מאת ארי בוסל
רבות קראו הקוראים של טור זה על דני ״כמה-טוב-שבאת-הביתה״ גדות, דיפלומט ישראלי ששרת בלוס אנג׳לס. שרות כמו שרות שמקבלים מגדות, פשוט לא ניתן למצוא (ניחא, אצל יד ימינו שנשאר בלוס אנג׳לס נשתמרה המסורת והוטמע החינוך). ייצוג ישראלי יוצא דופן, שבא מהלב, עם ניסיון של עשרות שנים של עבודה עם קהל.
ושמחה, כמו זו ששומעים, מרחק חצי כדור-הארץ, מדני, מזכירה כנראה את שמחת בית השואבה.
״יש מדלית ארד לישראל בג׳ודו, כולנו שמחים״! השאגה פשוט מהדהדת עדיין באוזניי ובליבי. כולי רועד, שכן עברו 44 שנים מאולימפידת שנת 1972, בה עונו ונרצחו 11 ספורטאים, מאמנים ושופטים ישראלים באירוע טרור אנטי-ישראלי.
בכפר האולימפי בריו, 2016, היכן שהמשלחות לנות, הוקמה אנדרטה (זמנית) לזכר כל הספורטאים שנהרגו במהלך האולימפידות, כולל תאונות.
אם נפחית ממספר זה את י״א הישראלים שנרצחו, הרי שאנו למדים שהעולם עדין לא יכול להתייחס אלינו כאל שווים בין שווים. ישראל היא עדיין התגלמות ה״רשע״ בעולם, על לא עוול בכפינו. ניחא, טוב שהעולם סובל כל כך, כל אימת שהם רואים אותנו או את אותו דגל כחול לבן. זה קורה כה מעט - בתרופות, במחשב או בטלפון החכם, במערכות השקיה או ניווט, בשיטות רפואיות מתקדמות, בבתי חולים שדה לאחר פיגועי טבע או, להבדיל, במשלחות זק״א לאחר ארועי טרור - שאכן לבנו נכמר.
דקותיים דומיה
כה סובל העולם, כה רווי בשנאה כלפינו, שאפילו באולימפידה, בה קרבים הלבבות, עדיין מוצאים דרך לחבוט בנו, לדרוך, להכות, להגיד מילה רעה. עד כמה כואב להם שפשוט ״אילצנו״ אותם לזכור את אותו טבח, ועוד לעמוד דקה או דקותיים דומיה!
אלמנות רומנו ושפיצר הגיעו לריו לטקס הנחת אבן הפינה. על האנדרטה חרוט ״אנחנו נזכור אתכם לעד בלבנו״. ב-14 באוגוסט יהיה טקס לזכר חללי מינכן בחסות עירית ריו, הוועד האולימפי הישראלי והעולמי.
44 שנים, ועדיין קשה לעולם להודות, לעמוד דקה דומיה מול מילארד או יותר אנשים. קשה, כי אנחנו יהודים. לכן כמובן זה לא קרה בטקס הפתיחה. לכן גם שמות ה-11 לא חרוטים על האנדרטה, והיה צריך לצרף עוד ארבעה שנהרגו בתאונות, שכן טרור נגד ישראלים אינו טרור, ודם יהודי הפקר הוא.
דווקא בשל כך, השמחה על עצם ההשתתפות ועל המדליה, המהולות בעצב המתמשך, גדלה ומתעצמת.
סופר שחברי המשלחת הלבנונית סרבו לסוע עם עמיתיהם הישראלים ואף ניסו למנוע מהם לעלות לאוטובוס. כך גם סופר שדגל ישראל לא הופיע - בטעות תמימה - באתר האולימפיאדה. בנוסף לכל האהבה כלפינו שניתן להרגיש באויר, יש גם התקפות בלתי פוסקות של יתושים-נושאי-זיקה.
אך הדגל הונף, המשלחת שם, אבן הפינה הונחה, ישראל כבר זכתה במדליה אחת וגם יהיה טקס עם דקת דומיה. ומאחורי הקלעים, השרה, הספורטאים והמשלחת נפגשים עם עמיתיהם מארצות ערב ומרחבי העולם - עדיין יש תקווה, וודאי שיש עשיה בפועל.
פלא שגדות כה שמח, וששמחתו מגיעה עד לכאן?
דני גדות הוא אגף סמנכ״ל למנהל וארגון במשה״ח, נציג המשרד למשחקים האולימפיים (ישנה נציגות זמנית בריו, וגדות עומד בראשה). גדות מלווה את השרה
מירי רגב בריו.
ולנו נותר רק להגיד: ישר כח!
