כשלים במוכנות צה"ל למלחמת יום הכיפורים

כבכל שנה הוצפו אמצעי התקשורת בחודש אוקטובר בכתבות שעסקו במלחמת יום הכיפורים. כתבות רבות התייחסו לדוח ועדת אגרנט שעסק בהפתעות האסטרטגיות והטקטיות ערב מלחמת יום הכיפורים ובימים הראשונים של המלחמה. הוועדה ראתה במחדל המודיעיני את הסיבה העיקרית לכשליו של צה"ל בימים הראשונים של המלחמה.

מעבר לכשלים האסטרטגיים והטקטיים אשר נלעסו לעייפה במרוצת השנים, מצאתי לנכון להצביע על מספר כשלים שהיו במהלך הכנת צה"ל למלחמה בחזית המצרית, כשלים שלא דובר עליהם כלל או שלא דובר עליהם במידה מספקת (הכתבה מתבססת על הספרים והכתבות שהתייחסו למלחמת יום הכיפורים ושפורסמו במרוצת השנים באמצעי התקשורת). הכשלים, על-אף שלא היו קריטיים, עלו בחיי אדם, עכבו והכבידו על צליחת התעלה ועל סיום המלחמה, נגזרו לדעתי מירידה ברמת החשיבה הצבאית ומחטא ההיבריס שבו לקה הדרג הצבאי.

צליחת התעלה

על אף שבידי המטכ"ל היה מידע על תוכניות של הצבא המצרי לצלוח את התעלה, הרי שתרגילי הצליחה נערכו בסיני בתקופה שלפני מלחמת יום כיפור במתכונת לפיה צה"ל צולח את התעלה ללא הפרעה משמעותית (נערכו אומנם תרגילים במתכונת גדודית שהתמודדו מול כוחות מצריים בודדים שלכאורה הצליחו לצלוח את התעלה).

רב אלוף בר לב, הרמטכ"ל בשנים 1968 - 1972 הבהיר כי הסבירות לצליחת התעלה על-ידי הצבא המצרי היא נמוכה מאוד ולמעשה אינה אפשרית. למיטב ידיעתי, הרמטכ"ל קבע את עמדתו על סמך ההתרעה המוקדמת שצה"ל אמור היה לקבל, בין היתר, באמצעות ה"אמצעים המיוחדים" ותצפיות חיילי המעוזים, ואולי אף חטא בחטא ההיבריס כפי שחטאו עמיתיו.

לאחר הצליחה של הצבא המצרי במתכונת של שתי ארמיות והתבססותן לאורך הגדה המזרחית הפכה הצליחה של צה"ל לקשה שבעתיים. תורת הלחימה הצבאית האוניברסלית גורסת כי יש לקחת בחשבון את התסריטים הגרועים ביותר ו/או הדמיוניים ביותר ולהתכונן אליהם במשחקי מלחמה ובתרגילים. לאור המתואר לעיל, לא נראה שצה"ל התכונן לצליחת התעלה, כנדרש.

תשתיות

כאמור, תוכניות המלחמה של צה"ל התבססו על התרעה מוקדמת שאמורה הייתה להוביל לצליחת התעלה ולהשמדת מערכי הצבא המצרי. תעבורת הכלים הצבאיים והכלים המנהלתיים בדרך לתעלה אמורה הייתה להיעשות דרך שני צירים, ציר עכביש - הציר המרכזי וציר טרטור - הציר המשני.

על אף שהדוקטרינה הצבאית הישראלית קבעה כי יש להעביר את המלחמה לשטח האויב - צליחת התעלה והשמדת מערכי האויב - לא הוכנה תשתית כבישים מתאימה, לאמור לא נסללו צירים נוספים לכיוון התעלה, או לחלופין לא הורחב ציר עכביש לרבות התקנת שוליים רחבים
כקשר בגדוד הקשר של אוגדה 143 שמוקם בכניסה לציר עכביש הייתי עד ראיה לבלגן ששרר לאורך הציר עכביש. הציר היה למעשה פקק תנועה אחד גדול שלאורכו עמדו בערבוביה כלי רכב צבאיים וכלי רכב מנהלתיים (אוטובוסים, משאיות אספקה, מכליות דלק ומים ועוד).

על תעבורת הכלים הצבאיים והכלים המנהלתיים הקשתה העובדה שהצירים היו מטווחים ואף נחסמו מפעם לפעם בגלל אש האויב. לדעתי, גם אם הצירים לא היו מטווחים, תעבורת הכלים הצבאיים והכלים המנהלתיים הייתה בעייתית ביותר.

לדעתי, לו המטה הכללי היה נעזר בניסיון ובידע שנצבר בצבאות זרים (להלן שתי דוגמאות מיני רבות) ומכין תשתיות מתאימות, סביר להניח שפקקי התנועה לא היו משמעותיים, הפגיעות בחיילים היו מזעריות יותר והעיכוב בצליחת התעלה היה קצר יותר.

כך למשל, כאשר המטה הצבאי של בנות הברית קיבל הוראות להתכונן לנחיתה בחופי נורמנדי (נחיתה שהתבצעה בקיץ 1944), מאחר שלא הייתה לכוחות גישה לנמל, הוחלט לגרור נמל צף ולהתקינו באחד מאתרי הנחיתה.

כאשר הצבא הגרמני (wehrmacht) קיבל הוראות להכין אזורי פריצה לקראת המלחמה עם ברית המועצות (מבצע ברברוסה), החל המטה הכללי של הצבא הגרמני להכין תשתיות מתאימות שכללו, בין היתר, סלילת כבישים.

חיל-האוויר

לפי המחקרים הרבים שהתפרסמו לאחר מלחמת יום הכיפורים ממשלת ישראל התחייבה בפני ארצות הברית שלא להנחית "מכה מקדימה" על צבאות מצרים וסוריה. המדובר היה בתקיפת התשתיות של צבאות מצרים וסוריה, לרבות שדות תעופה, בסיסי טילים, מתקנים צבאיים ועוד.

בסיכום התייעצות שנערך אצל ראש הממשלה בבוקר יום הכיפורים, 6.10.73 הוחלט להימנע מהנחתת "המכה המקדימה.

ערב המלחמה הורכב על מטוסי חיל-האוויר חימוש המיועד לתקיפת תשתיות. לאחר קבלת ההחלטה על-ידי ראש הממשלה הוחלט על שינוי תצורת החימוש ולחמש את המטוסים בחימוש המתאים ליירוט ולבלימת כוחות האויב.

מאחר שהמצרים הקדימו את מועד פרוץ המלחמה מ-1800 ל-1400 ומאחר שהחלפת החימוש ארכה מספר שעות ומאחר שמרבית המטוסים לא היו ערוכים לתקיפה בשעות החשיכה, הסיוע שהיה קריטי לכוחות הקרקע בסיני וברמת הגולן ביום הראשון למלחמה ניתן במידה לא משמעותית.

לאור ההתחייבויות שניתנו לארצות הברית ולאור הסבירות הגבוהה שהאפשרות להנחית "מכה המקדימה" אינה ריאלית לא ברור איך התקבלה ההחלטה ערב המלחמה להרכיב חימוש המיועד לתקיפת תשתיות?

במאמר מוסגר יש לציין כי המזל שיחק לחיל-האוויר שמטוסיו לא הותקפו במהלך החלפת החימוש כפי שקרה לנושאות המטוסים היפניות בקרב על "מידווי", מקום בו נערך קרב ימי בין הצי האמריקני לצי היפני במהלך מלחמת העולם השנייה.

במהלך הקרב הורה המפקד היפני של שייטת נושאות המטוסים על שינוי המשימות, דבר שחייב את החלפת החימוש של המטוסים שעמדו על הסיפונים עמוסי תחמושת. במהלך החלפת החימוש הפציצו מטוסי הצי האמריקני את נושאות המטוסים והשמידו אותן על מטוסיהן.