הלכות שיימינג

שיימינג אסור מן התורה מדין לשון הרע, גם אם הוא אמת. הרמב"ם מגדיר: "המספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חברו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע" [הלכות דעות ז ה]. ואם זה שקר, זה עוד יותר חמור ונקרא "מוציא שם רע" [שם ב].

לצערנו, תופעה זו נפוצה. יש בארץ 6.3 מיליון גולשים באינטרנט. 58% נחשפו לשיימינג, ו-11% מהם המשיכו ושתפו הלאה. 28% מהנוער מכירים מישהו שחווה שיימינג. מחצית ההורים חוששים לילדיהם שייפגעו על-ידי שיימינג. בסיכום, מצב נורא.

אבל יש היתר לשיימינג הנקרא "לשון הרע לתועלת". כלומר, להציל עשוק, הן שכבר עושקים אותו, הן שעלולים לעשוק אותו, הן נזק כספי, הן נזק של פגיעה בכבודו, הן נזק רוחני, הן כל נזק אחר [חפץ חיים כלל י א]. "לא תעמוד על דם רעך" נאמר לא רק אם רוצים לשפוך את דמו, אלא גם אם רוצים להזיקו (כגון דברי הרמב"ם שאדם חייב להעיד כדי להציל חברו מאובדן כסף מדין לא תעמוד על דם רעך).

כמובן, לכאורה זה תמוה. איפה מצאנו בכל התורה כולה שמותר לעשות עבירה לתועלת? הלא זו מצווה הבאה בעבירה? אלא התשובה היא שמראש רבונו של עולם רק אסר לשון הרע שמטרתו להזיק לחברו אבל לא אם עושה זאת למטרה טובה. וכן כותב הגר"א וסרמן ש"אינן איסורין אלא דרך קילקול והשחתה שלא לצורך" [קובץ הערות סי' ע סוסק"א].

אך כמובן, הולכים על חבל דק מאוד על-פי התהום, לכן החפץ חיים מנה שבעה תנאים כדי להתיר את הדבר.

ואלו הם שבעה תנאי השיימינג:
א. תנאי ראשון. שראה את הדבר בעצמו, ולא ששמע מאחרים, כי מניין לו שהזולת אומר אמת. אדרבה יש להטיל חשד ססטמתי במי שמדבר רע על הזולת. הרי אחד משניהם מרשיע, אז למה שתתן עדיפות למספר על פני מי שמספרים עליו. אלא אם כן ברור לך שזו אמת, כגון בנדון שלנו שיש צילום או הקלטה, ואין לחשוש שזה סתם זיוף.

ב. תנאי שני. לא להחליט תכף שהיה כאן דבר רע. יש להתבונן היטב, לבחון את התופעה באופן ביקורתי במבחן כפול ומכופל, להפריד בין עובדה לבין פרשנותה שעלולה להיות מוטעית, להפריד בין האמת לבין הדמיון. למשל Justine Sacco נסעה במטוס, מישהו צילם התבטאויות גזעניות שלה שלא בידיעתה, הפיץ את זה מהמטוס, בינתיים היא נרדמה, אך השיימינג פרש כנפיים (גם כפשוטו), היא פוטרה מן העבודה, מה שנודע כאשר התעוררה. אבל אחרי בירור, נודע שזה בדיוק להפך, והיא חיקתה בצורה לעגנית כל מיני התבטאויות גזעניות.

או למשל, השחקן המפורסם Tom Hanks צולם כאשר הוא משתרע על שני כסאות, Manspreading, והדבר הופץ בכל הרשתות החברתית. אך שכחו לציין שהרכבת הייתה ריקה ושאין בכך שום רע.

וכן בשנת תשס"ט האשימו בתפוצה אינטרנטית אם חד-הורית במוות ברשלנות של תינוקה, כאשר באמת האשם היה בעלה החדש.

ואם לא בטוח, יש לציין זאת מראש.

ג. תנאי שלישי. לדבר עם הנאשם, לנסות לשכנע אותו לסור מדרכו הרעה. אולי אפשר להזהירו. אולי אפשר לנסות ליישב את הסכסוך. לפעמים אפשר לדבר עם אנשים וזה מועיל.

ד. תנאי רביעי. לא להגזים, לא להגדיל את העוולה מעבר לפרופורציה, לא לנפח מעבר לגודל האמיתי. למשל בחנות פלונית המוכר כעס על הלקוח. אבל האם זה קרה רק פעם אחת או שזו התנהגות קבועה. להזהר מהכללות כמו שנוהגים האנטישמים. ובכלל, כולנו כועסים, כולנו רק בני אדם.

ה. תנאי חמישי. שהכוונה היא לתועלת יש דברים טובים אבל הם נפסלים בגלל שהמניע פסול. אולי אתה מגיב בגלל נקמנות, אולי בגלל יצר התוקפנות ה- Tanatos של פרויד, הגנוז בתחתיות הנפש. בדוק את עצמך היטב. אולי אתה נהנה להשמיץ ואין כוונתך האמיתית טובת הציבור. אומנם הרבה אנשים פועלים מתוך כוונות טובות. אבל לא כולם. וגם לא די בכוונה טובה. כידוע, הגהינם רצוף כוונות טובות. אגב, המפרסם את השיימינג חייב להקדים ולציין שכוונתו היא לתועלת.

ו. תנאי שישי. יש לוודא שאין פתרון אחר, שאי-אפשר להשיג את אותה תועלת. בדרך אחרת, שזה המוצא האחרון .לא מיד מרוקנים מחסנית.

ז. תנאי שביעי. לוודא שלא ייגרם נזק לנאשם יותר מן המותר, יותר מן הנצרך, יותר ממה שהחוק מתיר, יותר ממה שההלכה מתירה. אנשים לא מודעים לכוח של ההמון Mob. אנשים לא מודעים למהירות בה הלשון פועלת. משל לצפרדע בעלת לשון ארוכה ודביקה שיכולה לצוד חרק החולף לידה במהירות הבזק. כך בני אדם משתמשים בלשונם. אנשים לא מודעים לכך שבמשפט הוגן, יש עדים, יש לפעמים חבר מושבעים ויש שופט. כאן היחיד הוא העד, הוא חבר המושבעים, הוא השופט. הוא כל יכול.

נכון, אדם פלוני זרק לכלוך ברשות הרבים. זה חמור. אבל ללכלך אותו בתפוצת נטו, הוא יותר חמור.

נכון שאתר הניאוף Ashley Madison הוא דבר נורא ואיום. אבל הפצחנים שפירסמו את השמות של 30,000 נרשמים, הכלימו ברבים לא רק אותם, אלא גם את בני הזוג שלהם ואת הילדים שלהם.

וכן אריאל רוניס הואשם בהתבטאות גזענית כלפי אתיופית. הוא הסביר שזו פרשנות מוטעית ושלא הייתה שום גזענות. אך תגובתו נבלעה, העניין הופץ בהיקף עצום, עד שלא יכול לעמוד בזה והתאבד. כאמור הוא הכחיש, אך גם לו זה היה אמת, ודאי אינו חייב מיתה.

ומכאן לבעיה נוספת חמורה מאוד. יש נטייה להאמין לתוקף ולא לנתקף, ולא לתת משקל לתגובתו. גם ייתכן שאינו יודע להתבטא בצורה משכנעת.

אכן, אמרנו, חבל דק, על-פי התהום. אנשים רבים כבר מפחדים להתבטא, מחשש שיבצעו בהם לינץ' אינטרנטי, על-ידי הוצאת דבריהם מהקשרים, "ולך תוכיח שאין לך אחות".

אין מה לדבר שיש איסור בביקורת לא לעניין, Negative reviews כגון בעל מסעדה פלוני שדעותיו בענייני ציבור לא מצאו חן, אז הפיצו שקרים שהמזון שלו גרוע. או חבר כנסת ממפלגה יריבה, שמחטטים בחייו הפרטיים לא לעניין.

ובכלל, גילוי פרטים אישיים אינטימיים על אדם Doxing הוא חטא ופשע. מה שמוגדר בהלכה על-פי הפסוק "הולך רכיל מגלה סוד". כגון לצלם אותו המצבים לא צנועים, לפעמים כדי לסחוט כספים עובר כופר שתיקה. כמו אותה נערה קנדית מסכנה שעברה אונס קבוצתי בתשע"ג, ואותם פושעים פרסמו תמונה של האירוע. היא ספגה עלבונות רבים, ולבסוף התאבדה.

לא אמרנו שיש לשלול לגמרי שיימינג. לפעמים זה מועיל הרבה. אלא יש לחשוב שבע פעמים לפני כן. יש לשער ששיימינג ממשלתי, Government Shaming, נגד עוברי חוק, זורקים אשפה לרחוב, מעלימי מיסים – הוא תקין וצודק.

וכמובן, אם עשו שיימינג מוטעה, יש לתקן, אבל באותו היקף. לפעמים יש כתבה בעיתון המבזה אדם על פני שלושה עמודים ראשונים. ואחרי חודש יש התנצלות במודעה פצפונה בפינת העמוד. זו שחיתות.אלא אם עשו שיימינג שקרי לאדם, יש לפרסם התנצלות באותו גודל ובאותה תפוצה. "תשובת המשקל".

ולסיום עצה טובה: אל תהיה כל כך פעיל ב"ועד למען חיפוש מומים אצל אחרים". טפל במומים שלך. כבר כתב רבינו יונה שעל אף שמפרסמים את החוטאים [עיין יומא פו ב], אם אתה בעצמך חוטא, אז שתוק [שערי תשובה שער ג אות ריט]. ובדומה לזה כתב המהרי"ט לגבי המגביה ידו על חברו נקרא רשע [שו"ת מהרי"ט אה"ע סי' מג]. וכן רבי מאיר שמחה מדווינסק לגבי מעיד על דבר רע שראה בחברו, שזה רק אמור אם הוא בעצמו צדיק ונקי [משך חכמה דברים כב ד].

סיכום: נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.