נפתח בשאלה מינהלתית: איך קורה הדבר, שמטילים על שופט המכהן חודשים ספורים - פחות משנה - כשופט מחוזי לכתוב פסק דין בעניין כל כך טעון כמו זה של פרשת הפיגוע במסעדת מקסים?

תמצית העובדות

"ברכיני אמא יהודיה. ברכי אותי לפני החופה". כמה רציתי את ברכתה של אמא. השתוקקתי כל-כך לברכתה. אמא עמדה ליד החופה. ידיה הגרומות קפוצות ואצבעותיה מכונסות זו לזו בתנועת אגרוף. היא לא אהבה את בחיר לבי. משהו בעיניו ניבא לה רעות. כל פעם ששוחחתי עמה על שאולי מרד לבה נגדי.

באחד הימים עבד אחמד הייב עם המחפרון שלו באתר חוף נירוונה בכינרת. לפתע שקע המחפרון וניזוק.

פחדנות ומנוסה הן סימני ההיכר של צה"ל. זה החל, כנראה, ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים. הרצון הישראלי לנצח נשבר, ובאיוולתם חושבים הגנרלים שלנו כי יוכלו לכסות בצחצוח מלים על כישלונותיהם הארגוניים והמבצעיים.