הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה

כל סטודנט למשפטים בארץ מכיר את המושג בג"ץ דיין. זו הכרעת הדין הראשונה שהם נדרשים ללמוד בפקולטות למשפטים.
אם קוראי השורות האלו יתייעצו עם האדמו"ר מגוגל ויקלידו אצלו בג"ץ דיין או דיין נגד וילק - התוצאה הראשונה שיקבלו תהיה הפניה להכרעת הדין ב-בג"ץ. מס' 2481/93, עם אפשרות להוריד את פסק הדין.

הדבר שאני מבקש להתייחס אליו הפעם אינו תוכן ההכרעה של אהרן ברק בתיק (בהיותו עדיין משנה-לנשיא), אם כי גם זה חשוב ועל כן מלמדים אותו בפקולטות למשפטים.

אני הוא זה שהגיש את העתירה נגד ניצב יהודה וילק, מפקד מחוז ירושלים על סירובה של המשטרה לאפשר קיום הפגנה מול ביתו של הרב עובדיה יוסף.

אהרן ברק לא היה חלק מן ההרכב שנקבע מלכתחילה לדון בתיק. לא בסיבוב הראשון. הוא דאג לעיכוב בפתיחת הדיונים כדי להידחף לתיק. היה חשוב לו שההכרעה תירשם על שמו. אני מעריך שלא כל כך משום חשיבות הנושא, כי אם בגלל רצונו העז לאכוף את עצמו ואת בג"ץ. על כל שאר המערכות.

בלא שאיש מן המעורבים בתיק יבקש זאת, זימן ברק את הרב עובדיה יוסף למסור תצהיר ולהעיד בדיונים. העתירה נסבה - כאמור - סביב סירובה של המשטרה לאפשר לי ולאחרים לקיים הפגנה מול ביתו של הרב יוסף, במחאה על שהורה לסיעתו ש"ס לתמוך בהסכמי אוסלו הארורים.

עם הזימון של הרב עובדיה טען ברק שלעמדתו של הרב נודעת חשיבות רבה בהכרעה. אם הוא אינו מתנגד לעצם קיום ההפגנה, הרי שאין טעם ואין הצדקה לאיסור שהטילה המשטרה על קיומה. גישה זו של ברק הייתה כמובן העמדת פנים. היה ברור לכולם שהרב מתנגד לראות מול ביתו אנשים שמטיחים בו את האשמה על הבאתו של הארכי-רוצח ערפאת לישראל ולהפקדה בידיו של הכלים הדרושים להקמת פלנגות חמושות ביהודה ושומרון.

את זה ידע ברק היטב, אבל הוא רצה קודם כל להכפיף את הרב עובדיה יוסף למרותו, כמי שאומר לו: "אני כאן השופט, ואתה סתם עוד אחד מן העדים".

זאת למרות שהרב הראשי, הוא על-פי החוק הקיים, ראש בתי הדין הרבניים, ושווה במעמדו לנשיא בית המשפט העליון. ברק לא היה באותה תקופה - כאמור - אלא משנה-לנשיא, והרב עובדיה כבר לא היה הרב הראשי, אך החשבון בין השנים היה עדיין פתוח.

הרב עובדיה, כמצופה, לא היה מוכן להתייצב לדיון כי הבין -בשכלו החריף ועל-פי היכרותו את המערכת - שהכל הוא גחמה של ברק ותו לא. הוא שלח עו"ד זוטר לדבר בשמו. לברק היה בתיק הזה מפח נפש מפני שלא נמצאה לו היכולת לתת הוראות לרב עובדיה... וכי איזו הנאה הייתה יכולה להיות לו שעה שהוא חקר את עורך דינו?

והנה, מקץ 23 שנה, הולך הרב הראשי הספרדי המכהן, בנו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, הרב יצחק יוסף יבל"א, ומתנדב לעמוד במקום בו סירב אביו להימצא.

המלחמה נגד החלטת בג"ץ לעכב את מינויו של הרב איל קרים לרב צבאי ראשי מקוממת וצריך להילחם בה בכל הכלים, פרט לזה בו בחר הרב יצחק יוסף. כיצד הוא יכול לטעון שבג"ץ אינו מעל התורה, ובה בעת להזדחל מתחת לדלתו כדי לצייץ ציוץ רופף.

הרב הראשי אומר בתפילותיו (אמנם בלחש, אבל הן כתובות בסידור בדיוק כפי שניסחו אותן אנשי כנסת הגדולה) שלוש פעמים ביום: "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה". מוטלת עליו החובה לייחל בכל נפשו ושכלו להקמת הסנהדרין בימינו, כדי שיתקיים גם חלק אחר של הברכה היפה והמיוחדת הזו: "וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה".
שאיפה זו בוודאי שאינה מתיישבת עם התייצבותו בפני נשיאת בית המשפט העליון, השופטת נאור 'הנאורה', וכל שכן בפני השופט ג'ובראן הערבי, שיתווכח עמו על מהות ההלכה.

כבר היום קיימת תשתית להשבת השופטים כבראשונה: קבוצה של שבעים סמוכים השוקדים למסד את דרך השיפוט המתאימה לעם ישראל - הסנהדרין החדשה. על דרך פעולתה אפשר ללמוד באתר שלה.

כמי ששמע שיעורים אין ספור מפיו של הרב יצחק עובדיה, יודע אני שכוונותיו טובות. הדרך בה בחר לא רק שלא תניב תוצאות טובות, אלא שתכתים את המאבק לביטול גזרת בג"ץ התמוה. היא תכתים גם את שמו הטוב של הרב הראשי הספרדי. מוטב לו לשקול מחדש את פנייתו לבג"ץ.

אני חותם בנוסח הברכה עליה דברתי. מקווה שתהדהד באוזני כולנו, ובראש ובראשונה באזני הרב יצחק יוסף, הי"ו.

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט: