היררכיות מתחילות בשפה

ארס פואטיקה למתחילים

אינני בוגרת המגמה לספרות ואת המונח ארס פואטיקה - הנשמע ווקלית די דומה לערס פואטיקה - הכרתי רק לאחרונה כשהשתתפתי בהרצאה של פרופסור לספרות.

ARS POETICA הוא מונח בלטינית שפירושו: אומנות הפואטיקה. משורר לירי ידוע ושמו הורציוס, כתב בשנת 19 לפנה"ס יצירה והקדיש אותה לסנטור הרומי לוציוס קלפורניוס ולשני בניו. הורציוס סיפק ביצירתו טיפים על כתיבת שירה ודרמה. יצירה זו התגלגלה מאוחר יותר, ב-95 לספירה, לידיו של קווינטיליאנוס מבקר הספרות הנודע באימפריה הרומית. הוא התרשם שמדובר ביצירה מיוחדת במינה, העניק לה את הכותרת, "ארס פואטיקה", וכלל אותה בספרו על "תורת הנאום". בזכות מה נכללה דווקא יצירה זאת בספרו? בראש ובראשונה, אין ביצירה זאת כללים סדורים לכתיבת שירה, אבל יש בה הנחיות והדגמות חיות ומלבבות לכתיבת שירה כאומנות. משום כך, היא הוערכה על-ידי קווינטיליאנוס כיצירה בעלת אופי מעשי - כמו אומנות קישוט הנאום. וכך הועלתה היצירה של הורציוס בדרגה, בניגוד למסמך "פואטיקה" של אריסטו, שנחשב על-ידי קווינטיליאנוס כמסמך תיאורטי גרידא. לימים, יצירתו של הורציוס הפכה לאבן שואבת לסופרים ומשוררים ובמיוחד כותבי הדרמה באירופה וצרפת, ואת טביעת אצבעותיה אנו מוצאים בשירה ובספרות מאז ועד היום.

דוגמאות לשירים ארס-פואטיים

שירים רבים משיריו של חיים נחמן ביאליק הם שירים ארס-פואטיים, במובן זה שהם עוסקים במעשה היצירה של המשורר ומקורותיה. שלושה מהשירים הארס-פואטיים המפורסמים ביותר של ביאליק הם: "לא זכיתי באור מן ההפקר", "ים הדממה פולט סודות", ו"זריתי לרוח אנחתי". בשלושתם משתמש ביאליק במטאפורות הלקוחות מעולם הטבע על-מנת לתאר את מעשה היצירה שלו. בשירו "לא זכיתי באור מן ההפקר", שנכתב ב-1902, ביאליק מתאר את עבודתו כמשורר ואת חציבת ניצוץ השירה מליבו; המטאפורה הטבעית כאן היא של "סלע": "לֺא זָכִיתִי בָּאור מִן הַהֶפְקֵר, אַף לֺא-בָּא לִי בִּיְרֻשָּה מֵאָבׅי, כּׅי מׅסַּלְעִי וְצְוּרְי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי". ב"ים הדממה פולט סודות", המטאפורה הטבעית היא ים ונחל, וב"זריתי לרוח אנחתי" המטאפורה היא הרוח.

ערס פואטיקה

קבוצת השירה המזרחית החדשה שזכתה לכינוי, "הקול החדש של השירה העברית", צמחה בישראל תחת הכותרת "ערס פואטיקה". לפי וויקיפדיה - ערס פואטיקה הוא ערב הקראת שירה, שייסדה המשוררת עדי קיסר בתחילת 2013. האירועים מתקיימים פעם בחודש. הם נושאים אופי חפלתי מזרחי ומשתתפים בהם משוררים ורקדניות בטן. המשוררים המזוהים עם קבוצה זאת מהווים חלק בתנועה תרבותית המקיימת את אירועיה מתוך עמדה רדיקלית, כ"אירוע גרילה", דהיינו, אירוע תרבות המהווה טכנולוגיה חדשה לייצור שינוי חברתי, מתוך עמדה רדיקלית, תרבותי וצעירה של יוצרים/יוצרות מתחומים שונים בתרבות בישראל".

אם כך, ערס פואטיקה מעיד על שינוי מרכזי בגישה של התרבות המזרחית בישראל,

"... השם "ערס פואטיקה" מעיד על השינוי המרכזי שהסצינה הזאת מביאה אל השירה הישראלית: הבלטת התרבות המזרחית מבלי להתנצל, מבלי להסתיר או לטשטש, מבלי לנסות להתאים אותה לקודים של התרבות המערבית ומבלי לחכות לאישורים של החברה ושל ההגמוניה הספרותית" (אלי אליהו)

אלי אליהו בכתבתו, "ים של דמעות: קבוצת 'ערס פואטיקה' רוצה לעשות מהפכה בשירה העברית" (הארץ, 5.12.2013), ראיין כמה מהמשוררים בקבוצה. אחד המשוררים, שלומי חתוכה, צעיר בשנות ה-30 לחייו, מחזק את ההתרשמות ש"כאשר כמה משוררים ישראלים מתחילים לדבר בקול דומה, מתוך עמדה דומה מול החברה והעולם, אפשר שזה מעיד על מהלך רחב יותר בשירה, על תפנית לאזור אחר, אזור שהשירה העברית עוד לא דרכה בו". חתוכה התבטא כך,
"ערבי ערס פואטיקה זו גאווה גדולה. זה נפלא. זה מראה שהחברה המזרחית, בניגוד לסטריאוטיפים, היא חברה הרבה יותר שוויונית. על החברה האשכנזית אפשר לומר שהפוסל במומו הוא פוסל... יש לנו היום יותר כוח.... היום המוזיקה המזרחית כבר פרצה. גם השירה עושה את זה באותה דרך... זה לא רק התוכן, זו גם האסתטיקה... הרבה תשומת לב לצורה ולאיך אתה כותב שיר. אנחנו כותבים שירים נגישים יותר, ישירים. לא מוצפנים... חשוב לי לראות את אבא שלי מול העיניים, לדבר בשפה של אימא שלי...

התמודדות מתחילה בביטול היררכיות

מנהיגת הקבוצה היא עדי קיסר, שזכתה בפרס ברנשטיין לספרות (יולי 2015). קיסר מספרת על הרגע שבו הבינה שאין היא שווה בין שווים, ומסבירה את איך הבינה שההיררכיות מתחילות בשפה עצמה,
"אני הבנתי את הבעיה רק בצבא. הייתי מדריכת חי"ר, זה היה קורס די יוקרתי, וכשהסתכלתי סביבי לא ראיתי הרבה כמוני, ואז חיברתי את הנקודות.... ההיררכיות מתחילות בשפה. למשל כינויים כמו מוזיקה אתנית, או מוזיקת עולם. רק התימנים הם אתניים? אני רוצה שאנשים יתעכבו על השאלות האלה, שיתעכבו על המילה ערס. בסופו של יום, אם ישימו תמונה שלי ושל מישהי לבנה, וישאלו מי הערסית, יצביעו עלי."

עם היררכיות יש להתמודד באמצעות השפה. אם ארס פואטיקה היא אומנות השירה שקנתה לה מקום טוב באמצע בעולם המערבי אזי על אחת כמה וכמה ערס פואטיקה היא שירה ראויה, שירה מכוננת. זאת התחושה העולה מתוך השיח התקשורתי המדווח על תופעה פורצת דרך זו של עם משוררים מקבוצת הערס פואטיקה. חוקרת השירה המזרחית, ד"ר קציעה עלון, מסבירה שלא מדובר במגמה של התבדלות. נהפוך הוא. השאיפה היא ביטול ההיררכיה בספירה של השירה המקומית. המגמה היא השתלבות - "מתוך ההתבדלות ההתחלתית הזאת יותר קל בסופו של דבר לשלב את עצמך. המאבק מפסיק להיות פנימי, הוא יוצא לזירה הציבורית. זה מה שהסדרה של אמנון לוי עשתה וזה מה ש'ערס פואטיקה' עשתה. הבעיה שלהם נהפכת לבעיה של כולם".

כך או כך, תופעת הערס פואטיקה פרצה לעולם השירה המקומית והיא עובדה קיימת בשטח. בימים אלה מתכוננים לחגוג 3 שנים לפריצתה אל העולם של קבוצת השירה המזרחית החדשה, הערס פואטיקה (23.1.2016 בפסאג' אלנבי). קרוב לוודאי שרוב המשוררים הצעירים שיקראו משיריהם באירוע הזה יהיו בעלי זהות מזרחית, שהושפעו במידה כזאת ואחרת ממשוררים מזרחיים ותיקים מהם שאותם הם מעריצים, כגון ארז ביטון, סמי שלום שטרית, אמירה הס, מואיז בן הראש, אלמוג בהר, מתי שמואלוף ואחרים.