שר הביטחון, אביגדור ליברמן, ביקר השבוע בפיקוד צפון. במהלך הביקור, קיבל ליברמן סקירה אודות ההתפתחויות בגזרה, ועידכונים מודיעיניים על סוריה וחיזבאללה. זהו הביקור השני של ליברמן מאז כניסתו לתפקיד, כאשר את הביקור הראשון ערך לפני מספר חודשים.

את ביקוריו התכופים של ליברמן בפיקוד צפון, ניתן להבין כשימת דגש על הגזרה. הביקורים מראים, כי ישראל מעריכה שהאיום האמיתי מגיע מחיזבאללה, ולא מהחמאס. לאור זאת ניתן להעריך, כי ההשקעה של צה"ל בגזרה הצפונית, גדולה מההשקעה בגזרה הדרומית. בדרך זו ישראל גם מאותת לחיזבאללה על מוכנותה למערכה הבאה.

השבוע הותר לפרסום דבר מעצרה של חוליית טרור פלשתינית, שהוכוונה על-ידי חיזבאללה ותכננה לבצע פיגועים בשטח ישראל. לפי הדיווח, פעילי חיזבאללה גייסו דרך הרשתות החברתיות את מוסטפא כמאל הינדי, בן 18 מקלקיליה, שלחו לו הודעות מוצפנות והנחו אותו לגייס פעילים נוספים ולבצע פיגועי ירי נגד כוחות צה"ל באזור מגוריו. ביחד עם הינדי, נעצרו עוד מספר פעילים הקשורים לחיזבאללה, שחלקם גויסו על-ידי הינדי עצמו.

יחידה 113 בחיזבאללה היא האחראית לפעולות כאלו, שכן תפקידה הוא לקדם פיגועים בישראל, ביהודה ושומרון, במצרים ובירדן. ליחידה יש תאים הפועלים בטורקיה ובמדינות באירופה. בעבר נחשף, כי היחידה נעזרת בסוחרי סמים מלבנון הפועלים מול מבריחים ישראלים, כדי להבריח אמצעים לביצוע פיגועים בישראל.

הרשתות החברתיות הפכו בשנים האחרונות לנדבך חשוב בגיוס פעילי טרור. באמצעות דף הפייסבוק, יכולים המגייסים לאתר ולבדוק את המועמדים, ולראות מי לדעתם יסכים לבצע פיגוע בשמם. כמו שבטוויטר רודפים וסוגרים עמודים הקשורים לטרור, כך גם פייסבוק צריכה לרדוף ולסגור את הדפים המגייסים טרוריסטים. בסופו של דבר, הניסיון מראה שגיוס המחבלים לא יופנה רק נגד ישראל, אלא גם נגד מדינות מערביות.

לפני כשבוע נשא מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, נאום במסגרת האירועים לציון עשור למלחמת לבנון השנייה. לדברי נסראללה, בעקבות המלחמה איבד הציבור הישראלי את האמון בהנהגה הפוליטית ובצבא. בנקודה זו נסראללה צדק – אבל בלשון עבר. כבר במהלך המלחמה נשמעו קולות הקוראים להקמת ועדת חקירה, שתבדוק את השגיאות ומחדלי המלחמה. הדבר הביא להתפטרותם של דן חלוץ ועמיר פרץ, ולדוח ועדת וינוגרד שמתח ביקורת על התנהלות הלחימה ותפקוד בכירים.

מה שנסראללה שוכח, הוא שעבר זמן מאז הלחימה. אמון הציבור בהנהגה הפוליטית הוא נושא נתון במחלוקת, אך לא כך רמת האמון בצה"ל. בדוח שפורסם לפני כחודש נמצא, שצה"ל זוכה לאמון הגדול ביותר של הציבור בקרב מוסדות המדינה. צה"ל השתנה מאז לבנון השנייה, ולא כדאי לחיזבאללה לנסות ולבדוק זאת.

בשבועות האחרונים חלה סערה תקשורתית, כאשר דווח שישראל חידשה את אכיפת החוק באזור הצפוני של הכפר ע'ג'ר. כלי תקשורת בלבנון התרעמו על ההחלטה, כינו אותה "התקפה גזענית נגד ריבונות לבנון" וקראו לשחרור האזור הכבוש.

ע'ג'ר הוא כפר שנמצא על גבול ישראל-לבנון. במסגרת הסכם סייקס-פיקו חילקו את האזור בין בריטניה לצרפת, ומיקומו של הכפר ע'ג'ר לא היה ברור. בחלק מהמפות הכפר סומן בשטח לבנון, למרות שכמה שנים לאחר מכן נכלל במיפקד האוכלוסין של סוריה. במלחמת ששת הימים הכפר הוגדר כלבנוני, ומאחר שישראל לא נלחמה נגד לבנון - הכפר לא נכבש. לעומת זאת, עדות מקומית מתארת, כי הכפר היה שייך לסוריה, ובלבנון חששו מסיפוח הכפר לאחר ששת הימים. כאשר החל מחסור באספקת המזון של הכפר, פנו אנשי הכפר לישראל שלאחר מכן סיפחה אותו, דבר שהביא לפיתוחו.

המצב בכפר הוא אבסורדי, כאשר חלקו הדרומי נמצא בשטח ישראל וחלקו הצפוני נמצא בשטח לבנון. תושבי צפון הכפר מוגדרים כאזרחים ישראלים על שטח עוין, ואינם יכולים לקבל שירותים מהרשויות הישראליות. עם זאת, יש להתייחס לרטוריקה שבה השתמשו ביחס לכפר. אנו רגילים לרטוריקה המתייחסת לישראל ככוח כובש, אולם כעת נאמר שממשלת לבנון צריכה להשתמש גם בהתנגדות חמושה לשחרור הכפר אם הדבר יידרש. כרגע זוהי אמירה נקודתית, אבל מעלה את השאלה מה יקרה בעימות הבא בין ישראל לחיזבאללה. האם ממשלת לבנון תשב בצד, או שתיקח חלק ותילחם לצד חיזבאללה?

ברחבי האוניברסיטאות בארץ יש אין ספור תאי סטודנטים, אליהם כל סטודנט יכול להצטרף. דבר דומה קיים גם באוניברסיטאות הפלשתיניות, אם כי תאי הסטודנטים שם פועלים אחרת מהתאים באוניברסיטאות הישראליות. לאורך השנים שימשו תאי הסטודנטים הללו כמקום צמיחתם של מנהיגים בחמאס ובפתח, שלאחר מכן השתלבו בפעילות הפוליטית או הצבאית של הארגונים.

בשנים האחרונות חל שינוי, לנוכח העובדה שמבחינת הסטודנטים אין הנהגה אמיתית לרשות. חיבור בין אמונה זו והאינטרנט, משמש כר פורה להסלמה ושילהוב המונים. את הדבר מנצל החמאס, כאשר הוא משקיע באותם סטודנטים המחפשים שינוי. הדבר הביא לפעולות אלימות של תאי סטודנטים, הפצת חומרי הסתה ומעורבות בפיגועי דקירה.

אותם תאים הופכים לאתגר עבור מערכת הביטחון, וגם עבור הרשות הפלשתינית הרואה בהם גורם המאיים על המשילות ומערער על היציבות בשטח. בעתיד, אותם סטודנטים יתפסו את מקומם בפוליטיקה הפלשתינית, הן מצד הרשות והן מצד חמאס. לפיכך, המשך המימון וההשקעה בתאים, בשילוב האידיאולוגיה של החמאס, יהפכו את אותם סטודנטים לאיום העתידי על ישראל.