על הקלישאה של טרור ותהליך מדיני

כל פעם שיש יותר טרור פלשתיני נשלפת הקלישאה שזה בגלל שאין תהליך מדיני. מה לעשות ועובדות העבר מראות בדיוק ההפך" הטרור גובר כאשר יש תהליך מדיני.

כל פעם שאנו עדים לעליה בטרור הפלשתיני, מיד מועלים על-ידי פוליטיקאים ופרשנים שני טעונים שחוקים: האחד, נתניהו ושר הביטחון שלו (פעם זה היה בוגי, עכשיו זה ליברמן) אינם יודעים להתמודד עם הטרור. מצטיין בזה הרצוג הרוצה, כנראה, להסביר לציבור, שהוא וצוותו אכן יודעים להדביר טרור; השני, שהכל בגלל שאין תהליך מדיני, אין תקווה לנוער הפלשתיני, הוא מיואש. הקטע הבא של פרשנות בעיתון משך בעיקר את תשומת ליבי: "בצה"ל גם יודעים כי בהיעדר מהלכים מדיניים אין סיכוי שהאלימות והטרור יפסקו".

איני רוצה להתעכב על הטעון הראשון, הוא נאמר גם בסוף השנה שעברה, וראה זה פלא, הגל של מעשי הטרור התחיל לרדת ולרדת ונראה שבכל זאת הממשלה וצה"ל ידעו לטפל בו. בכוונתי להתעכב על הטיעון השני, כי לדעתי הוא משקף משהו עמוק בתרבות החשיבה והשיח במדינה. עיקרה הוא: היצמדות לקלישאות, סיסמאות, דעות קדומות, ותוך כדי כך בריחה מהעובדות של המציאות הנוכחית, ומהעובדות של העבר. וכשאני אומר עובדות כוונתי לדברים שאוביקטיבית ניתן להוכיח את אמיתותם, ללא ויכוח. למשל, ש-5 אנשים נהרגו בתאונת דרכים, וכיוצא באלו. מה שנעלם, כמעט כליל מהשיח הציבורי אצלנו הוא הנימוקים, הראיות והעובדות התומכות בטיעון, בתפיסה.

בואו ונבדוק את קטע הפרשנות שהבאתי על מה ש"יודעים" בצה"ל:

ראשית, עובדה פשוטה היא שדווקא כאשר היה תהליך מדיני, הטרור רק הלך וגבר מאז ימי אוסלו העליזים. ישנן סיבות טובות לכך, אך העובדה נשארת: אין הפסקת אלימות בשל תהליך מדיני. נדמה לי כי בשנים האחרונות לכהונתו הראשונה של נתניהו (אחרי הסכם חברון), כאשר הוקפאו המגעים המדיניים עם הפלשתינים, חדלו כמעט לגמרי מעשי הטרור.

בתולות והנצחה

שנית, לפי כל המחקרים שנעשו לגבי המפגעים הבודדים בסוף שנת 2015 הנימוק האידיאולוגי שאין תהליך מדיני,כמעט ולא תפס מקום בסיבות שהניעו אותם. נימוקים אישיים תפסו את המקום הראשון.

שלישית, האם מישהו חושב, שאם יהיה איזה שהוא תהליך, אז זה בכלל ישפיע על פאטמה, למשל, שחוששת שהיא בהריון לא רצוי, או על נערים הרוצים להיות שאהידים ולזכות בבתולות ובהנצחה וכבוד בכפרים שלהם?

רביעית, מה שכן, כל הנערים והנערות חונכו בבית ובבית הספר כי את היהודים יש לשנוא להרוג, בגלל הרבה סיבות, אך בעיקר משום שהם גזלו את האדמה השייכת להם מהים התיכון ועד לנהר הירדן. ספרי הלימוד של הרשות הם פרי התרעלה.

ועכשיו לרשות הפלשתינית. שימו לב שהרשות אינה מגנה שום ניסיון רצח, להפך. היא מאשימה את ישראל ברצח אלו הבאים לרצוח. כך היה גם בסוף השנה שעברה. שום גינוי. למה? כי זהו הטרור "הלא חם", זהו הטרור העממי ("ההתנגדות העממית ") שהרשות נתנה לו יד החל מ-2010. אבו מאזן קורא לו מעל במת האו"ם ובמות בינלאומיות: התנגדות לא אלימה בדרכי שלום. ה"לא אלימה" כולל סכינים, דריסות, בקבוקי תבערה, יידוי אבנים. החמאס רוצה כמובן שיהיו פיגועים חמים בנשק, בחומרי נפץ. זהו ההבדל בינו לבין הרשות.

הטרור הפלשתיני העממי התמידי, המתמשך, עולה לפתע כמו גייזר מתפרץ ויורד לאחר זמן מה. כמה זמן זה יארך עכשיו. אם בכלל, כמובן שגם אללה אינו יודע.