יַעֲקֹב-יִשְׂרָאֵל

יַעֲקֹב בִּתְבוּנָה וּבְחָכְמָה נוֹשַׁע
כִּי נֶאֱלַץ לָגוּר שָׁנִים עִם רָשָׁע
לֹא נָסוֹג מִפְּנֵי רָשָׁע וְלֹא נִרְתַּע
גָּם לֹא עָשָׂה מוֹשָׁבוֹ בַּנֵּכָר קֶבַע

יַעֲקֹב לֹא חַשׁ בִּפְנֶי עֵשָׂו אָשֵּׁם
גָּם כְּשֶׁעָקַב הֶעֱרִים וְהִתְחַכֵּם
נָהַג לְהַשִּׁיג מְבֻקָּשׁוֹ לְלֹא חַת
וּבְהִתְנַכֵּל לוֹ לָבָן עַל רַגְלָיו נָחַת
זֹאת דְּמוּתוֹ וְתַדְמִיתוֹ שֶׁל הָעָם
שֶׁנוֹלַד מִּיַּעֲקֹב וְתָמִיד נָפַל וְקַם
וְלֹא נִרְתַּע מֵרָשָׁע שֶׁבּוֹ הִתְעַלֵּל
וְלֹא לַשַּׁוְא נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל
הוּא הָלַךְ לוֹ יָשָׁר בַּדֶּרֶךְ
וְלֹא כָּרַע בִּפְנֵי רָשָׁע בֶּרֶךְ

הכל גזרה מן השמים

מעז יצא מתוק. כי לאחר שנעשק יעקב על-ידי לבן דודו אחי אמו, הוא גבר עליו בארצו בחרן שָׁם שַׂם יעקב לנגד עיניו את המטרה שרצה להשיג, בכל דרך אפשרית בתחכום ובתחבולה. בתכונה זו נִכַּר יעקב עוד ברחם אמו ולאחר שנולד במאבקו בעשו אחיו. וכאן בחרן לא ידע יעקב עד כמה לבן מתוחכם ממנו. לבן בקש לְעָשְׁקוֹ ואף הצליח לא במעט אבל לא כפי שֶׁצָפָה זאת לבן. משהגיעו אצל יעקב מים עד נפש, נהג יעקב בחכמה רבה למרות המכשולים שהושמו בדרכו, הוא גמר אֹמֶר לשוב לארץ לכנען, אבותיו אברהם ויצחק ושהובטחה גם לו שנאמר: והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק הארץ אשר אתה שֹׁכֵב עליה לך אתננה ולזרעך. (ויצא כח/יג) הבטחה זו קִיֵּם הקב"ה בשוב יעקב עם כְּבֻדָּה רבה ורכוש גדול מאצל לבן דודו. ובצאתו מאצל לבן יצא בראש "עם רב". שהצליח לעשות למרות התנכלויות לבן. מצד שני גם לבן גָּמַר אֹמֶר בּלִבּוֹ להוציא את יעקב מאצלו כפי שבא אליו בּגַפּוֹ ובגפו יֵצֵא. אלא שהקב"ה, עשה אחרת, הוא ברך את יעקב ושלח לו מלאכיו ללוותו בצאתו ובשובו לארץ אבותיו, וכל זמן שהותו אצל לבן מלאכי שמים שמרו עליו מבלי שידע זאת יעקב. ה' העניק לו מחסדיו שנים עשר בנים ובת שנהיו ל"עם בני ישראל". כל תעלולי לבן הרשע לא צלחו ויעקב גבר על לבן בכח אמונתו באלוהי ישראל ובחכמה שהקב"ה נתן לו.

הוא בקרב רשעים-וגויים, שפעלו נגדו בסתר ובגלוי והצליח לשרוד חזק ואיתן. זה אשר אִפְיֵן את עם ישראל בכל הדורות כמו בחידתו של שמשון: "מעז יצא מתוק" חידה שנתברר כי היא נכונה . על כך עוד נקרא בצאת ישראל ממצרים ובלכתו במדבר. כל שעל צאצאי יעקב היה לעשות, להחזיק מעמד בסבל ובתלאות עד שיותש כוחם של אויביו הקמים עליו בכל דורותיו. כשעם ישראל מתגלה לעיני הגויים, עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב עם איש תם (ישר ומושלם) יושב אהלים, ואף על-פי כן בזכות כוח היצירה של ישראל עמים רבים מתקנאים בו וגם פה ושם מתנכלים לו.

שומרי ראש וגם מלוים אמינים

אנו למדים מן הכתוב המבופר שיעקב לא ידע שהאנשים שמלוים אותו בשובו אל ארץ כנען שהם מלאכים רש"י אומר לנו כי הם: מלאכים של ממש. הם היו עמו על האדמה ולא בשמים. הוא גם ראה אותם בחלום "הסולם" שראשו בשמים עולים ויורדים בו. מעצם הכתוב עולים ויורדים ולא יורדים ועולים יעקב סבר כי הם בני אדם רגילים כי אילו מלאכים היו יורדים ועולים. כדרכו של יעקב סמך על עצמו ועל תבונתו ונקט כלשון ימינו בדיפלומטיה ובטקטיקה מתקדמת עם עשו אחיו. בראש ובראשונה תכנן להסיר מעליו איומו של עשו שנשבע להרגו במות אביהם יצחק. יעקב שלח לאחיו עשו עם המלאכים מסר מרגיע. כדברי רש"י יעקב שלח לומר לעשו חדל לך מנקמנות, "אני בסך-הכל גרתי עם לבן והברכה המיועדת לך שלקחתיה ממך, ובגללה אתה רודף אותי, היא לא הועילה לי. רש"י מסיק דברים אלה מן המלה "גרתי" עם לבן, שבשינוי אותיותיה נקראת גם "תריג" (מצוות התורה). כאומר לאחיו אתה עשו נשאת את בתו של ישמעאל ונשאת גם נשים מבנות הכנעני, אני עשיתי כמצות אבי יצחק, ונשאתי נשים מבנות המשפחה מבנות ארם. אלא שיעקב לא סמך על השכל הישר של עשו וחשש שמא לא יבין את המסר שנשלח אליו, לן הכין את עצמו לעימות אתו, כי ה"מלאכים (השליחים ששלח) האלה" שבו אליו מבלי שנאמר בפרשה כי יצאו לקראת עשו וכך נאמר: ...ואשלחה להגיד לאדני (לעשו) למצא חן בעיניך, וישובו המלאכים אל יעקב לאמר וגו'..(לב/ו,ז) ובפיהם הודעה מן השליחות שכביכול עשו: באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. (לב/ז) ורש"י מוסיף עוד מידע ליעקב על-ידי השליחים ששלח: "בעוד אתה יעקב אל עשו אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע". משהבין יעקב המסר פעל כ"מצביא". שם את ילדיו, נשותיו, עבדיו ומשרתיו והמקנה הכבד שהיה לו בקו הגנתי. והכין לו קו התקפי.

יעקב לא סמך רק על עצמו וכוחו, נתן מבטחו באלוהים

יעקב לא ידע אם יוכל לעמוד מול ארבע מאות אנשי עשו, הוא לא סמך רק על כוחו שלו ונקט בטקטיקה משולשת: תפילה, ואחריה מנחה, ורק אחרי אלה מלחמה הגנתית . וכך אמר יעקב אל ה': ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך (לב/י) ... הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים. (לב/יב) ליתר ביטחון עשה כפי שהפתגם הערבי בלשון אר"ץ אומר: "מַלּי עינו" (תרגום) "מלא עינו" במתנה, גם אם נאמר: "ה' ילחם לכם ואתם תַּחֲרִישׁוּן" הוא עשה כדברי רבותינו ז"ל "ה' ילחם לכם ואתם "תָּחַרְשׁוּן" סמך על הקב"ה אך נקט ב-"תָּחַרְשׁוּן" . הכין עצמו "לכוננות ספיגה". יעקב האמין כי הוא עצמו יכול להנצל מאימת עשו וכבר היו דברים מעולם כמו שנצל מרשע גדול מעשו מלבן. אלא שיעקב חשש לקיומו של עם ישראל העתיד לקום ולהתקים מצאצאיו וצאצאי צאצאיו וצאצאי צאצאיהם, שמא חלילה יושמדו על-ידי אנשי עשו. לא ראה בקיומו עצמו עיקר, אלא קיום צאצאיו עיקר יותר. יעקב עתיד להיות האב האחרון בסדרת האבות . המבחן לכך מתקבל מספור מאבקו של יעקב עם מלאך ה' בחלומו, גם נפגע בִירֶכוֹ אך יכל לו. הפעם דמות נוספת יש ליעקב לוחם ואמיץ בהחזיקו במלאך עד שנאות המלאך לברך את יעקב ובכך הנציח שם של עם ישראל בהקרא שמו "ישראל" בכך שנאמר: כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל .(לב/כט) בכךהשם "יעקב" נשאר שם פרטי אישי, ואילו השם "ישראל" שם כללי של עם. רש"י נתן לזה משמעות אחרת: לא יאמר עוד שהברכות ליעקב באו לו בְּעָקְבָּה וּרְמִיָּה, כי אם (בְּיָשְׁרָה) בִּשְׂרָרָה - כי שָׂרִיתָ עם אלוהים ועם אנשים ותוכל (לב/כט)

התנהגות יעקב, לא נובעת מחולשה אלא מחכמה ואמונה כי יצליח. בסופו של דבר הצליח והמפגש עם עשו נסתיים כפי שצפה לו יעקב שנאמר: וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צואריו וישקהו ויבכו. (לג/ד) בנגוד לדעת חכמים, רבי שמעון בר יוחאי אמר, אכן נכמרו רחמי עשו ונשקו בכנות. ברם הסברה היא כי משראה עשו את הכבודה ואת מחנהו ואנשיו של יעקב, חשש עשו מעמות עם יעקב מה עוד וידו של עשו מול יעקב תמיד יד יעקב הייתה על התחתונה. אשר למתנות שיעקב נתן לעשו, אומר רש"י עֵשָׂו נהג מנהג הישמעאלים הם דוחים בנימוס את המתנות, אך נוטלים אותן "כשמפצירים בהם" על כן נאמר: ויפצר בו ויקח. כאן יעקב נהג כפי שנוהגים עם הישמעאלים: "כבדהו וחשדהו".

דינה בתו היחידה של יעקב נעלמה במפגש עם עשו

כאשר גמלה דעתו של יעקב להמלט בהסתר מאצל לבן נאמר: ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים ויצא(לא/יז) וכך יצא לדרכו בהסתר. ובפרשת וישלח נאמר: ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר היבק (לב/כג) והלא עם דינה היו ליעקב שנים עשר ילדים מדוע דינה לנזכרת בשתי הפרשות ב-ויצא וב-וישלח מה עם דינה? יש הסבורים בְּדֹחַק כי בפרשת ויצא כשנאמר בין היתר וישא את בניו ואת נשיו, בנשיו ננכללה דינה כשם שנאמר בתורה על ילדיו של עיעקב "אחיו". ברם לרש"י יש הבבר זה: יעקב החביא את דינה בארגז ונעל אותה כי לא רצה שעשו יראה אותה. על כך אומר רש"י: יעקב נענש בדינה עצמה בהמשך הספור כשדינה נאנסה על-ידי שכם בן חמור, בגלל שמנע את הסיכוי שעשו יראה את דינה וירצה אותה לו לאשה, ובכך היה סיכוי כי היא תצליח להחזירו בתשובה. ברם קימת גם אפשרות שמעמד האישה בתורה פרט למקרים בודדים כמו מרים הנביאה, צפורה אשת משה שמלה ילדיה או יעל אשת חבר הקני הלוחמת וגם את דבורה הנביאה השופטת או איזבל אשת המלך אחאב או בת שבע אמו של שלמה ואחרות שמלאו תפקיד חשוב בתולדות ישראל והתורה נתנה לאשה כבוד ראוי אפילו לאשה נכריה שנשבתה על הַשּׁוֹבֶה לנהוג בה בכבוד ובחמלה.

אַל תִקּוֹם וְאַל תִּּטּוֹר שְׁכַח וְּסַלח
כִּי בִּרְבוֹת הַיָמִים הָעִלּּה תִּשָּׁכַח
וּבְסַלֵּק אָדָם מוֹעֲקָה דִּכָּאוֹן וְכַעַס
הוּא שַׂם תִּקּוּן עוֹלָם עִקַּר הַמַּעַשׂ

אֵין לָתֵת לָרָשָׁע לִשְׂמוֹח וּלְהָרִיעַ
כִּי הֲרֵי הָרָע עַל סְבִיבָתוֹ מַשְׁפִּּיעַ
רְחַק מֵרַע וַעֲשֶׂה טוֹב זֹאת תְּרַפְּיָה
כִּי רִיב אָחִים הוּא סִבָּה לְאָנַרְכְיָה

יַעֲקֹב שֶׁטָעַם טַעַם רוֹעַ לֵב וְעָרְמָה
סוֹף דָּבָר נָהַג בְּעֵשָׂו אָחִיו בְּחָכְמָה
כִּי גָּם כְּשֶׁחָלוּקִים בְּדֵעָה לֹא לָרִיב
לַיַּעַד נַגִּיעַ אִם רַק זֶה לָזֶה נַקְשִׁיב
אָזי הַט אָזְנֶיךָ אֲחִי תֵּיטִיב
וּרְאֶה תּוֹצְאוֹת הָרִיב סָבִיב.