מאבקים על דמותו של המזרח התיכון

בז'נבה התקיים בימים אלו נשף מסכות שנקרא ועידה בינלאומית לשלום בסוריה. הזיה ופארודיה כאחת, שמאחוריהן מסתתר המאבק האמיתי המתחולל באזור שלנו על עמדת הבכורה, ואשר היריבות העיקריות בו הן אירן מצד אחד וסעודיה מצד שני.

המאבק ביניהן הוא בשטח, כאשר שתיהן משתמשות ב"שליחים", אך גם בכוחות שלהן עצמן. היכן זירות המאבק? זירות המאבק המרכזיות הן סוריה ותימן. עבור אירן סוריה היא החשובה ביותר (שם היא תומכת במשטר אסד וה"שליח" שלה הוא ארגון חיזבאללה), ועבור סעודיה זירת המאבק החשובה ביותר היא תימן (שם היא תומכת במשטר הישן, בעוד האירנים תומכים במורדים נגדו). זירות מאבק משניות הן לבנון, בחריין ועירק. מה שמאפיין את כל הזירות הללו הוא שבכולן יש אוכלוסייה שיעית. היכן שאין שיעים, לא מתחולל מאבק בין אירן לסעודיה, כלומר במצרים, ירדן, לוב ומדינות צפון אפריקה, שכולן סוניות. במאבק הזה הקלפים שבידי האירנים חזקים יותר מהקלפים שבידי סעודיה. מדוע? אירן היא מדינה הרבה יותר גדולה ואיכותית, אימפריה בעבר ואולי גם עם נשק גרעיני בעתיד; אירן מייצגת בפועל את השיעים במדינות ערב, ולמרות שהשיעים מהווים מיעוט קטן מול הרוב הסוני המכריע בעולם הערבי, הרי שדווקא באזורי המאבק השיעים מהווים את העדה הגדולה ביותר: בלבנון כ-40 אחוזים, בעירק למעלה מ-50 אחוזים השולטים עכשיו במדינה, בתימן כ-40 אחוזים של זרם שיעי, ורוב שיעי נשלט בבחריין. רק בסוריה, שהיא הלב האסטרטגי של הסהר הפורה, יש מיעוט עלאווי, הנחשב לאחד מהזרמים השיעיים, אך הוא השולט לפי שעה במדינה; ואחרון ולא חביב, דווקא ארה"ב, המגינה הביטחונית של סעודיה מזה כ-80 שנה, מצויה יותר בצד האירני מאשר הסעודי, כאשר רוסיה תומכת בברור באירן ולכן גם בשיעים.

אוצרות נפט

הסעודים, להבדיל מהאירנים, אינם מייצגים את האיסלאם הסוני ואינם יכולים לטעון שהם מייצגים אותו. הם עצמם משתייכים לזרם סוני קיצוני, ומולם מתייצבים: טורקיה, השואפת בעצמה להגמוניה על הסונים באזור ולה מסורת אימפריאלית מפוארת, כלל ארגוני "האחים המוסלמים", והארגונים הסונים הקיצוניים ביותר כדוגמת דאעש ואל-קאעידה. התומכים החזקים ביותר שלה הם כמובן כל מדינות המפרץ, המאוימות ישירות על-ידי האירנים, ושבידן אוצרות נפט. אבל, תומכיה הנוספים, המכונים "מתונים", כמו מצרים וירדן הם עניות, כאשר מצרים עצמה מצויה במאבק אכזרי משלה מול האחים המוסלמים שבתוכה ומול דאעש שבסיני. מי יודע, אולי יגיע היום ומצרים תשכיר חלק מצבאה לסעודיה?

במילים אחרות, בעולם הערבי והאירני, יש לפנינו שני שסעים: השסע הסוני-שיעי, והשסע הפנים סוני. הפילוג והמאבק הפנימי בתוך המחנה הסוני מחליש אותו: בתוכו, מול אירן והמחנה השיעי ומול המערב. המתחולל בסוריה ובנשף המסכות בז'נבה הוא תמונת ראי לתמונה הכוללת הזאת של המתחולל במזרח התיכון. תוצאות המאבקים בשני השסעים הם אלו שיקבעו את דמותו המדינית והתרבותית של המזרח הקרוב.

וישראל? דאגתה העיקרית היא, כמובן, מהתחזקות האימפריה האירנית שבדרך והתחזקות כל ארגוני הג'יהאד הסונים. אבל, האם היא צריכה להכניס בפומבי (והדגש הוא על הפומביות) את הראש הבריא שלה לתוך מאבקי הדמים החולני שבתוך האיסלאם, כפי שממליצים אצלנו חדשים לבקרים תחת הסיסמה "לנצל הזדמנויות"? על כך בנפרד.