כל אחד נהיה שר אוצר

השבוע התבשרנו שהאפוטרופוס הכללי יוזם השקעת כספים הנמצאים ברשותו במיזמי השקעות חברתיות. המדובר בכספי עיזבונות שיורשיהם לא נמצאו. מתברר שבידי האפוטרופוס הכללי הצטברו כ-1.5 מיליארד שקלים אותם לאחר חמש עשרה שנים הוא מעביר לאוצר בקצב של כמה עשרות מיליונים כל שנה.שרת המשפטים הנמרצת בירכה על היזמה. היא כנראה רואה את עצמה יושבת על קופה ו"משקיעה" כספים, ניתן לנחש לאן הם יכוונו. אגב בידי האפוטרופוס יש כמה מאות מיליונים הנובעים מירושות שצוו לטובת המדינה. את היתרות הוא משקיע לרוב באג"ח של המדינה. במילים אחרות המדינה מלווה כסף לעצמה. הגיע הזמן שיושם קץ לשיטה נפסדת זאת.

משרד המשפטים אינו יחיד. קרן קימת לישראל הייתה שחקן מוכר בשוק זה. ההתחלה הייתה קשורה בגאולת קרקעות, שנחשבה לדבר קדוש, יש בינינו הזוכרים את התרומה לקופסה הכחולה מדי יום שישי. הגולם קם על יוצרו והקרן הפכה למוסד הזוי היושב על מיליארדים שקשה לו להשתחרר מהם. הוא מתנה את שימוש הכספים בקבלת הסכמתו. את העובדה שהמוסד פטור ממס או במילים אחרות המדינה מסבסדת אותו הס מלהזכיר. הוא הדין במפעל הפיס היוזם מלגות כאילו הוא טייקון המביא כסף מארץ לא נודעת ולא מכח פריווילגיה שנתנה לו ע"י המדינה. הטוטו גם הוא לא שונה מימנו. רשות שדות התעופה שהיא מונופול שנהנה מהגנת המדינה אינה מעבירה את עודפיה למדינה עקב התנגדות הועד. הנהלת הרשות מסכימה בשתיקה לגנגסטריזם זה. נמלי ישראל מחזיקים אחריהם. גם חברת החשמל מפרישה סכומים מיותרים לקרנות פנסיית העובדים.

מניתי מספר מוסדות אך התמונה ברורה - יש חוסר שליטה בסכומים המסתכמים בעשרות מיליארדים. כל הכספים צריכים להיות מרוכזים אצל החשב הכללי. אם פעולה זו תתבצע או אז יוחלט כיצד להקצות את הכספים. להרחבת סל התרופות, משכורת חיילי החובה וניצולי שואה או להעבירם לגופים כוחניים המעוניינים להשתמש בכספים לפי סדר העדיפות שלהם? שר אוצר יש רק אחד.