בעוד שהכותרת היא פשוטו של דבר מבחינת רוב היהודים בארץ ישראל, דומה כי לעתים מתעורר צורך לומר את המובן מאליו.
הסערה הפוליטית/תקשורתית עליה התבשרנו במוצאי שבת קודש היא בעניין הצהרת ח"כ ביטן מהליכוד בה נאמר שמוטב שערבים לא יגיעו לקלפי ביום הבחירות. על מה יצא הקצף ומי הם המוחים נגד דברי הח"כ? כל מי שרואה במדינת ישראל את ביתו הלאומי של העם היהודי יזדהה מיד עם הדברים. מנגד - כל מי שרואה את המדינה כמדינת כל אזרחיה - יתרעם, יכעס ויתקומם. פשוט, נכון? רק החליטו נא באיזה צד אתם.
נבחן יחדיו ובקצרה את הדברים: העם היהודי חזר לארץ שהובטחה לאברהם והקים בה את ביתו. לרוע מזלנו נמצאו בארץ זרים שאינם שייכים לעם ישראל. עם "פרוץ המדינה" חלקם ברחו, חלקם גורשו, בכל מקרה כיום בשנת התשע"ז ולמרבה הצער יש לומר, כעשרים אחוזים מתושבי המדינה הם ערבים.
למרות מצב המלחמה בין העם היהודי לעם הערבי אין לי דבר אישי נגד ערבי פלוני. אומנם שילמנו בדמים ולמדנו בדרך כואבת שהערבי התמים עמו יש לנו יחסי שכנות, ידידות ומסחר עלול ברגע "מתאים" לקום עלינו להרגנו, ובשל כך יש לנהוג בערבים שבארץ ישראל בכבדהו וחשדהו, ובכל זאת ערבי או ערביה בהם נתקלים אנו ברחבי ארצנו - אנו נוהגים בהם כבוד, יותר מאשר כל דבר אחר.
ערבים "ידידותיים"
לאורך הדורות ראינו כיצד הערבים שבתוכנו עלולים להפוך עורם ולהתייצב בגלוי נגדנו היהודים. בפרעות תרפ"ט טבחו ערבים "ידידותיים" בתושבי חברון, במתנחלי מוצא (משפחת מקלף ועוד) ובכל רחבי ארצנו. לימים הזדהו הערבים שבארץ עם הצורר הנאצי עמו אף שתפו פעולה. המנדט הבריטי שמש אכסניה נוחה לערבים להרוג בנו ועם והקמת המדינה לא הייתה כל שאלה לצד מי הערבים- הם נלחמו בנו ואנו נלחמנו בהם.
מקום המדינה וגם בדור האחרון נמצאו ערבים לא מעטים שרצחו ביהודים על-רקע לאומני. באירועי אוקטובר פרץ בארצנו מרי אזרחי נרחב של הערבים והדוגמאות רבות. נזכיר שככלל, הערבים בארץ ישראל אינם משרתים בצבא (מסיבות ברורות לחלוטין-שאינם יכולים ואינם רוצים להלחם יחד עמנו באויבינו-אחיהם...). הערבים מציינים מדי שנה את יום האדמה לציון גזילת "אדמותיהם" על ידינו היהודים עם הקמת המדינה. בנוסף הם "חוגגים" את ה"נכבה" שכן חגיגות עצמאותנו הם אבל ונהי עבורם. ממילא הם אינם משתתפים בכאבנו ואינם ומזדהים עם צערנו על הנופלים במלחמות ישראל, אינם שרים את ההמנון ואינם מניפים את דגל ישראל.
אחרי כל ההסבר הנ"ל, שלכאורה הינו מיותר, על מה ולמה נעניק להם את הזכות להשתתף בבחירות שם נבחרים הנציגים הקובעים את גורלנו כאן במדינתנו, מדינת היהודים? הרי בכל עניין לאומי (גם כזה המצוי במחלוקת בין היהודים לבין עצמם) הזדהותם המיידית של הערבים היא עם אויבינו. הם מניפים דגלי אש"פ, חמאס ולאחרונה גם דאעש. הם מפגינים תדיר נגד ה"כיבוש" של אחיהם ורבים מאוד מגדירים עצמם קודם כל כ"פלשתינים". הכיצד אם כך, ניתנת להם הזכות לבחור לכנסת ישראל, בית המחוקקים במדינת העם היהודי?
מדוע ולמה
וכראיה, נציגיהם שנבחרו לכנסת עוסקים הרבה מאוד בנושא ה"כיבוש" של אחיהם עמם הם מזדהים.
אחמד טיבי שימש יועץ קרוב של ערפאת והרבה לשבת עמו במוקטעה ברמאללה עת רצחו בנו מחבלי ערפאת והפילו בנו חללים רבים. במקום שצה"ל יחסל באותו זמן את ערפאת בהפצצה מדויקת ביחד עם כל עוזריו, יועציו, שליחיו לרצח וראשי המרצחים שעמו, נהגנו איפוק וכיום מכהן אותו יועץ טיבי כסגן יו"ר הכנסת! נציגי הערבים בכנסת ביקרו לא פעם את אויבי ישראל במדינות האויב, משתפים גם כיום פעולה עם מוסדות בינלאומיים הפועלים נגד המדינה, מסיתים נגדה ומעודדים חרמות עליה. ושוב, אני שואל - מדוע ולמה ניתנת להם זכות להשתתף בבחירות לבית המחוקקים של מדינת העם היהודי?
התשובה נעוצה בכמה עניינים. במגילת העצמאות לא נעשתה ההבדלה המתבקשת בין זכויות אדם לזכויות לאומיות. בעוד שברי שיש לכל אדם וגם ערבי החי עמנו זכות לחופש, למחיה, לפרנסה, לכבוד, לחרות ולכל השאר - ובלבד שיכיר בריבונות היהודים על מדינתם ולא ימרוד בה, הרי שצריך להיות ברור שאין לו בה זכויות לאומיות. על טעות זו אנו משלמים ביוקר, עד היום.
העניין השני הוא עגל הזהב המודרני "הדמוקרטיה" שהפכה אצל רבים לסוג של דת, למטרה במקום אמצעי, וכך הם מקדשים אותה וגם במחיר של אובדן זהות לאומית ופגיעה בה ומתן אפשרות למזדהים עם אויבי המדינה להכות בה מבפנים ולהשתתף בהכרעות פוליטיות לאומיות גורליות.
היעלה על הדעת שבמשאל עם על עתיד גבולות ארצנו ישתתפו ערבים הגרים בארץ ישראל, אלה המציינים את חורבנם בענידת מפתח לצווארם, אלה המציינים את יום האדמה ה"גזולה והשדודה", אלה החוגגים את הנכבה? מי שסובר שכן לוקה בטירוף מערכות, חוסר הבנה בסיסי על אודות המתרחש כאן. לחלופין, יש בינינו שחצו את הקווים והזדהותם נתונה לאויב.
שאלתי פעם יהודי מתל אביב: לו ניתן לך לבחור בין שני מועמדים לראשות הממשלה - אחמד טיבי או להבדיל הגאון הרב
עובדיה יוסף זצ"ל, במי היית בוחר? תשובתו הייתה מיידית וללא היסוס - אחמד טיבי. ונימוקיו עמו: טיבי הוא דוקטור, נאור, ליברלי ומתקדם ואילו הרב עובדיה הנו "פרימיטיבי, נבער, פנאטי וסכנה לדמוקרטיה".
טירוף מערכות כבר אמרתי? דומני שכל המוסיף גורע.
הדרך להילחם בחמאס היא למנוע את ההברחות לרצועה 
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
