס הוא טיפוס יחודי במהות האמריקנית, עד כה לא זוהה עם אף מפלגה משתי המפלגות השולטות בפוליטיקה האמריקנית. הוא כמעט תמיד רץ באופן עצמאי, וזכה ללא מעט הישגים, הוא היה ארבע פעמים ראש עיריית ברלינגטון, משם נבחר ועשה דרכו לבית הנבחרים (הבית התחתון של הקונגרס האמריקני), ולאחר מכן כסנטור מטעם מדינת ורמונט.
הצלחות הקריירה הפוליטית של סנדרס, הן ככל הנראה מבחינתו רק תחנות מעבר בדרך לפיסגת הקריירה הפוליטית של כל פוליטיקאי אמריקני - נשיאות ארה"ב. נשמע די נחמד, למי שלכאורה מעוניין לקדם ולשנות דברים מהותיים במדיניות הניאו-ליברלית הנוכחית של ארה"ב.
אמנם
ברק אובמה, נבחר לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, אך המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית לא שונתה במהותה מקצה לקצה, וזאת מכיוון שמעבר לסיבות נוספות, הנשיא אובמה למרות רפורמות חברתיות שיזם במהלך כהונתו עד כה, אינו סוציאליסט טהור במהותו.
כך גם מצע המפלגה הדמוקרטית, אשר למעשה דוגלת במתינות של מרכז כלכלי ואינה חותרת באופן כללי למעבר של פורמט מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית קלאסית, שהיא למעשה כפי הנראה החזון העיקרי של סנדרס.
ההחלטה של סנדרס להתמודד כמועמד מהמפלגה הדמוקרטית, אינה מקרית. סנדרס נחוש להגיע ליעד הנכסף והעיקרי עבורו, והתמודדות באופן עצמאי אינה מגדילה באופן רציני את אחוזי התמיכה לנשיאות. מה גם שכסנטור עצמאי, הצביע בסנאט לרוב יחד עם הדמוקרטים.
התקשורת המסורתית בארה"ב (CNN, NBC וכיו"ב) נוטה להתעלם מסנדרס, אך עם זאת כמעט לכל כנס פוליטי שבו הוא מציג את משנתו, מגיעים רבבות. אם להתייחס לקהל שמגיע ותומך בסנדרס, אז עד כה מספרם עולה על כל המועמדים משני צדי המתרס (הרפובליקני והדמוקרטי), ואף יותר מ
דונלד טראמפ ו
הילרי קלינטון. באחד מהשבועות בקמפיין של סנדרס, נספרו בערך 150,000 בני אדם.
סנדרס אשר מציג עצמו כסוציאל-דמוקרט, החזיר לאט ובטוח את ההכרה הרלוונטית לסוציאל-דמוקרטיה בארה"ב, בעימות הראשון של המפלגה הדמוקרטית בקמפיין לקראת הפריימריז, אף לא אחד מהמועמדים הציג הגישה הסוציאל-דמוקרטית כגישה פסולה. עושה רושם שהבחירות בסוף 2016, יצביעו על נקודת מפנה מסוימת, שבה לראשונה מזה שנים רבות לסוציאל-דמוקרטיה ישנה גם במה אמריקנית.
לרוב במדינות הדמוקרטיות, ובעיקר במדינות המערביות, הסוציאל-דמוקרטיה אינה נחשבת כתפיסה תרבותית-חברתית-כלכלית פסולה, או לכל הפחות זרה. ארה"ב, שהיא בעצם מנהיגת הגלובליזציה והכלכלה העולמית, היא גם היוצאת דופן בעניין. לארה"ב, אין כיום מפלגה הקשורה לתנועת העבודה האמריקנית. המפלגה הדמוקרטית, אומנם תומכת כחלק מהמצע המפלגתי באיגודי עובדים, אך מעולם לא הייתה "מפלגת עבודה" אמיתית.
סנדרס אשר מציג לרוב עמדות בצורה מטאפורית של מהפך פוליטי בגישה האמריקנית שנהוגה כבד"כ - סטנדרט של יותר מיסים, יותר הוצאות על פיתוח תשתיות, יותר הוצאות על תוכניות רווחה וחברה, ואף יותר רגולציה. מה שאומר שבפועל בעצם הסוציאל-דמוקרטיה של סנדרס, אינה שונה בהרבה ממה שמציגה המפלגה הדמוקרטית במצע הפרוגרסיבי שלה.
רק שסנדרס, מתחייב במשנתו ליישם זאת הלכה למעשה. מה שסנדרס מדבר עליו, הוא שהתהליך הפוליטי הושחת ומושחת מהיסוד.
השמאל האמריקני שמתנגד לתוכניות העיקריות של ממשל אובמה, מציג עמדה נחרצת זו. מבחינת השמאל האמריקני ניתן לקחת לדוגמה את אכזבתם מרפורמת הבריאות של אובמה, משום שהיא מסתמכת על-ידי חברות ביטוח פרטיות וללא אופציה של חברות ציבוריות שיתחרו בהם. כמו-כן, השמאל האמריקני הביע התנגדות נחרצת לרפורמות רגולציה שבוצעו לבנקים הגדולים, משום שהם לא חתרו למטרה לפירוקם.
ברני סנדרס, מזיז הצידה את הצרכים שיש בפשרות אשר בסופו של דבר קובעות את המדיניות, ועומד על כך שבחירה שלו לנשיא, תביא לשינוי עמוק בפוליטיקה האמריקנית.
אך סנדרס טוען ומצהיר עם זאת, כי במידה והאזרח הפשוט לא "יתמרד" כנגד האינטרסים של בעלי ההון ו"מעמד הביליונרים" כפי שהוא מציג אותו.
התרבות הפוליטית של היום, היא כמו התשובה ששולח הנשיא אובמה למבקריו בכלכלה, כי בתקופתו ניתן להעיד שהבורסה למעשה עלתה. ברק אובמה, התחנך על תרבות פוליטית בה הקפיטליזם מציל את עצמו מעצמו על-ידי הממשל, וזה גם בדיוק ההבדל בין הילרי קלינטון וברני סנדרס.
ההבדל הזה הוא עניין מהותי, מכיוון שזו אולי הפעם הראשונה בתולדות ארה"ב שלמועמד עיקרי מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ישנה משנה פוליטית ומטרה שונה בתכליתה, להפוך את המפלגה למפלגת "עבודה", ואת המדיניות הכלכלית בארה"ב לסוציאל-דמוקרטית.
בינתיים סנדרס מצמצם את הפער מקלינטון בסקרים, מה גם שישנן נתונים שלו שמזכירים את התקופה בקמפיין הראשון של אובמה בשנת 2007.
המטרה המרכזית של סנדרס לנצחון, הוא עניין מהותי שיכול אולי לשנות את הפוליטיקה האמריקנית מקצה לקצה, אבל גם אם סנדרס בסופו של דבר לא יבחר כמועמד הדמוקרטי לנשיאות וכמובן לא יבחר לנשיאות,נראה שהוא הצליח להביא את הסוציאל דמוקרטיה לקדמת הבמה של הפוליטיקה האמריקנית.
