"אבל כבר דיברנו על זה מיליון פעם! אז למה?!". הרגשה מוכרת, שוב, למרות שכבר חשבנו שזה מאחורינו, שוב הטעות מצד בן/בת הזוג חוזרת על עצמה. מה עושים? הרי כבר הערנו על זה, דיברנו והסכמנו...
בפרשתנו "צו" מופיעים הקריטריונים לקורבן כשר שהקריבו על המזבח בבית המקדש. על הקורבן להיות שלם, תמים, בלי שום מום. קורבן פסול מצא מהר מאוד את הדרך החוצה. אך למרות זאת, במקרים שבהם כבר הועלה בטעות קורבן פסול על המזבח, הוא לא ירד, אומנם הוא לא כשר, אבל דבקותו בחיובי מיקמה אותו בטוב.
חושך לא מגרשים עם מקלות. זה מפתה מאוד להתלונן ולנסות שוב להוכיח עד כמה המעשה השלילי אכן צריך להיעלם, אבל זה רק יעמיק את התסבוכת ואת הדכדוך. מי שנאבק עם בוץ מתלכלך בעצמו, הכרזת מלחמה על הרע מנציחה את קיומו. במקום להילחם ולקבול על הרוע, צריך להוסיף אור וטוב, להעצים חיוביות, וכך הלכלוך יישטף מאליו.
כאשר אנו רואים שבן/בת הזוג לא באמת מצליח להתקדם ולתקן את מה שדיברנו עליו, צריך פשוט להתעלם, לעזוב את זה ולתת מקום לדברים אחרים. אם הצד השני ישמע מאיתנו כל הזמן עד כמה המעשים שלו שליליים, הוא יתחיל להאמין שהוא באמת כזה, אבל אם נעצים את הדברים הטובים, נשמח בהם, נעשה עניין מכל טובה קטנה, המסר הנכון יעבור - זה מה שאת/ה באמת, תראה כמה טוב וכיף לנו כשאתה מתנהל בצורה נכונה.
