עִם הפנים לקהילה

גן עדן לאסירים

בעקבות מאסרו של אהוד אולמרט, נערך ברדיו דיון על תנאי המאסר בבתי הסוהר. אחת הדוברות טענה שמטרת הכליאה היא שלילת חופש, אך לא תנאי רווחה מוגבלים. האומנם?! כנראה היא שוכחת שבית כלא הוא לא מלון חמישה כוכבים, וכי מטרתו לעורר את האסירים לחשבון נפש נוקב על מעשיהם הפליליים והחזרתם לחיים נורמטיביים.

לשם כך נועד צמצום השירותים והתנאים לאסיר. כך שהאסיר לא ירגיש בבית, ויעשה הכל כדי להחזיר עצמו למסלול חיים תקין ולשוב הביתה.

יש לזכור שיחסית למדינות אחרות במערב ובמזרח, שבהם בתי הכלא הם ממש צינוק שבו חיים אסירים בתנאים תת-אנושיים, בישראל ההומניטרית בתי הסוהר מבחינת התנאים השוררים שם הם ממש גן עדן לאסירים. וזוהי כבר חצי נחמה.

כבוד למוגבלים

הנתון העגום שפורסם לאחרונה, לפיו כמחצית מהאוכלוסייה מלגלגת על מוגבלים, הוא מדאיג ביותר. השאלה היא האם אנו חיים בעידן המודרני של שנות האלפיים שסטיגמות ודעות גזעניות קדומות אלו עדיין שולטות בחברתנו?

היכן כבוד האדם וחירותו? והיכן זכויות האדם באשר הוא אדם ועקרון השוויון, כלי הבדל גזע, דת, מין ונכות שתורתנו הקדושה והחברה המודרנית חרתו על דיגלן?

בשעה שהמגמה במשרד הבריאות היא שילוב מוגבלים בקהילה, ובצד עסקים ומוסדות שונים הדואגים לשלבם בהצלחה בתעסוקה, באמנות, בספורט ובפרויקטים התנדבותיים, רבים בקהילה דוחים ומשפילים אותם ללא כל בושה בגלל נכותם. לאן הגענו? והאם יש למלעיגים תעודת ביטוח שלהם או לבני משפחתם זה לא יקרה? אז הֲיו זהירים בכבודם של נכים. ובא לציון גואל

לא למסעות לפולין

לאחרונה עלתה על סדר היום הציבורי סוגיית מימון משרד החינוך במסעות הנוער בפולין. זאת בשל עלותם הגבוהה, והעובדה שיש תלמידים שאינם יכולים לממן אותם.

אולם דומה כי מעֵבר לסוגיה הכספית, אי-אפשר להתעלם מההיבט החינוכי. לא סוד הוא שהמסע למחוזות הטרגיים של עמנו הפך לא אחת, למרבה הצער והאבסורד, לחינגה של מסיבות הוללות לבני הנוער. ואם לא די בכך, גם מורים שאמורים לשמש דוגמה אישית לתלמידים, שלחו ידם, למרבה הבושה, במזכרות ממחנות ההשמדה. ואת הבושה הזאת חייבים להפסיק.

הגיעה השעה להפסיק מסעות בלתי חינוכיים אלה, ובמקומם להתמקד בעבודת שורשים בבית הספר, שיגביר את מוּדעות השואה וזוועותיה לנוער לדורות. ובא לפליטיה גואל.

רולטה על הכביש

טוב שההגה בידיים של אגד? לפחות בתאונה הקשה שאירעה בקו 402 הוּכח שלא. השאלה היא כיצד הנהלת אגד (ומשרד התעבורה) החזירה לעבודה נהג עבריין, שכבר היה מעורב לפני כשנתיים בתאונה דומה עם נפגעים רבים, שאז למרבה המזל הסתיימה בפצועים קל בלבד?

ואכן, נראה שהנהג לא למד את הלקח. מהממצאים שפורסמו עולה שהנהג, חיים ביטון, נסע במהירות מופרזת, מבלי לשים לב למשאית עם המנוף הקטלני בשולי הדרך.

איפה האחריות לציבור הנוסעים בכביש כל כך מרכזי ועמוס כלי רכב? האם הוא שכח שנהיגה היא לא משחק רולטה על הכביש, וחוסר עירנות, בצד אי-ציות לחוקי התנועה, עלולים להסתיים בתאונה קטלנית כפי שקרה? ראוי לשלול מנהג עבריין, במיוחד בתחבורה הציבורית, את רישיונו לצמיתות. פעם עבריין, תמיד עבריין. אז למה משרד התחבורה מחכה?

במומה פוסלת?

במחאה זועמת, מתוקשרת ומהדהדת היטב, בראיון במוסף 7 ימים של עיתון ידיעות אחרונות, נפרדת הסופרת יוכי ברנדס, מעל במת העיתון, מארגון 'אם תרצו' שבה תמכה כארגון ציוני, למרות זהותה הפוליטית השמאלנית. זאת על-רקע פוסט "שתולים בתרבות" שפרסם הארגון, ובו רשימת האמנים התומכים בארגוני שמאל. לדבריה הארגון השתמש בה ובשירותיה כסופרת לצורך קידום מטרות הארגון.

אולם, עם כל הכבוד, האין הסופרת הוותיקה נוקטת אותה טקטיקה, כאשר ברגע של גילוי לב היא מודה שהיא בחרה להיפרד מהארגון דרך הראיון, בדומה לראיונות אחרים, כמכשיר ליחסי ציבור, כדי לקַדם את ספרה הבא? והפוסלת, אפוא, במומה פוסלת?

הוא הדין לתפיסתה שיש לגשר על מחלוקות ופערים אישיים, חברתיים ופוליטיים בדרכי שלום. אז איך זה שהראיון על הארגון הימני כל כך זועם? היכן המודל האישי? האומנם דיבורים לחוד ומעשים לחוד?

הישראלי היפה

דומה כי לא פחות מאשר מימון ההמונים - בעזרת הרשתות החברתיות - חשוב למען הניתוח להצלת רגלו של הפעוט אלרועי חי כהן, כמו גם העזרה הקהילתית למשפחה, הוא חשוב כדי להראות את ישראל היפה ופניה האנושיות. כמו במקרים דומים אחרים, בניגוד לתדמית האגו הישראלי, מתברר שהישראלים מוכנים תמיד לפתוח את ליבם וכיסם לרווחה כדי לעזור לזולת, והם עומדים בכבוד במבחן זה.

אלרועי עצמו מתגלה כבן מקסים, רחב לב, בעל-כנפי מלאכים של חיוכים בלתי נדלים בדמות אדם, ואופטימיסט ללא תקנה, הראוי לשמש מודל לאחרים בנושא. הציבור זכה באמצעות הכתבה בשישבת להכיר את דמותו המיוחדת. הקטן הזה הוא גדול, ומי יתן שיזכה לרפואה שלימה במהרה.

אז מי אמר הישראלי המכוער?

פסוקו

מתווה הגז: יש תשובה?

האסיר הראשון והאגף: אהוד 10

תומר דיטור, שנדקר ממחבל, שב לרוץ בנווה ניאל: נווה דקלים

ספורט ותספורת - הכוכב אליאור בן שטרית משדרות: שיער ושערים.

אב הבית גזר קופון מהזוג נתניהו: מַאני נפתלי

חנות דגים: סֵיילפיש

מיטב מוחות היורדים: טמן ראשו בחוּ"ל?

עִסְקֵי מזון - בִּיס-נֶס

בית ספר לאופנה - לוח הקֶפֶל

חזאי חורף: רואה ממָטר?

הדלק הוּזל: בֶּנְזִיל הזול

חברותי: רַב מַכָּר

אוהדי כדורגל: מצביעים ברגליים

מס על ביצים: מס-לוּל

התעללות במשפחה: שְׁפַן נישואים

צפת עיר הקבלה: בגוב האר"י