תנה לנו מלך לשפטנו וילחם את מלחמותינו

התכונה התזזיתית הרבה שהתרחשה בשנים האחרונות במבואות משרד הביטחון, שהתדרדרה עד להסתאבות שסופה בפרשת המכתב המזויף שהושתל והתגלה, והיה אמור להכפיש צד זה או אחר בין נושאי התפקידים הראשיים בתחום הביטחוני, היא תולדה של מסורת חסרת בסיס תועלתי. כי גם בין ראשי ממשלה שהיו בעברם רמטכ"לים או שרי ביטחון, התגלו בעלי קופה של שרצים שאינה בדיוק מהתכונות הראויות למנהיג מדינה. להפך, תפיסה מדינית והתנהלות בין מדינאים בעולם לבינינו לא הייתה הצד החזק שלהם. לעומת זאת, דוד בן-גוריון, שלא היה חייל מימיו, היה בעל אומץ מדיני וידע להחליט את ההחלטה המכרעת, להכריז על הקמת המדינה כנגד דעת כל העולם אז.

כי ניסיון בשדה קרב, מה גם שלעיתים נחשף כבדוי וכמיתוס ואגדה, אינם ערובה למנהיגות מדינית ראויה. אך הרצון להאדיר כל גיבור קרב, אמיתי או מפוברק, ולמשוח אותו למלך, דהיינו להכניסו לעולם הפוליטיקה - רעיון שהמשיך להתקיים - לא תמיד צלח. בפרט כשמפקדי צבאנו עד לאחרונה, לא זכו להשכלה אקדמית ראויה כמו ב"וסט פוינט" בארה"ב, והינם חפים מהשכלה רחבה נדרשת, מכל ידע באסטרטגיות של מלחמות בהיסטוריה, ומהיכולת להפיק מהן מסקנות ולקחים. והאסונות והכשלים בכל מערכות ישראל הם ההוכחה הבדוקה לכך.

התכונה וההמולה סביב הפרשה המדוברת, נוצרה למעשה כדי למשוח עלינו מנהיג בעל-רקע והילה ביטחוניים. מה שמאציל עליו הילה של זוהר ופופולריות, ויביא קולות לקלפי. לכן מוזר מאוד כיצד מערכת המשפט טורחת למזער או להתעלם מטעויות של המועמדים הנכספים על-ידי צד מסוים מאוד בפוליטיקה, וגורמת להכשיר את השרץ תוך סגירת תיקים פליליים חרף דרישת המשטרה, על-מנת להבשיל את הרקע להגשמת המטרה המפלגתית: לעשות הכל שמאן דהוא יהיה ראש הממשלה שאולי בעזרתו תבוא הישועה לשרידי המפלגה שפעם שלטה בארץ שלטון ללא מיצרים, וכעת היא ללא מנהיג שיכול להחזיר לה את העטרה ליושנה.

הירתמות כל אילי התקשורת והעיתונאים הידוענים למערכה זו, כשהם נחלקים לשתי קבוצות בדעותיהם, רק גורמת לעליבותם בעיני הקהל. העם אינו טיפש, ואי-אפשר להוליך אותו שולל בסיפורי צ'יזבטים ליד המדורה או במחיקת תיקים פליליים והצבת אישים שעברם הפלילי או המוסרי הלקוי נמחק, תוך מינוים למשרות הרמות ביותר.

טוהר המידות ומוסר ראוי נעלמו ממחוזותינו, ועבירות שנחשפו כמותן בעבר - גרמו לשרים ולאילי הון להתאבד - כיום נשכחים ומתנדפים בעת שהללו חוזרים לעמדות המפתח ולמשרות הרמות לאחר ישיבתם בכלא או כשהפרשה שלהם מתאדה עם הזמן, ולכאורה הכל טוב.

זו לא תופעה ישראלית בלבד, ופשעי מוסר מתגלים לאחרונה בעולם כולו. בהבדל גדול אחד: בעולם - משלמים על טעויות. בעוד אצלנו עוברים לסדר היום, וחוננים פושעים ולוקחי שוחד במיליונים, ומאפשרים להם להמשיך כרגיל.

האדמה לא סובלת שחטאי מוסר כאלה יימשכו בלא לפרוע את החשבון. על כך נפלה ממלכת ישראל, כששועיה לא הקשיבו לנבואות עמוס הנביא, שבאם לא יחדלו לעשוק את אחיהם בריבית נשך, ואם ימשיכו לישון על מיטות שן פיל, ההסתאבות הזו תיפסק באחת. ואכן זה מה שהביא על שומרון את החורבן.

כדאי שנשית את ליבנו להסתאבות הכללית בחברה הישראלית, ובעיקר: עלינו לחדול משנאת האחים שפשתה בתוכנו, ושתביא עלינו אבדון במידה ותימשך. והאבדון - יחול לא רק על צד אחד בעם, זה המוציא דיבת אחיו בעמים, אלא על העם כולו.