מחשבה עצמאית בימינו, לשמוע קולות שפויים הוא דבר מאוד נדיר. הדבר נכון בעיקר בהקשר עם ישראל. העולם כה התרגל לשמוע את השקרים המבחילים על ישראל ואת עלילות הדם המוכרות מימים ימימה על היהודים, שכל דבר חיובי והגיוני בהכרח לא יכול להיות קשור עם ישראל, בעוד כל דבר שטני ורע ודאי שקשור אלינו.
ישראל הפכה להיות גולית, הדבר השנוא ביותר עלי אדמות, ואם מישהו מעז לחשוב אחרת, יש להעמידו מיד על טעותו. אם אותו אדם מתעקש, ״אבל זו האמת, כמו שהשמש זורחת במזרח וכדור-
הארץ הוא עגול", מיד מבטלים את דבריו: "זוהי תעמולה זולה מצד הציונים!".
לכן, אנשים כמו חאלד אבו טועמה או באסם עיד מעוררים את סקרנותי. דרך קבע הם גרים או מבקרים באזורים תחת שלטון פלשתיני. הם מאוד ביקורתיים (לפחות לאוזניים מערביות) על הקורה שם ובדרך פלא נהנים מחסינות מוחלטת - נכנסים ויוצאים וממשיכים להתבטא בצורה בוטה ביותר על הפלשתינים. איך ייתכן שהם עדיין בחיים? הסיבה המתבקשת היא שהם משרתים בדרך מסוימת את מטרות הפלשתינים, המאפשרים את פעילותם ונמנעים מלנקוט את הצעדים המקובלים נגד מי שמעז להתבטא כמותם.
דווקא מסיבה זו, ולמרות דבריהם הערבים מאוד לאוזנינו, נמנע אני מלהצטרף למעריציהם הרבים. השרדות מדינת ישראל ויהודי העולם אינה דבר של מה בכך, ומי שמתייחס למטרה זו ברצינות הראויה לא יגרר אחרי דבריהם. בחיים לומדים שדבר שנראה טוב או קל מדי, כנראה שיש דברים בגו, ולפיכך יש להזהר שבעתיים, להרתע כמו מאש (ראו לדוגמה את כל אלו שנהרו אחרי ברנרד מאיידוף, מסתבר שהחשבון מגיע בסופו של דבר).
אבו טועמה ועיד הם שתי דוגמאות מיחידה קטנה ומיוחדת (חבר בה גם "בן החמאס") של ערבים מוסלמים אשר מאמריהם מופיעים דרך קבע בעתונים (יהודים) והם עצמם מתראיינים דרך קבע בטלוויזיה וברדיו (ישראלים), מתארחים כאורחי כבוד בכנסת ישראל, מופיעים בארועים של ארגונים (יהודים), זוכים באותות הוקרה ומבלים את עתותיהם מטיילים ברחבי העולם (על חשבון יהודים טובים).
פרנסתם מובטחת (למעשה, אין הם נזקקים לעבוד יותר, כה גדולה הצלחתם), ואת אומדן הנזק שהם גורמים לא הצלחנו להפנים עדיין, כה מסוחררים אנחנו מ"אהבתם" אלינו.
לסמוך חייבים אנחנו רק על עצמנו. אין אנו זקוקים לאנשים מבחוץ שיסבירו לנו את המציאות או שיפנו אותנו לדרך בה עלינו ללכת. אם לא השכלנו להבין זאת, הרי שעוד נשלם את המחיר. אדם צריך שיעמוד על שתי רגליו וידע לסמוך על שכלו, מרצו, נסיונו ותושיתו.
מיתוג ישראל
רובנו הפנמנו כבר שהאשמה לכל הצרות באשר הן טמונה ביהודים ובישראל, קרי בנו עצמנו. "הכיבוש משחית". "ההתנחלויות". "ביבי נתניהו". מסתבר שכל חוליי העולם מקורם במילות קסמים אלו, ולכן כל שקורה וכל שעלול לקרות לנו מותר, מובן ויש לעודדו.
מרבית הקולות הנשמעים הם של שונאי ישראל מחוץ ומבית. פרופסורים ישראלים, מערכת ועיתונאי
עיתון הארץ, חברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת, פעילי "זכויות אדם" (זכויות רק של אויבי ישראל, לא של ישראל והיהודים), "שוברים שתיקה", "יש דין", "קול יהודי לשלום", "סטודנטים לצדק בפלשתין" ועוד היד נטויה וקצרה היריעה מלהכיל.
בשל כך, לפני כעשור, יצאה
ציפי לבני, שרת החוץ וממלאת-מקום ראש הממשלה, בפרויקט "מיתוג ישראל". המחשבה מאחורי התקציב בן שמונה הספרות ומעלה הייתה שיש להראות את הפן היפה והאמיתי של ישראל, שכן ישראל הצטיירה כאזור מדברי (אזור שומם, בו אמצעי התחבורה הנפוץ הוא גמלים), אזור מלחמה (בו כל אחד חמוש עד לצווארו), אזור דת-פנטית (כמו אפגניסטן), מקום בו יש מחנות ריכוז, חומות ענק ומחסומים המונעים מעבר נורמלי של אנשים הצריכים לראות רופא או רוצים להגיע למקום עבודתם.
יצאה לה לבני לנפץ את כל המראות האלו, כמו אברהם והאלילים. אולי אם ידעו כמה טובה ויפה הארץ, שוחרי שלום ושלווה תושביה וכמה כולנו אכן רוצים ומייחלים לחלק את ירושלים, לאפשר לפליטים לחזור למולדתם וכיוצא בזה שטויות והזיות, אולי אז יאהבו אותנו, ישנאו אותנו קצת פחות, ילמדו להשלים עם עצם קיומנו. לבני שלטה, התקציב הוזרם, ישראל מותגה והשנאה פרצה לה ביתר חוזקה.
יד ביד: Branding Israel (מיתוג ישראל) ו-BDS (תנועת החרם). ראו, צריכים אנחנו ללמוד מושגים חדשים, ואפילו יש לנו מומחים חדשים, שבעבר הלא רחוק אפילו לא ידעו לבטא מילים כמו דה-לגיטימציה, דה-הומניזציה ודמוניזציה. מילים, מילים, ראשי מסתחרר מכזה שפע, והכל ממוקד בישראל וביהודים. כאמור, בנו האשמה!).
קולות השנאה הלכו וגברו, הלכו והתעצמו, והנה קמה תנועה חדשה, תנועת החרם על מדינת ישראל. תנועה בינלאומית השוטפת את העולם כולו בגלי שנאה נגדנו, שבה ומזכירה, כמו גלים המלחכים את החוף, עד כמה נוראים אנחנו: קוצרים איברים, מרעילים בארות מים חיים, מזרימים שפכים ומזהמים את הטבע, הורסים בתים (24,000 בשנה), אונסים או לא אונסים, מתייחסים לערבים כמו לתת-אנוש, מרעיבים את העזתים, משחררים חיות מיוחדות, וירוסים ומחלות שפוגעים אך ורק בערבים, גורמים לחוסר פוריות בקרב האוכלוסייה הערבית, מחלקים סמים ממכרים בחינם לגרום לאוכלוסייה הערבית להשתעבד להם ועוד ועוד. גל אחר גל, פלא שמרוב שקרים התחלנו להאמין בהם אפילו אנחנו?
בארץ מתקדמים עוד יותר מהתנועה. היהודים והישראלים צריכים לעשות את הכל יותר טוב מכולם. אור לגויים ממש: הנה נראה לעולם שבעוד הוא רוצה להחרים אותנו, אנחנו כבר עושים זאת בפועל! בעוד התנועה לא ממש מצפה שמאמציה ישאו פרי ושחרם על מוצרים, אנשים או מוסדות אכן יקרה (זו תוצאת לואי ברוכה אך לא הכרחית), בתל אביב מזה מספר שנים מחרימים את ההתנחלויות, יין מיו"ש וכל דבר הקשור לצד שמעבר לקו הירוק. מאוניברסיטת בן-גוריון קוראים להחרים את ישראל, מוסדותיה ומוצריה, ונשיאת האוניברסיטה עם העומדים בראשה מסרבים לנקוט צעדים כלשהם, שכן "חופש אקדמי" הוא מוחלט (אפילו חופש הדיבור בארה״ב אינו דבר מוחלט, והטפה לשנאה אסורה לפי חוק).
האלילים חוגגים להם, מפטפטים, מספרים על הצלחותיהם, ולבני יצאה בראש חיל גדול מאד, של כמה עשרות מיליונים ירוקים, למגר את מעשיהם והשפעתם. ניסתה, אך נכשלה, שכן בת תמותה היא, ובעוד היא מצליחה תמיד להשיל שייכות מפלגתית אחת לאחרת, כמו אישה המחליפה שמלות טרם החליטה באיזו מהן תראה סקסית ביותר, האלילים עומדים ולועגים למאמציה.
לבני ניסתה להכנס כאישה, אך לא הצליחה. אם לא בדרך זו, אז צריך סוס טרויאני, לחדור ואז להרוס.
אז איך מנפצים את האלילים?
הארגונים היהודים כמעט אמרו נואש. אלו היותר מתקדמים (ליברלים), שחו עם הזרם. אומנם הם לא בדיוק (או לא תמיד) בעד חרם, אך הם מבינים ומצדיקים את המאבק של דוד הפלשתיני מול גולית היהודי. כך, לדוגמה, הקרן לישראל החדשה, ג׳יי סטריט, חברים אמריקנים של
שלום עכשיו, פרופסורים כמו דיויד מיירס ב-UCLA ורבים אחרים.
אלו היותר שמרנים, כמוZOA, Stand With Us, CAMERA, Honest Reporting ואחרים, יצאו לחפש בנרות אברהמים שיעזרו להם לנפץ את האלילים להם העולם כולו סוגד היום. לבני, הם הבינו, היא לא - לא הייתה ולא תהיה - אברהם!
ברי להם גם שאברהם-יהודי אינו טוב. ליהודים בכלל ולישראל בפרט לא מאמינים, אלא אם כן הם מוציאים דיבת הארץ רעתה. כשהם מנסים להביא את הבשורה החדשה ("ישראל אינה אשמה בכל חוליי העולם! ישראל אינה השטן! ראו עד כמה ישראל תורמת לעולם! מי שמברך את ישראל, יבורך בעצמו!"), קשה להם מאוד להתמודד, שכן מעטים בלבד מאמינים להם.
אם לא הם עצמם, אז מי? הלא קשה מאוד למצוא מישהו שיעז להגיד אמת שונה מזו המקובלת, ועוד יותר קשה למצוא אדם שיעשה זאת מאמונה שלמה (שהשמש אכן זורחת במזרח ושהעולם אינו שטוח).
מתנחלים? דתיים? שחורים? אנשים עם מבטא ישראלי? כל אלו נפסלו מיד.
גם עם הנוצרים האבנגליסטים יש היום בעיה, שכן הם מזוהים אתנו - היהודים וישראל - ונראה שהם ״תומכים״ בנו רק בכדי לזרז את מלחמת גוג ומגוג ואת ביאת המשיח. הם, כמו הפאנטים המשיחיים בארץ (בנט, שקד ולפיד ושאר המתנחלים הנוראיים, צבאו של ביבי השנוא), לא יוכלו להיות ״אברהמים״ אפקטיביים לניפוץ האלילים. אפילו לא יאפשרו להם להכנס למתחם בו האלילים שוהים, שותים, אוכלים, מרכלים, עוסקים בהא ודא, במין פרוע ובקורה בעולם. כאמור, הם אינטרסנטים, קל לזהותם ממרחוק ולכאלו אין מקום בין האלילים.
באמצעות אלימינציה (ישראלים - לא, יהודים - לא, נוצרים - לא), מי נשאר?
מצאו להם אותם ארגונים "ימניים-קיצוניים" (מקצת שמותיהם מניתי כבר) דוברים חדשים - שאינם יהודים ואינם נוצרים! כה נדירים ולכן יקרי המציאות אלו, שהם עצמם - האברהמים-מנפצי-האלילים - הפכו לאלילים-זעירים, להם הארגונים ואנשיהם סוגדים ובהם הם תומכים. משלמים להם הוצאות למסעות הסברה, מארחים אותם כאורחי כבוד בארועי גאלה ובבתים פרטיים של שועי עולם, מכבדים אותם באותות הוקרה ועוד כיוצא בזה.
כך עם אנשים כמו ד"ר וופה סולטן, בריג׳ידט גבריאל, נוני דארוויש, ד"ר זודי ג׳סר ואחרים. בין היהודים מבלים הם את עתותיהם, והכסף זורם - מכיסי היהודים לכיסיהם, בזרם הולך וגבר, זרם איתן עד מאד.
האם אומרים הם אמת? האם הם באמת מאמינים במה שהם אומרים? ואולי הכל אחיזת עינים, תחום חדש של לא-יהודים הנלחמים באיסלאם? כמובן שלא, הם עברו טראומה כה מוחשית ביד האיסלאם, שהם מרגישים בכל רמ"ח איבריהם שעליהם לעשות משהו, ואכן הם יוצאים ועושים. הם נלחמים - עבורם ועבור העולם כולו.
הם, כאמור, עסוקים במשרה מלאה, ולכן ניתן להעזר בהם, אך צריכים אנחנו את אותו סוס טרויאני משלנו, המקדיש כל עתותיו אך ורק עבורנו, לחדור בכדי לנתץ ולהשמיד את כל אותם האלילים! אספר לכם על כמה כאלו, ואנסה להבדיל ביניהם, בין אלו שעליהם ניתן לסמוך לבין אלו שעוד יקומו עלינו כגולם הקם על יוצרו להשמידו.
מיעוטים נאמנים מול דוברי-שקר
אודה ואתוודה, כה נואש מצבנו, שאנו נצמדים לכל רעיון, תלוש-מציאות ככל שיהיה. כן גם אודה ואתוודה, שכה נעים לשמוע מישהו שלא תוקף אותנו, שהלב נמס, כל חומות המגן נעלמות, ואנו שותים דבריהם בצמא. הנוצרים, לדוגמה, שמשך אלפיים שנים רדפו אותנו עד חורמה, פתאום נהיו ידידינו ותומכינו? מלחמת גוג ומגוג? שיבת ישו? מהכל אנחנו מתעלמים, כי כה טוב ונעים שבת אחים גם יחד.
מנסיוני אני, כשארחנו חבר כנסת אתיופי, קהלים שחורים הרגישו "קרבה משפחתית" אליו. באנגלית רצוצה הוא אמר ״אני מאפריקה,״ וכבר שבה את ליבם, גם אם לא הבינו מילה ממה שהוא אמר מאותה נקודה. צבע העור, המולדת המשותפת. גם הוא ודאי נרדף והושפל והתאכזרו אליו ואל אבותיו, בדיוק כמוהם, וראו - הוא חבר הפרלמנט בישראל, נבחר ציבור!.
כך גם כשביקרתי בכנסת והוצע לי לעזור לשלוח חברי כנסת דרוזים (קרי לא יהודים) לארה״ב להפגש עם עמיתיהם בוושינגטון הבירה, מיד נרתמתי למשימה. הם נראים ונשמעים ״ערבים,״ אך למעלה מ-90% בני הנוער אצלם מתגייסים לצה"ל. הם בני דת יתרו ונאמנים למדינה היהודית בכל מאודם.
אך בכל זאת הקפדתי על גישה מאוד בוחנת. לגבי האתיופים והדרוזים, אני סמוך ובטוח שהם מאמינים בשליחותם באמונה שלמה. אלו מבני עמנו, ואלו נאמנים לנו יותר מאשר הרבה ישראלים יהודים. אך מעבר להם, עלינו להזהר משנה תוקף.
עם הבדואים, שכמו ערביי ישראל המוסלמים, רואים עצמם לא חלק ממדינת ישראל היהודית, המדינה המודרנית שקמה לה לפני כשבעה עשורים, אתם יש לי בעיה. הם אלו שצריכים לקום כאחד ולהגיד קבל עם ועולם: "המקום הטוב ביותר לנו הוא היכן שאנחנו חיים, תחת ׳שלטון׳ יהודי, כמיעוט במדינת ישראל.״ אך הם כמובן לא עושים זאת. הם המתנחלים האמיתיים, מתיישבים על שטחי אדמה לא להם, קובעים עובדות בשטח, בונים, מתפשטים ומתרחבים, ללא כל היתר, ללא כל תכנון, ועוד זורקים את האשמה על הציונים!.
אפילו יותר מהבדואים, פוחד אני מהערבים, אלו הקוראים לעצמם פלשתינים. הם כולם פלשתינים היום - אלו משנת 1947, אלו משנת 1948, אלו משנת 1967 וגם אלו מהמאה הנוכחית. כולם כאחד - בעלי תעודת זהות כחולה או אזרחות ירדנית, תעודת פליט מהאו"ם, תושבי ישראל או חבל עזה - רוצים את פלשתין מהנהר עד הירדן, עם זכות שיבה מוחלטת, עם פיצויים, עם בירה באל-קודס הקדושה והנצחית ועם ביעור היהודים מהמקום כולו (שלא נמשיך לזהם את האדמה עליה הם דורכים).
אצלם כבר מזמן לא מופיעה מדינת ישראל על המפות. הם חוזרים ומדגישים שיפו, חיפה, עכו, באר שבע ושאר המדינה תמיד היו חלק מפלשתין, ואנחנו רק מהגרים שהמציאו את ה״שואה״ ובאו לגזול את הארץ מהם. דוקא מבין הבדואים והערבים המוסלמים יצאו להם הארגונים השמרנים לבחור ״דוברים״ מתאימים, אנשים שיוכלו להכנס בחופשיות למתחם האלילים ושם לנתצם על ימין ועל שמאל, עד תום, כמעשה אברהם אבינו המשותף. עד כמה נעים לשמוע את דבריהם, כעסיס נוטף, כדבש הם מתוקים.
בדואי אחד עבד כדיפלומט ועסק בקידום ספרו. אם מדי פעם היה משמיץ את ישראל, ניחא. עליו כבר עלו, והבינו שמטרותיו אינן טהורות.
בין הערבים מניתי כבר שלושה "סלבריטים". הם באים ויוצאים בחופשיות ממתחם האלילים, ונראה שאנחנו תולים בהם תקוות רבות, שאכן יעלה דבר בידם, בעוד שהם מתרועעים, משתעשעים ומרגישים מאוד בנוח עם האלילים, ואלו האחרונים סלחנים כלפיהם, כמו אל ליצני חצר. מסתבר שהם אכן משלים אותנו, ולא באשמתם, כי אם באשמתנו.
רצינו אנחנו להשתמש בסוס טרויאני, ומסתבר שהאלילים צוחקים עלינו, מתגלגלים מצחוק. משתמשים הם בסוס נגדנו!. כל כך רוצים אנו להאמין שבין אויבינו שרוצים להשמידנו נוכל למצוא אנשים הגיוניים שמוכנים לחיות אתנו בשלום, שמתעלמים אנו מהעובדות בשטח ויוצאים מגדרנו להאדיר את אותם אנשים. עוול עושים אנו - לעצמנו - בעוד הם וה״פלשתינים״ כולם חוגגים וצוהלים:
עד כמה קל לבלבל את האויב הציוני!
מתגלגלים ומלגלגים, בכי דורות לנו.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
