לפני מספר שבועות התייחסתי לבעיתיות ההנפקה על-ידי בנקים, של אג"ח מסוג קוקו. בתמצית ההתייחסות השלילית היא לעצם האופציה שיש לבנק למחוק את האיגרת במידה וההון העצמי יורד, ועצם העלאת האפשרות, למחצית. קרי הפסדים גדולים וכן הורדה מהירה של ערך אג"ח אחרות של הבנק עקב ירידה חדה בערך הקוקו שנובעת מהצפי למחיקתן. בינתיים הנפיקו לאומי ומזרחי אג"ח קוקו. הממונה על החיסכון באוצר שכנראה גם לה לא נראות האג"ח פנתה למוסדיים ודרשה מהם הסברים בדבר שיקוליהם להשקיע באג"ח אלה.
מבחינת הבנקים יש לקוקו חסרון נוסף והוא הריבית הגבוהה בכ-2% אותה הם צריכים לשלם לאג"ח זו.
בנק לאומי שכנראה מחפש פיצוי על העלות הגבוהה יותר עומד להשקיע 10 מיליון שטרלינג בחברה בשם איזיבוב המלווה, באנגליה, עד 150,000 שטרלינג לעסקים הפונים אליה באמצעות האינטרנט לאחר מילוי שאלון. ההלוואות ניתנות תוך דקות. אין מודל שיכול להחליף את ההכרות עם הלקוח הכוללת פגישות בהן רואים את הלבן בעיניים. הבעיה היא לא להלוות אלא לגבות. לא לכל דבר לאינטרנט יש תשובה. גם במצב הפוך בו מפקידים משתמשים בשרותי בנק אינטרנטי איננו רואים פריחה מדהימה. בקיצור המיזם מסוכן.
האם בנק לאומי אינו מודע לסיכון? הרי מקצועו הוא הענקת אשראי. מעבר לכך הוא טרם סיים את פרשת הקנסות בארה"ב, הוא בתקופת ניסיון. מה יקרה אם יתברר שאיזיבוב הלוותה כספים ללקוחות מפוקפקים כמו סוחרי סמים וכד' המסוגלים לשלם לה את הריבית האסטרונומית בת 16%? חוקי הלבנת הכספים מחייבים את הבנקים להכיר את לקוחותיהם. מה מניע את הבנק להסתבך עם האמריקנים בשנית?
הון עצמי
התשובה לשאלה יכולה להיות נעוצה בבונוס. פעם אחת מנפיקים אג"ח קוקו הנחשבת לצורך הלימות ההון כהון עצמי, ופעם שנייה לא נחשבת לצורך חישובי הרווח מול ההון העצמי. את הבונוס מקבלים המנהלים על הרווח של הבנק ביחס להון העצמי. הדבר מסביר גם את הימנעות הבנק מלהגדיל את ההון העצמי בדרכים הקונבנציונליות כמו הנפקת מניות ו/או הימנעות מחלוקת דיבידנד.את ההנפקה שבנק לאומי ביצע לעובדים הוא מקזז כנגד התחייבויות עתידיות עבורן כבר בצע הפרשות או שילם בפועל כך שיחס הון רווח אף ישתפר.
בימים אלה התפרסמו תוצאות מאזני הבנקים. כרגיל התגובה בגין התקבולים של ראשי הבנקים הייתה שלילית. תשומת הלב מוסטת מהעובדה שהשכר המופרז אינו מצטמצם רק לצמרת הבנקאית אלא לכל דרג ההנהלה הבכירה המשתכר שכר מוגזם. בכל מערכת הבנקאות יש לפחות כ-750 עובדים בכירים מאוד בדרג ראשי אגפים ומעלה. בהנחה שעלות כל אחד מהם היא שני מיליון שקל לשנה מעבר לשווים או אז נמצא שהבנקים מוציאים 1.5 מיליארד שקל כל שנה יותר מהדרוש רק לסעיף זה. סכום זה מהווה 10% מסך העמלות שהבנקים גובים.
תשלומי שכר גבוהים מידי לשכבה לא מבוטלת ולצמרת מובילים את הבנק להרפתקת האיזיבוב, בתרגום חופשי "כסף קל", בוב בסלנג האנגלי הוא כינוי לשילינג. לא נותר אלא לקוות שההשקעה לא תצליח דבר שירתיע את הבנק מלהגדילה.
בטווח הקצר איזיבוב, בו מעורבים גם
אמיר ברמלי מקרן קלע ואבי כ"ץ התזזיתי מקופיקס, עשויים לספק לבנק את הרעב לתשואה תוך התעלמות מאיכות השותפים והסכנות. אחרי הכל הם יכולים ללמוד מההסדר החלבי המתגבש בו נתבעים בכירי הבנק לשעבר אם השופט
חאלד כבוב לא ישלח אותם למיקצה שיפורים משמעותי.