יורשים על הכוונת

מזה שני עשורים חקיקת המס חותרת לדחוף בעלי קרקעות למכור את נכסיהם ולהוציאם לשוק כחלק מניסיון להגדלת היצע הקרקעות בייעוד למגורים.

עולה השאלה מדוע?

מדוע אדם, שירש קרקע לבנייה למגורים, צריך או חייב להיכנס לשיקולים של מס בבואו להחליט האם לממש את הקרקע בדרך של מכירה או להחזיקה כהשקעה לטווח ארוך?

מדוע תמריץ מס "שלילי", שנוצר בדרך חוק, לאחר שהזכויות הוקנו למוכר בדרך ירושה, צריך להוות זרז למכירה של הזכות? מדוע האינטרס של המדינה גובר על זה של היחיד, ובכלל, האם מדיניות מס זו משיגה בסופו של דבר את המטרה? למיטב ידיעתי מניסיוני באוצר, המטרה היא להזרים קרקעות לבנייה לשוק החופשי. בכך לעזור בירידת מחיר הדירות.

התשובה לשאלה המרכזית - האם המטרה הושגה - היא לא!.

מעולם לא הוצג הקשר בין מספר יחידות הקרקע, שהוזרמו לשוק בעטיין של ההטבות, לבין מספר היחידות, שהיו מוזרמות ממילא ללא הטבות המס הללו. גם במקרה של הטבות המס, היצע הדירות, גם אם עלה כתוצאה מכך לא סייע ביצירת האטה במחירי הדירות, ולבטח לא תרם להוזלתן. הנתונים ידועים.

במסגרת שני תיקונים - תיקון מספר 60 ותיקון מספר 72 - נקבע שבעלי קרקעות שלא ימכרו את הקרקעות עד 1.1.2011, יתווסף להם במכירה העתידית אחוז מס לכל שנה שימתינו, וזאת בשנים 2011, 2012, ואם ממש יתעקשו להחזיק בקרקעות מעבר לשנת 2012, יתווספו לשיעורי המס במכירה שני אחוזים בכל שנה מכאן ואילך עד לשיעור מס של 25%.

התוספת הזו היא נטל חדש, שלא היה כאשר הסבא והסבתא של המוכרים כיום לא ידעו שבבוא העת מדינת ישראל - בחוק - תגזול מהם את הטבה המוקנית להם כיורשים.

בתיקון מספר 76 במשולב עם החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומי נקבע כי בין התאריכים 1.1.2014 ל-31.12.2017 המכונים "תקופת המעבר"- לא יוכלו קרובים כהגדרתם בחוק - כגון אחים, הורים וילדים וכן הלאה, למכור זה לזה דירות מגורים וליהנות מדרך חישוב מוטבת "לינארית חדשה" שנקבעה בחוק. קביעה זו מנעה מיורשים, אשר החליטו למכור את חלקיהם בדירת המגורים ליורש אחר לעשות זאת בשל היותם קרובים.

במילים אחרות, כאשר יורשים למשל של דירת הוריהם, הסכימו כי יורש אחד ירכוש את החלקים מאחיו ואחיותיו, אם אצל היורש המוכר - החלק הזה אינו דירתו היחידה, הוא מחויב במס מלא בהתאם לחוק. ואם הוא מחויב במס, זה רק כי הוא נחשב ל"קרוב".

החוק החדש, שתקף למפרע מ-1.1.2014, מעניק את הזכות לממש דירות בין קרובים, ומס ששולם יוחזר, אם אכן המכירה היא בין יורשים מהורים, והמכירה הזו הינה אירוע נוהג ראשון מאז הפטירה של ההורה האחרון. הכוונה היא, שהמכירה הזו משקפת אירוע כלכלי ראשון מאז הפטירה, וכי לא היו הסדרים אחרים לפני מכירה זו.

במצב דברים זה יורשים, אשר מכרו בכל זאת דירות לאחיהם, יוכלו לקבל חזרה כספים מהמדינה במסגרת בקשה לתיקון שומה. אחרים, שנמנעו מלמכור בשל הנטל הזה, יוכלו כעת לעשות זאת.

ניתן לראות כי כללית יורשים של קרקעות ודירות נתפסים כבני מזל וכבעלי הון, ובהזדמנויות רבות אחרות החוק מכוון לצמצם את צעדיהם או להרחיב הטבות - על-מנת להשיג רצון אחר של הממשלה שאינו נוגע כלל בזכויות יורשים.

חקיקה המצמצמת את חופש פעולה, מביאה להחלטות שיקולים זרים. ברגע ששיקול המס נכנס, חופש הפעולה נפגע, ומוכנס לנוסחת ההחלטה משתנה חדש והוא מתחלף בכל מקרה של חקיקת מס חדשה. אין זה משנה אם החקיקה מטיבה או פוגעת. חקיקת מס מעין זו פסולה.