בתחילת מחציתה השנייה של המאה העשרים הילך ג'וזף מקארתי אימים על ארה"ב. היה זה כשהסנטור הרפובליקני טפל עלילות-שווא על מי שהיו יריביו הפוליטיים. הוא רדף אותם עד כלות על העדר נאמנותם למדיניות המשטר, מה שגרר אחריו, די מהר, את הרחקתם של רבים וטובים ממקומות-עבודתם וממעגלי-השפעה, בלא שהיה לרדיפה כל בסיס. מאז זרמו להם מים רבים בנהר ההדסון, ועם סילוקו המאוחר של מקארתי, עברה מן העולם גם תופעת סימונם של אנשים על-פי דעתם הפוליטית כתנאי לקבלת-עבודה עבורם.
עכשיו, שישה עשורים אחרי ג'ון מקארתי, מאיים צד המכשפות הזה לחזור ולשלוט, והפעם דווקא במדינת ישראל. המקארתיסט התורן הוא לא אחר מאשר
דוד ביטן, יו"ר הקואליציה וח"כ הליכוד, הידוע גם כעושה-דברו הנאמן של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו. ביטן הוא האיש שהכניס למילון של הפוליטיקה הישראלית את המושג הנואל "ביטניזם", שאינו אלא ציד-מכשפות מר ונמהר ומעין חזרה כללית על הכתם השחור והמביש מההיסטוריה החדשה והעגומה של ארה"ב.
"לא מקובל"
מסתבר בעליל כי הבריונות, עזות המצח ואובדן הבושה, הם אלה שמנחים את ביטן, הרואה בתאגיד השידור הציבורי לא פחות מגוף שמאלני, אנטי-ממשלתי. ואם אין די בכך, הרי שביטן גם טורח להבהיר כי מבדיקה שערך בפייסבוק של שלושה מבכירי התאגיד, עולה שהדברים אמורים ב"אנשים שמאלנים באופן מובהק, שרוצים לממש את האג'נדה שלהם ברשות החדשה במימון הציבור". וכדי להסיר כל ספק מדבריו, אף דאג ביטן להצהיר כי "זה לא מקובל עלי, ואלחם על כך עד הסוף".
מעבר לחוסר הרצינות המשתקף בבירור מדבריו של ביטן - משרטט יו"ר הקואליציה חתך פוליטי של מאות עובדי התאגיד, על סמך בדיקה חפוזה של שלושה חשבונות-פייסבוק בלבד. במלים אחרות: מקארתיזם לשמו במדינת ישראל.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
