חיבור נקודות

אין ספק שאדלסון מעולם לא נכח באחד מארועי החרם (אדלסון מובא לכל מקום על כסא גלגלים, עם עוזר ושומר ראש צמודים), ושכנראה הוציא (או הבטיח לממן) 50 דולר מיליון מכספו למלחמה בתנועת החרם. לפני מספר חודשים הוא ארח עשרות ארגונים הנלחמים בתנועת החרם לסוף שבוע ״סודי״ אך מאוד מתוקשר. (האם אדלסון, אזרח אמריקני שלא שרת בצה״ל, אינו יודע שנלחמים במעשים, ללא דיבורים? הדבר מפליא שכן כאחד מעשירי העולם הוא מעסיק כל כך הרבה עורכי דין ויודע בודאות שבחזית המשפטית לא מאיימים כי אם תובעים).

זוהי בדיוק הבעיה. כוונותיו של אידלסון טהורות. למרות שהוא לא נולד, גדל או חי בארץ, הוא רוצה בכל מאודו להגן על מדינת היהודים. מהעיירה בליטא משם הגיע אביו מבית אידלסון נספו רוב היהודים. ממשפחת אידלסון עצמה נותרו מתי מעט לאחר ה״מלחמה״ (השואה), מהם יונה אידלסון שגרה בת״א ברחוב אבן גבירול ועבדה כאחות ביפו. (יונה אידלסון ז״ל קבורה בבית הקברות הענק בחולון, לא רחוק ממש מחלקת בית העלמין הצבאי בפאתי עיר הקברים; עיר של ממש, רק עיר של מתים במנוחתם האחרונה).

משפחת אידלסון הייתה מאוד ציונית. מהקצת שהיה, הם תרמו באופן קבוע לקרן הקיימת לגאולת אדמות בארץ ישראל. תרומה למטרה קדושה. רבקה לבית אידלסון הייתה מורה ולימדה עברית. בני משפחה נוספים האמינו בכל לבם וחלמו על שיבה לארץ האבות - לארץ ישראל. חלק מהמשפחה הוגלה למחנה עבודה בסיביר (רבקה ובעלה לדוגמה. הוא נפטר שם, והיא הצליחה לשרוד ולהציל את שני ילדיהם הקטנים ולהגיע לאחר המלחמה בדרך-לא-דרך לפלשתין, שם המשיכה במקצוע ההוראה עד פרישתה). מרבית המשפחה, כמו גם שאר אנשי העיירה, נרצחה או הושמדה במחנות ההשמדה.

עם שרידי המשפחה ובני משפחותיהם לאידלסון אין קשר, אך החנוך שהוטבע בו - כמו גם בהם - תובע, דורש ללא מנוח: "חייבים לתמוך במדינת ישראל, חייבים לעמוד לצידה ולעשות כל האפשר למענה.״ זה הוא ה-דנ"א שבדם, ה"יהודי" וה״ציוני" שבנו - בכולנו - כמו גם הנאמנות-ללא-סייגים לרעיון הציוני של שיבה למדינה ותחייה מחודשת שנצרבה בתודעתם של בני משפחת אידלסון (וקרוביהם משפחת גורדון וכו׳ - בהם כאלו שאכן היגרו לפלשתין טרם המלחמה ואחרים שהיגרו לארה"ב והיום הם כבר דור רביעי פה).

מה עושה אותו אדם שלא נולד, לא גדל, לא שרת ולא גר בארץ? כיון שהוא האיש ה-15 בעושרו בעולם, הוא משתמש בכספו ובקשריו לעזור למדינת ישראל ולעשות כל הניתן להגן עליה. (במידה שווה, הוא עושה את אותו הדבר לגבי ארה"ב, אותה הוא אוהב ומכבד בכל מאודו).

שלדון אדלסון שוכנע שיש להלחם בתנועת החרם ולכאורה באותו ארגון סטודנטלי (SJP) המשומן היטב והשוחה בכספים (הייתי מערער על הערכה זו, אך למי שחושב שהצלחת הצד השני היא נגזרת של כספים נזילים שיבושם; למרות שהוא שוגה בהגיגים). דבר זה ברי מהנפשות הפועלות המכרכרות סביב אדלסון. אותן נפשות גם היו מעורבות באותו סוף-שבוע-מאד-מתוקשר ("סוף שבוע סודי בהחלט" למעט לחברות היחצ״נות וההדלפות שלהן לתקשורת).

הנה, ארגונים רבים שהתקבצו והגיעו ללאס וגאס, בירת החטא (״מה שקורה בוגאס, נשאר בוגאס״ טוענת הפרסומת). חדרי מלון מפוארים. אוכל כיד המלך. הימורים בין לבין. שתיה חריפה חופשית למכביר. הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד. לאחר אותו סופשבוע, יחזרו כולם לארגוניהם ויבשרו עד כמה הם הצליחו (בגיוס כספים והתחייבויות כספיות) ועד כמה הם מצליחים ויוצאים כשידם על העליונה במלחמה נגד תנועת החרם! הם ולא אחרים! הנה, במחי יד נעלמת הבעיה כלא הייתה (רק חבל שהכל דיבורים).

הם חוגגים, ואנו נשארים עם בעיה קטנה אך מהותית: "ההוא אמר ולא יעשה, ודיבר ולא יקימנה." (במדבר כ״ג:19)

אלו בדיוק הארגונים שבהשגחתם התנועה צמחה, התפתחה והתרחבה עד שהגיעה לממדים שהיא היום. הם לא ידעו לזהות את התופעה או להלחם בה כשהייתה בחיתוליה, כך שאיך ניתן יהיה לצפות שהם ידעו להלחם בה כעת?

יתרה מזאת, מספר מאותם ארגונים, פעילים ופילנתרופים היו אלו שבעצם מעשיהם עזרו לתנועה לשגשג. בכספם, בקשריהם, בעמדותיהם ובסרובם לפעול כשעוד ניתן היה לעצור ולהאט את קצב ההתפשטות, הם תרמו לעצם המצב הקריטי היום, הדומה בדיוק לסרטן מתקדם שגרורותיו נמצאות בריאות, במוח ובכבד.

כך יוצא שמי שהתבקש להלחם בתנועת החרם (ומי שהיום כנראה נהנה מכספי אדלסון), הוא כמו מכשפי-וודו בשבט אפריקני או דרום אמריקני נידח. אלא שדווקא למרפאים-אלילים אלו הייתי משייך אמינות גבוהה יותר מאשר ל"לוחמים האמיצים" שמעולם לא התנסו בפעילות התנועה בשטח, והנה יוצאים בהכרזות שידם על העליונה ומעשיהם נושאים פרי!

הנביא ירמיהו מטיב לתאר יועצים אלו, "נביאי השקר" מאתם "יצאה חנופה לכל הארץ", "חזון לבם ידברו", "את אשר אמרו הנביאים … לאמר: חלמתי חלמתי״ ו-"ניבאי השקר ונביאי תרמית לבם." (התאורים לקוחים מפרק כ״ג)

נחזור לאדלסון, השומע ורואה את שאנשיו מבשרים לו: ״השקעתך מצוינת. הנה, או-טו-טו, ואנו ממגרים לחלוטין את התופעה (תנועת החרם) מעל פני האדמה. לא עוד - לא תהיה שנאה. אחווה ושלום וקומביה - כאמור שבת אחים גם יחד. כל פרוטה שווה! אולי נזדקק לעוד כמה עשרות מיליונים בזמן הקרוב, אך גם אלו למטרה נעלה, ואתה כה עשיר שבשבילך זו אפילו לא טיפה בים. חמישים פה, חמישים נוספים, מה הם מאה מיליון דולר מול תהילת עולם? תזכר כאדם שהביס לבדו את כל תופעת החרם! אותך יזכרו, ואנחנו הלא היינו לצידך כל הזמן, כיוונו, הדרכנו, הצענו, החזקנו את ידיך למעלה. לא נשכח!״

אדלסון לא הגיע לאן שהגיע בגלל אמונה עוורת בבני אדם, וודאי שאינו טיפש. כוונותיו טובות, רצונו לראות את הארץ משגשגת עז ולוהט. הוא מוקף באנשים ובגופים שאומרים לו ״תמוך!״ והוא עושה זאת בדיוק. אולי לא הטוב ביותר אליו ניתן לשאוף, אך זה המצוי. גם זו לטובה, נאנח הוא ואומר לעצמו, ורושם צ׳ק נוסף. עוד עשרה מיליוני דולרים. טיפה בים. רק לטובה - רק למען מדינת ישראל. זה המעט שאני יכול לעשות. אומר ובוכה. אומר ועוזר אומץ. אומר ומחייך, וכבר מרגיש טוב יותר, שכן הכל למען מטרה מקודשת.

אדלסון זוכר את שלוש ברכות בלעם (במדבר כ״ג-כ״ד) ואת דבריו לגבי אחרית הימים (״וישראל עושה חיל״): הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב, תמות נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו;

ה׳ אלוהיו עמו, ותרועת מלך בו - הן עם כלביא יקום, וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה;

מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל!

מרים אדלסון את הטלפון ומדבר הוא עם חברו הקרוב, ביבי נתניהו, ומספר הוא על כל ההשגים, על כל מה שהוא מאפשר בכספו לעשות - סוף שבוע, משרדי יחסי ציבור, ארגון הא וארגון דא, טיסה לפה, פגישה לשם, עשרות רבות של עורכי דין שכולם משקיעים את זמנם "פרו-בונו" למטרה הנעלה. הוא המושך בחוטים, ואנשיו - אלו בקהל, שם באולם, כל אלו שפיהם פעור וריר נוזל ממנו בתאווה כה רבה ("כסף, כסף, עוד ועוד כסף!") - לא מפסיקים למחוא כפיים. תמשיך, שלדון, תמשיך, איזו הופעה מרהיבה (כל זמן שכספך ממשיך לזרום לכיווננו), תמשיך. מחיאות כפיים סוערות.

נתניהו שומע ומתרשם. חברו הטוב והקרוב, תומכו המילארדר, שועה עולם, אומר שתנועת החרם נחלשת ואו-טו-טו נעלמת. היתכן שלא כך פני הדברים? ודאי שזה המצב, כך שניתן להופיע בפומבי ולהצהיר קבל עם ועדה שאלו פני הדברים. ועל כך נאמר, "סמוך על סמוך." כל אחד שומע ומעביר הלאה, ותמונת המצב האחרונה אינה דומה ולו בקצת לתמונה הראשונה. ממש כמו במשחק הילדים, רק שכאן משחקים בגורל האומה והיהודים כולם.

כך נתניהו, שאינו טיפש לדעתו של אף אחד, וגם לא הגיע לאן שהגיע בגלל אמונה עוורת בבני אדם, שמע כל כך הרבה פעמים על העבודה הרבה וההצלחות הכבירות, שגם הוא מרגיש בנוח לחזור על דברי חברו הטוב, שודאי לא מנסה להכשילו ועל אחת כמה וכמה לא יעשה אף פעם משהו נגד מדינת ישראל, שכן מדינת היהודים אצלו בדם ובנשמה.

יוצא שהוועדה לביקורת המדינה של הכנסת שומעת עד כמה הכל מוצלח, התקשורת מדווחת וכולם נושמים לרווחה - עברה הסערה, אפשר לחזור לשגרה! רק שביום המחרת מופיע מחקר הנוגד לחלוטין את אותה עדות. המחקר, לפחות, משקף את המציאות שם למטה, בשטח (כאן בארה"ב), ברמה התאית.

הסרטן שיהרוג בסופו של דבר את הגוף לא מתענין באקמול מאותם רופאים-אלילים, גם לא מרופאים אחרים שאבחנו לא נכון או התעלמו בכלל מהתפתחותו. הוא שולח גרורותיו מרקמה לרקמה, לראות, למח, לכבד, לכליות. הסרטן עובד ברמה התאית ומצליח להשתלט על הגוף כולו ולהשמידו, בעוד אותם רופאים חוגגים בכנס מאוד מתוקשר, עומדים ומתמוגגים מעצמם וממלאכת ידיהם, כמו גם מהכסף הזורם לכיוונם, מהצלחתם הכבירה.

מנגד עוד נעמוד אובדי עצות, ולא נדע - הכיצד הגענו הלום?