הגיגים שצ"ד

א. רוח רעה|

משבים עזים של רוח רעה מכים בשנים האחרונות בצבאנו, שמתנכל לחייליו הדתיים. זה התחיל לפני כעשור, המשיך בהתנכלות לרבנות הצבאית, ונמשך עתה בפרשת הזקָנים. קלמן ליבסקינד מביא סדרה של מסמכים - הערות של קציני שלישות, שסירבו לאשר גידול זקן בנימוקים, שלא יביישו שום אנטישמי.

גילוי נאות: ברוב שנותיי - כולל שירותי הצבאי - אני מזוקן.
לא איכנס כאן להיבט ההלכתי של גידול זקן, אלא למסורת היהודית - צריך להיות אטוּם לחלוטין, כדי לא להבין את ערכו המסורתי של הזקן ליהודים. לא אהיה שוטה, כמו סגן-הרמטכ"ל, לשוב שמונים שנה אחורה, אלא אזכיר, כי רק בימים השחורים של ראשית המעברות חייבו הרשויות במעברות מסוימות יהודים לגלח את זקניהם.

איני מבין מה רוצה הצבא. זה נראה כאילו מעוניינים ראשיו להדיר שוב את חובשי הכיפות משורותיו.

ב. הטבות

מחלקת המדינה האמריקנית תפרסם 14,900 מכתבים אלקטרוניים, שכתבה הילרי קלינטון, בהיותה מזכירת המדינה, תוך שימוש בשרת דואר פרטי, בניגוד להוראות. הדוא"ל הזה לא נבדק, כנראה, על-ידי הבולשת הפדרלית, שקבעה, שבמעשיה לא הפרה קלינטון את החוק הפלילי, אלא רק התרשלה בקיום הוראות מחייבות.

בתיקים שייחשפו יתגלו לכאורה קשרים בין שני בני הזוג קלינטון לבין התורמים לקרן הצדקה של משפחתם. כלומר, הטבות ממלכתיות, שקיבלו התורמים לקרן קלינטון תמורת תרומותיהם.

ג. איפה הייתה הכיפה?!

איפה הייתה 'כיפת ברזל' כשנחתו רקטות בשדרות ובמקומות אחרים בעוטף עזה מאז "צוק איתן"? ד"ר נתן פרבר, מדען, ממבקריה התקיפים ביותר של מערכת 'כיפת ברזל', לועג לתשובת מערכת הביטחון לתמיהות הללו - ומסיק כמה מסקנות חמורות מהאירועים. "למה לרבים מאתנו יש תחושה שכל הזמן לועגים לתבונתנו? הרי ממש עושים מאתנו צחוק והכל מנוסח במין שפה 'כאילו מקצועית', 'כאילו ביטחונית'. למה לא להגיד את הסיבה האמיתית [לאי-הפעלת הכיפה]?"

פרבר חבר בעמותה "מגן לעורף", שמבקרת שנים את ההחלטה להצטייד ב'כיפת ברזל', כיוון שאין לה מענה לפצמ"רים, לקאסמים ולרקטות קצרות-טווח. לדבריו, "במהלך 'צוק איתן' נורו לעבר עוטף עזה כ-1,700 פצמ"רים וקאסמים שטווחם קצר משבעה ק"מ. אף לא אחד מהם יורט. בנוסף נורו לעבר עוטף עזה עוד כ-1,000 רקטות. רק 70 יורטו. עשרות אלפי תושבים נסו מבתיהם. ההרס במקום היה נורא ...".

פרבר קובע, כיפת ברזל היא תרמית קולוסאלית, המתבסס, לדבריו על "בלוף השטחים הפתוחים". והוא קובע חד-משמעית, שכל רקטה הנורית לעבר שטח ישוב חייבת ביירוט. "כשדובר צה"ל מדבר על רקטות (או פצמ"רים) שנפלו לשטחים פתוחים הוא אינו עושה הבחנה בין שטחים פתוחים מחוץ לערים לשטחים פתוחים בתוך הערים (שאין להם כל משמעות לצורך העניין)".

לדברי ד"ר פרבר, כל זה מתאפשר בעיקר עקב הראש הקרבי (רש"ק) החלש של רקטות האויב. לו דובר ברקטות כבדות יותר (לחיזבאללה יש אלפי רקטות כבדות בעלות רש"ק של 500-250 ק"ג ואף יותר), לדעתו, המצב היה שונה בתכלית.

ומסקנתו החמורה של ד"ר פרבר הנה - "אחת מהשתיים: או שהיא ['כיפת ברזל'] לא הייתה במקום משום שמפעיליה יודעים בבירור כי אינה מסוגלת ליירט קאסמים, או שנכשלה ביירוט (כצפוי) ועל כך לא מספרים לנו.

כך או אחרת, לדבריו, 'כיפת ברזל', שנועדה מלכתחילה להגנת עוטף עזה, אינה מסוגלת למלא משימה זו. זאת יודעים לא רק תושבי האזור, אלא גם כל חברי ועדת חוץ וביטחון. גם התחליף הכושל, 'קרן ברזל' (המבוסס על לייזר סיבים), שבק חיים מזמן.
במה, אם כן, אפשר לעודד את רוחם של התושבים? שואל פרבר, ומשיב: בעוד סיפורי בדיות על מערכת, שלעולם לא תעזור להם? והוא מסיים את דבריו, בכותבו, "במקום זאת נמשכת תעשיית הבלופים כשהתקשורת שותפה מלאה. נמשכת השתקת הקולות המתריעים על הסכנה האדירה בצפון, שם צפויה חזית קשה ומורכבת פי כמה. האם כשהרקטה הבאה תנחת בנהריה ימשיכו סוללות 'כיפת ברזל' להיות 'בתחזוקה, בכוננות ובאימונים'?"

ד. תערובת או תרכובת?

"כור ההיתוך" אמור לקבל בני-אדם מעדות שונות, בעלי השכלה שונה ואמונות שונות, שהופכים במסגרתו לישראלים. כלומר, למרות שוֹנוּתם, מקבלים צביון אחיד. לעומת זאת, הגישה הרב-תרבותית רוצה לשמור על השוֹנוּת, ואפשר לדמות את תוצריה לסלט פירות, שבו כל מרכיב שומר על ייחודו בתערובת ותורם לגיוונה. במונחים של כימיה - זה ההבדל בין תערובת לבין תרכובת.

הוויכוח על ייעודו של צה"ל ותיק משנות קיומו, והחל עוד לפני קום המדינה. מעצבי המדינה ראו בצבא גורם מחנך ממדרגה ראשונה, מחד-גיסא, שתפקידו לחנך את חייליו, אך גם כגורם מעצב בחברה הישראלית, מאידך-גיסא. לכן, העמיסו על הצבא משימות לאומיות רבות - ובעיקר, כשמערכות אזרחיות כשלו. למשל, חינוך מבוגרים, או הטיפול במעברות. כיום נותר שמץ מההרחבה התפקודית של הצבא בפרויקט "נערי רפול" במחוו"ה אלון שבחוות השומר בגליל התחתון.

לכן, מעניין שדווקא בביקורו בחוות השומר מצא אביגדור ליברמן, שר הביטחון, הזדמנות להבהיר את כוונתו, שצה"ל יישאר כור ההיתוך, ולא יגלוש לרב-תרבותיות. "לדבריו, צה"ל הוא המנוע החברתי הגדול ביותר במדינת ישראל. מיום היווסדו הוגדרו לו שתי מטרות חשובות - האחת הגנה על המולדת והשנייה להיות כור ההיתוך של החברה הישראלית", הבהיר השר, שקבע, "מאז ועד היום, הייעוד הזה לא השתנה, ואין לי שום כוונה לבחון הגדרות אלו מחדש, ההפך הוא הנכון".

ה. סבסוד יקר

למרות שהוויכוח על תרגום המלה פריפריה לעברית לא הוכרע, אלא רק הרגיז חלקים בחברה הישראלית - לכל ברור, היכן הפריפריה ושהיא סובלת מתשתית דלה לעומת המרכז - למשל, בשירותי רפואה. כך, למרות שתוחלת החיים בארץ מהגבוהות בעולם - תוחלת החיים בפריפריה נמוכה מאשר במרכז. כנראה, בגלל שבמרכז שירותי הבריאות זמינים יותר.

היבט אחר נחשף בדוח של מרכז המחקר של הכנסת, שציין, כי סבסוד מוצרי יסוד (קמח לבן וסוכר לבן, למשל) מעצב את התזונה של השככות החלשות ושל משפחות ברוכות-ילדים, וגורם להן לצרוך יותר מוצרים נחותים וזולים, שמסכנים לטווח ארוך את בריאותם, כיוון שהם גורמים לתחלואה קשה - השמנת-יתר, יתר לחץ-דם וסוכרת, בין השאר. כלומר, הסבסוד הזה, שמוזיל את מצרכי המזון, עולה בסיכומו של דבר ביוקר לאוצר המדינה, שצריך לטפל בבעיות הבריאות הללו.