יציאת אירופה אינה שונה מיציאת מצרים

הַמַּכָּה הָאַחַת עֶשׂרֶה

בְּהַכּוֹת אֱלֹהִים אֶת בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם
תַּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם
אַךְ בִּסְגֹר הַיָּם, צַעֲק העם שֹׁמּוּ שָׁמַיִם
וְהַנִּצָּחוֹן עַל פַּרְעֹה וְעַמּוֹ כְּהֶרֶף נֶעֱלַם

זֶהוּ סִמָּן הַהֶכֵּר שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּעָם
שְׂמֵחִים בְּרַוְחֲתָם וּמֵלִינִים בְּסִבְלָם
וְצוֹעֲקִים בְּמֶצַח נְחוּשָׁה גְּאָלֵנוּ הָאֵל
זֶה עָם קְשֶׁה עֹרֶף הוּא עָם יִשְׂרָאֵל

וּבִרְדוֹף פַּרעֹה אֶת יִשְׂרָאֵל מוּל הָיַּם
נִצְחוֹן מֹשֶׁה בְּמִצְרָיִם הָיָה כְּלֹא קַיָּם
עוֹד מוֹפֵת אֶחַד בִּקֵּשׁ מֵאֱלֹהִים מֹשֶׁה
וַיַּךְ ה' אֶת פַּרְעֹה הַמַּכָּה הַאֲחַת עֶשְׂרֶה

וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצָּר לָהֶם
כִּי בְּמַכּוֹת מִצְרָיִם לֹא רָוַח לָהֶם
וְּלֹא חַדְלוּ לְהִתְאוֹנֵן עַד קֶבָּלַת הָאוֹת
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל הַשִּׁירָה הַזֹּאת
וְעַל חַסְדֵּי אֱלֹהִים לְהוֹדוֹת

עמידה ללא רתע עד להגשמת המטרה

ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע (ישעיהו פרק א' פסוק ג') זה הפסוק שנראה ראוי שיאמר על בני ישראל, אחרי שמשה הוציא אותם ממצרים באותות ובמופתים, וביד רמה, אך רק מגיעים אל מול ים סוף ורואים כי פרעה וחילו רודף אחריהם הם מאבדים את עשתונותיהם ושוכחים את כל הטוב שעשה הקב"ה להם, ופונים בטרוניא אל משה באמרם: המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר, מה זאת עשי לנו (יד/יא) יוצאי מצרים אינם מסתפקים בכך ומוכיחים את משה באמרם לו כי הרי זה אשר דברנו אליך במצרים חדל מאתנו ונמשיך את חיינו במצרים, זה אשר אומרים לנו אל תדחק את הקץ . אלא שכאן אנחנו מכינים את הפרוזדור דרכו תבוא הגאולה. אם לא נעשה זאת אין גאולה. בני ישראל יוצאי מצרים רצו להוסיף לחיות חיי עבדות, ודי להם בכך שנותנים להם לחיות. כך אמרו ואומרים בני עמנו בארצות מושבם למרות ששם הם נרדפים. הם למעשה הוזים שיש חיי אושר תחת משטר מדכא. יוצאי מצרים סברו כך.זה מזכיר לנו את התנהגות עמנו בחידוש קוממיותנו בתש"ח. העם רוצה בעצמאות ומדינה משלו. ובלבד שזאת תהיה מוגשת לו על מגש של כסף.(כלשון אלתרמן).

יציאת אירופה איננה שונה מיציאת מצרים, אלא שהתנהגות חלק מבני עמנו דומה ליוצאי מצרים שלא היה להם כח, לעמוד בקושיי הפרנסה ההסתגלות והעמידה מול טרור אכזרי. יש חלק בעם שנכשל בזה, אבל יש חלק חשוב ועקרי שלא אבד תקווה, והוסיף ומוסיף לחיות גם תחת ירי רקטות והתקפות מן המארב ופגיעה בגוף ובנפש של חפים מפשע, אלה לא יאמרו המבלי אין קברים באירופה להביאנו למות בארץ ישראל. דברי הנביא ידע שור קונו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע ועמי לא התבונן. מופנים אל הרפויים וְהרפוּשִׂים, התרים אחרי חיים נוחים מדומים בנכר.

המכה האחת עשרה

כפי שקראנו עד כה אלוהים בקש להעניש את המצרים על שעינו את בני ישראל והעבידו אותם וענו אותם בהעבידם בפרך ופרעה גזר להשליך כל זכר ליאור ואת הבת לחיות, על כן הביא הקב"ה עשר מכות על המצרים במצרים, ובכל פעם חזק את לב פרעה כדי להכותו שוב . מתברר כי המכות כן הועילו מצד אחד כענישה ומצד אחר הועילו ליציאה ממצרים בשלח פרעה אותם. כל תהליך המכות והחרטה בא כפי שכבר נאמר, כדי לקיים את הבטחתו של הקב"ה לאברהם שאמר לו: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. על-אף עשר המכות שהונחתו על פרעה וישראל שֻלְּחוּ ממצרים אצל הקב"ה לא תמה המלאכה על כך נאמר: וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם (אחרי ישראל) וְאִכָּבְדָה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'. (יד/ד).

זה מתחיל אצל פרעה, לפי הפתגם הערבי: בַּעְד אִסְ-סַכְּרָה אָגַ'ת אל פַכְּרָה תרגום חפשי: אחרי הַהִשְׁתַּכְּרוּת בָּאָה הַהִתְפַּכְּחוּת. המצרים אמרו לעצמם מה עשינו ותרנו על כוח עבודה שהורגלו בו בהעבידנו את בני ישראל כעבדים: ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מְעָבְדֵּנוּ .(יד'ה) ברודפם אחרי בני ישראל קבל פרעה וחילו את המכה האחת עשרה על הים., זאת גם כדי שישראל יאמינו בה' ובמשה עבדו. לכן מִשֶּׁבִּקַּע אלוהים את הים וישראל הלכו בתוך הים ביבשה, התחזקה אמונתם בה' וכאשר המצרים נכנסו אחרים לים ביבשה, וחזר הים והמים אל קדמותם: ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה ... ולא א נשאר בהם עד אחד. (יד/כח . כשראה עם ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ואמינו ב-ה' ובמשה עבדו. (יד/לא) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' לאמור: אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. זו הפעם הראשונה שנשות ישראל מוזכרות כשותפות לשמחה שנאמר: ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את הַתֹּף בידה וַתֶּצֵאןָ כל הנשים אחריה בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וַתַּעַן להן מרים שירו ל ה' ( טו/כ) זה שהקנה לשבת שם "שבת שירה".

העם חוזר לסורו ומתלונן

נאמר וַיַּסָּע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שׁוּר וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים.(טו/כב) לשון הכתוב מלמדת כי ישראל לא רצו ללכת מכאן לכן נאמר וַיַּסַּע הסיעם משה על כרחם משהגיעו ל"מרה" מצאו מים מרים, ותחדשו את תלונותיהם כלפי משה: מה נשתה? בסימן שאלה וְזַעַם. לכן משה פנה אל הקב"ה אשר הנחה אותו להשליך עץ אל המים והם הומתקו. שם נאמר: "ושם נִסָּהוּ". העם נסה את הקב"ה.

בהגיע העם במסעואל מדבר סין, לא היה להם אוכל לאכול. שוב התלוננו בּאָמְרַם אל משה: מי יתן מותנו ביד ה' במצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע ואתה מביא אותנו למות ברעב במדבר?, כאן המטיר להם את ה"מן". ומשהגיעו למדבר סין ולא מצאו מים ברפידים פנו אל משה בטרוניה: למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא.(יז/ג). מצב זה של העדר יכולת עמידה בקושי, הביאה את משה לצעוק אל ה' לאמר: מה אעשה לעם הזה, עוד מעט וּסְקָלוּנִי .(יז/ד) התנהגות העם לא רק הדאיגה והרגיזה את משה בלבד, אלא גם הרגיזה את הקב"ה שראה בה משום התנכרות לכל הנסים והנפלאות שעשה לישראל בהוציאו אותם משם. אף על-פי כן מחל להם ונתן להם מבוקשם בצוותו את משה בפני זקני ישראל להראות להם שוב את כוחו: והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל אך למקום הזה קרא מסה ומריבה. כי ישראל רצה לנסות את הקב"ה אם יכול לתת להוציא מים מן הסלע. אחר הדברים האלה נתקלו בני ישראל באויב מר ונמהר הוא עמלק, שבא להלחם בהם ברפידים, העם היה זקוק לכוח עמידה כדי להתגבר על עמלק.

ואכן במעשה נסים שעשה משה, יהושע גבר עם אנשיו על עמלק שנאמר: ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב (יז/יב) לא רק זאת אלא קבע כאן הקב"ה את יחסו לעמלק לדראון עולם ואמר אל משה: כְּתֹב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. זו מלחמת הקב"ה בעמלק. ראוי שוב להזכיר לקוראים כי בתרגום לערבית של "פרוטוקולים של זקני ציון" הידועים לשמצה, כותב המתרגם כי עם עמלק הוא העם הפלשתיני. אם זה רצונו של המתרגם שיבושם לו כי מלחמת העמלקים (הפלשתינים) היא עם האלוהים, ולא עם ישראל. כשם שהקב"ה הביס עמים חזקים מעמלק, הוא גם יביס את המתימרים להיות עמלק. כדי שעם ישראל לא ישכח את נס המים במרה, שם שם לו חק ומשפט. חז"ל אומרים כי שָׁם כבר נקבעה מצות שמירת שבת ושמירת תחום שבת למרות שטרם ניתנה תורה לישראל . ללמדך כי קיום חוק ומשפט הוא תנאי לקיום אמה. ואין לסטות ימין או שמאל.וזה מתרחש בדרכם אל הר סיני שם עתידים הם לקבל את התורה, ולקים את הכתוב בה . ולשכוח את הגולה ו"פירותיה" והמחיר ששלם עמנו בעבור זה, כשירד ממה את ארצות השפע המדומה.

הַגָּלוּת טְבוּעָה בְּנֶפֶשׁ הָעָם וּבְעֵת מְצוּקָה הוּא פּוֹנֶה לְשָּם
יָצְאוּ לְהַצִּיל מִמַּוֶת נַפְשָׁם וְהִתְאוֹנְנוּ בֵּין רַעַמְסֵס וְאֵיתָם(1)
מִי יִתֵּן מוּתֶנוּ בְּיַד ה' שָׁם כִּי לְסִיר הַבָּשָׂר יָצְאָה נַפְשָׁם
גָּם לְאֲבַטִּיחַ לְקִשּׁוּא וְשׁוּם וְכֹל זֶה לְחוֹבָתָם נִמְצָא רָשׁוּם
וְלֹא אָבוּ לָדַעַת שֶׁגּוֹרָלָם כְּבַר חָתוּם

אָז צַעֲקָתָם נִשְׁמְעָה בַּזְמָן כְּאוֹת הִמְטִיר עֲלֵיהֶם אֶת הּמָּן
וְיִשְׂרָאֵל בִּתְלוּנוֹת הוּא נֵחַן וְנִרְגַע לְרֶגַע קָט בַּשְּלָו שֶׁלּוֹ נָתַן
גָּם אָז לֹא פַּסְקוּ הַתְּלוּנוֹת וְהוֹסִיפוּ אֶת צָרוֹתֵיהֶם לְתַנּוֹת
הֶאֱשִׁימוּ בְּסִבְלָם מוֹשִׁיעַם זֶה הָעָם שֶׁיָצָא לְאָוִיר הָעוֹלָם
מֵלִין וּמִתְאוֹנֵן וּמוֹסִיף לְהַטִּיחַ אָשָׁם