|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"סינדרום זקהיים" הוא התופעה בה יהודים אמריקנים מתערבים ברגל גסה בניהול השוטף של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שעה שהם דוחים התערבות דומה מצד ישראל אצלם. פתרון כולל לחיים יהודיים הרמוניים, עובר דרך הסכמה בין מורי ההלכה המקובלים על כל הצדדים
|
|
זקהיים. אינו זכור לטוב [צילום: AP/Alex Brandon]
|
|
|
|
|
אני מכנה "סינדרום זקהיים" את התופעה בה יהודים טובים מארה"ב, שלפעמים יש להם כוונות ראויות באמת, שוכחים את עצמם ומתערבים ברגל גסה בניהול השוטף של מדינת-ישראל; במקרה הגרוע, מבלי שרכשו שמץ של זכות לכך, ובמקרה הטוב, מפני שיש להם אולי שמץ של זכות אבל הם מבקשים לעצמם את כל היד... במוצאי-שבת, 14.1.17, האזנתי לשני ראיונות שערך יעקב אחימאיר, בערוץ 1 של הטלוויזיה, בתוכנית "רואים עולם": ראיון אחד, עם דוב זקהיים, יהודי אמריקני שבעיני אינו זכור לטוב מפרשת ביטול פרויקט מטוס ה"לביא" (1987). ראיון שני, עם קרי, בתו של הסנטור רוברט קנדי, אחיו של הנשיא ג'ון קנדי, שנרצח (5.6.1968) על-ידי פלשתיני (סירחאן סירחאן), על-רקע תמיכתו במדינת-ישראל. אינני יודע אם עורכי התוכנית והמגיש היו ערים להבדלים המהותיים בין הדמויות בשני הראיונות - האופי שהשתקף מהופעתן, סגנון דיבורן וההבדל העצום בגישתן לישראל. אם היו ערים וכוונו להבליט את השונות - עשו עבודה מצויינת. זקהיים: תובעני, בוטה, מתנשא, מאיים ומשתמש בסיפורים על גדולתה וחיוניותה של התמיכה האמריקנית בישראל, כאילו הוא עצמו מארגן אותה ושולט עליה. בתו של קנדי: עדינה, אוהדת, מדברת ב"אנדר-סטטיטמנטס", אינה נמנעת מציון עמדותיה הפוליטיות ובכלל זה התמיכה בפתרון שתי מדינות לשני עמים, ועם זאת מודעת למגבלות ההתערבות המותרת לידידים ואוהדים בעניינים הפנימיים של מדינה ריבונית אחרת. שני "השחקנים" הנם בעלי זיקה פוליטית מובהקת למפלגה הדמוקרטית, דבר המבליט עוד יותר את הניגודים ביניהם, ובין הבנותיהם את משמעותה ומהותה של דמוקרטיה. דבריו של זקהיים היו מסע ביקורת על ישראל, הפעם בנושא יחסה ליהדותה של יהדות ארה"ב, ומסע התפארות קצר ומרוכז בשמה של יהדות ארה"ב על עזרתה לישראל. הביקורת נסבה על כך שמול הזרמים היהודיים המגוונים והמרובים מדי (לדעתי), הרבנות האורתודוכסית בישראל מקיימת את אמונתה שאין לעם היהודי אלא הלכה אחת. תפיסה זו אינה מיושמת על-ידי יהדות ארה"ב, אם לא להלכה ובגרעין הקשה מאוד של היהדות, אזי בדרכי המימוש והיישום היום-יומיים. בפעם זו, מסתבר, הגיע לכאן זקהיים במשלחת של "מאיימים". כפי שהציג את הדברים: נקעה נפשם של יהודי ארה"ב מעמדותיה של הרבנות הראשית בישראל כלפי הפרשנות הרבנית של יהודי ארה"ב הלא אורתודוכסים, והללו, שהם רוב בקהילה היהודית בארה"ב, תובעים מישראל לישר עימם קו. הדרישה מופנית לממשלת ישראל. אם לא תענה זו לדרישה, מסביר זקהיים, יהיה לכך מחיר בשינוי יחסו של הרוב היהודי בארה"ב למדינת-ישראל. זקהיים לא נשאר סתום ברמזיו, ודאג להבהירם באמצעות חלק מהדוגמאות שהפכו כבר לנחלת מחשבתם ומעשיהם של רבים בנוער היהודי הלא אורתודוכסי, ללא שום קשר למעשיה של ישראל: BDS, חרמות על מוצרים ונציגים ישראלים, תמיכה גוברת בעניין הפלשתיני, התרחקות מתרומות לישראל, פסיביות בתמיכה הפוליטית בישראל, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות. מהות האיום פשוטה: "מספר יהודי ארה"ב הוא כמעט כמספר יהודי ישראל. אנו, יהודי ארה"ב הלא אורתודוכסים, איננו מכירים בשיטה הדתית שלכם, ואם לא תכירו בשיטה הדתית שלנו, נתנתק מכם ותצטרכו להסתדר בלעדינו..." גם אם לא נאמרו הדברים במילים אלה ממש, כך הם נשמעו באזני - מין "אובמה" יהודי שמדבר אל נתיניו. |
|
|
|
|
| בפועל, רוב מה שאמר לא היה מעוגן באינטרסים ישראלים אמיתיים, אלא באינטרסים אמריקנים. | |
|
|
|
|
בדרכו המיוחדת, למד זקהיים לתפעל את מקבלי ההחלטות בישראל ולהניע אותם באמצעות לחצים ומסכי-עשן לפעול לפי רצונו
|
| ▪ ▪ ▪ |
זקהיים מצויד בניסיון העבר שלו מול ישראל, כאשר היה סגן שר ההגנה בממשל רייגן. במסגרת זו תאם מול משרד הביטחון וממשלת ישראל את הסיוע שקבלה ישראל לפיתוח מטוס ה"לביא". כאשר הגיעה שלב הפיתוח של הפרויקט לפירקו, צריכה הייתה ישראל להחליט על-כניסה לייצור סדרתי של המטוס. פרויקט של פיתוח וייצור מטוס-קרב מתקדם הוא מן הגדולים והמסובכים שבפרויקטים הביטחוניים. קל להיווכח בכך למי שעוקב אחר עוללות פרויקט מטוס הקרב הבין-זרועי בארה"ב, 35-F, המכונה אצלנו "אדיר", שאת שתי היחידות הראשונות שלו קיבל חא"י לאחרונה. בשלב המכריע הנ"ל של פרויקט הלביא, הפך זקהיים ל"רוח הרעה" של התוכנית, ופעל באינטנסיביות רבה, לעצירת הפרויקט על-ידי "שכנוע" מדינת-ישראל לא להיכנס לייצור הסדרתי. רבין, שהיה שר הביטחון באותו זמן, נכנע ללחץ והפרויקט נסגר. סגירת הפרויקט הייתה מכה קשה מאוד לתעשיות הביטחון של ישראל. כ-10,000 עובדים פוטרו מתעשיות התעופה בישראל במהלך שלוש השנים שבין 1987 (החלטת הסגירה) ל-1990 (סיום ההערכות מחדש). ישראל לא חזרה מאז לפיתוח מטוס-קרב משלה, אעל-פי שכבר קרוב לשני עשורים קיים בה הידע הדרוש לשם כך 1. בדרכו המיוחדת, למד זקהיים לתפעל את מקבלי ההחלטות בישראל ולהניע אותם באמצעות לחצים ומסכי-עשן לפעול לפי רצונו. מסכי העשן כללו בעיקר טיעונים, מופרכים מיסודם, על התרומה האדירה לביטחון, לכלכלה ולהוויה הישראלית. בפועל, רוב מה שאמר לא היה מעוגן באינטרסים ישראלים אמיתיים, אלא באינטרסים אמריקנים. בביטול פרויקט הלביא, זקהיים לא הציל את הכלכלה הישראלית אלא שימר את התלות הישראלית בארה"ב 2, חסך לארה"ב כספי סיוע, ומנע מישראל להפוך מתחרה למטוסי ה- 16-F האמריקנים 3, ועי"כ שרת גם את חברת ג'נרל דינמיקס, יצרנית המטוס. זקהיים היה חשוף ומודע לוויכוחים הפנימיים בישראל, הלגיטימיים כשלעצ גם כיום, במשימתו לקידום ההגמוניה היהודית אמריקנית ביחסי ישראל עם התפוצות, הוא מפעיל אותם כלים, אך בערוץ ואופן שונים. אני מפרט חלק מסיפורי רקע אלה בכדי להבהיר עד כמה זקהיים אינו יכול ואינו צריך להיות מדד או מתווך בעיצוב יחסי ישראל עם יהדות ארה"ב. גישתו הבסיסית נשענת על "תפיסה אמריקנית" שרואה בכל מי שאינו בא "משם", יליד שאפשר ומותר להתייחס אליו ככזה. זקהיים, וכנראה לא רק הוא ברחוב היהודי-אמריקני-דמוקרטי, רגיל ללחוץ על ממשלות ישראל בנושאים בי-לטרליים והוא מנסה את אותה שיטה במערכת היחסים הפנים-יהודית; ובכך הוא שוגה שגיאה גסה.
|
|
|
רבנים
|
|
|
|
|
|
|
| כשם שיהדות ארה"ב אינה רוצה שנוֹרה לה כיצד לנהוג באמונתה וביחסה לממשל המדיני בארה"ב, אל לה להתערב בעניינים הפנימיים של ישראל. | |
|
|
|
|
בתחומי ההלכה, הפתרון אינו נמצא בלחץ על ממשלת ישראל, אלא בהדברות בין "גדולי התורה" המקומיים ל"גדולי התורה" בתפוצות העיקריות
|
| ▪ ▪ ▪ |
בשאלות של הלכה יהודית, ממשלת ישראל אינה הכתובת שעמה עליו ועל שולחיו להידבר. ממשלת ישראל לא תוכל לוותר על יכולתה לקיים ממשל יציב, הנשען על קואליציה יציבה, בכדי שנציגי ציבור יהודיים מארה"ב יוכלו להיות מרוצים מהאופן שבו מתנהלים החיים בישראל. אופי החיים בישראל יקבע על-ידי הציבור היהודי המקומי, ולא על-ידי שום גורם אחר. מדינה איננה בית-כנסת, ואי-אפשר לפרק אותה לגורמים לפי הגחמות של חצרות רבנים בארה"ב - גדולים וחשובים ככל שיהיו. בארה"ב היהודים אינם חשובים לקיום המדינה 4והיא תתקיים גם בלעדיהם. לכן הם "מסתגלים" לתנאיה הפוליטיים. בחיי הדת הם אכן נבדלים מאחרים: שומרי המצוות - שומרים, והמתבוללים - מתבוללים. בישראל אין מדינה ללא יהודים - זו סיבת הקיום כאן ותכלית הקיום לעתיד לבוא. על-כן, ישראל חייבת לשמר חיים בצוותא בעלי גוון יהודי, תחת מעטה יהודי-הלכתי אחד, מפני שבלעדיהם תתפורר החברה היהודית המקומית. בתחומי ההלכה, הפתרון אינו נמצא בלחץ על ממשלת ישראל, אלא בהדברות בין "גדולי התורה" המקומיים ל"גדולי התורה" בתפוצות העיקריות. מי שאיננו מחפש דרך עקיפין להשתלט על מדינת-ישראל מרחוק, באמצעות איומי-סרק מן הסוג שמפעיל זקהיים, אלא פתרון לחיים יהודיים בעלי מכנה משותף אחד בצוותא ובהרמוניה, צריך להתחיל את תהליך ההדברות בסוגיות הלכתיות מן החוגים הדתיים. אם ולכשתגובש מסגרת התייחסות משותפת לפרשנות יהודית הלכתית, תוכל מדינת-ישראל לאמץ אותה כחלק מתרבות יהודית כוללת משותפת. כל עוד אין תרבות יהודית כזו, וכל עוד המציאות עשויה לכפות מצב שמבחינה מדינית ופוליטית מתקיים ניגוד עניינים בין ישראל לבין תפוצה יהודית כלשהי, שום לחץ מבחוץ לא יעזור לא לזקהיים ולא לאף אחד אחר. כשם שיהדות ארה"ב אינה רוצה שנוֹרה לה כיצד לנהוג באמונתה וביחסה לממשל המדיני בארה"ב, אל לה להתערב בעניינים הפנימיים של ישראל. בקשות, הערות, שכנועים - הכל בא בחשבון; אולטימטום - בשום אופן לא. בפני יהודים בכל מקום פתוחה הדרך להצטרף למפעל הציוני בארץ-ישראל, להיות חלק ממנו וככאלה גם להשפיע על דרכו והתנהלותו. יחיו כאן, יעבדו וישלמו מיסים כאן, ישרתו בצבא כאן וישאו בכל סוגי הנטל כאזרחים שווי זכויות וחובות ומטבע הדברים גם יעצבו את ההוויה המקומית והיהודית-כללית; אבל רק בדרך זו. מדינת-ישראל היא מדינת העם היהודי - מדינתו של כל העם היהודי, בצוותא, לא של כל קהילה בו בנפרד; סינדרום זקהיים אינו מתאים לנו.
|
|
1. הפרויקטים הצבאיים הגדולים של ישראל, במיוחד משנת 1967 ואילך, היו נדבך מרכזי בבניית היכולות הטכנולוגיות והתעשייתיות שהביאוה למקום בו היא נמצאת כיום. ביסוס והשלמת היכולות באמצעות השלמת פרויקט הלביא, הייתה משלימה גם את קפיצת המדרגה הדרושה ליצירת יכולת ותרבות תעשייתית משמעותית. נדבך זה עדיין חסר כאן, ובלימת התעשיה הביטחונית הישראלית הייתה באותן שנים, וגם לאחר מכן, מטרה פוליטית אמריקנית קבועה.
2. זקהיים עבד במשרד ההגנה בימיו של שר ההגנה ווינברגר, שהיה אוהד קטן מאוד של ישראל, שהפר הסכמות מפורשות עימה עם חילופי מידע מודיעיני מול כמה ממדינות ערב שהיו אויביה המובהקים וניהלו מאמצי הצטיידות משמעותיים, לרבות בתחומים לא קונבנציונליים. מדיניותו של ווינברגר הייתה למנוע מישראל התחזקות רבה מדי וחופש-פעולה רחב מדי. נושא ה"לביא" היה רק אחד מהנושאים בהם בא עניין זה לביטוי; זקהיים היה שליח לדבר עבירה.
3. בחלק ניכר מתכונותיו, בעיקר ביכולות התקיפה, עלה מטוס ה"לביא" על ה-16-F של אותם ימים (כיום יוצאים אותם מטוסים משרות חא"י).
4. הם מועילים אבל לא חשובים.
|
|
| תאריך:
|
17/01/2017
|
|
|
עודכן:
|
17/01/2017
|
|
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אלטע קאקער
|
18/01/17 01:37
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
19/01/17 11:14
|
|
|
|
|
|
אלטע קאקער
|
20/01/17 22:43
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
21/01/17 12:22
|
|
|
|
2
|
|
אהוד פרלסמן
|
20/01/17 11:27
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
21/01/17 12:37
|
|
אני מבקש להזכיר לכולנו מסמך שפרסם הצבא בשם הרמטכ"ל גדי איזנקוט, ובו הוא פרס את המשנה האסטרטגית של צה"ל, על-פי תפיסת הרמטכ"ל.
|
|
|
|
|
רעידת האדמה שהתחוללה בתקשורת ובפוליטיקה, בעקבות חשיפת "העסקה" שניהלו ראש הממשלה נתניהו וארנון מוזס, הבעלים והמו"ל של ידיעות אחרונות, חשפו לעיני הציבור את החצר האחורית האפלה של התקשורת. לפרשת "ביבי - נוני" יש כותרת נוספת. "הון. שלטון. עיתון - קלון"! התקשורת במוקד הביקורת!
|
|
|
|
|
הייתי מציע לראש הממשלה כי במסגרת הטיפול במצב המשבר האחרון בו הוא נתון ועקב העובדה שהוא לחיץ ולחוץ מטבעו, שלא יאמר מילה אחת, או יכתוב מילה אחת, ללא אישורו של עו"ד יעקב וינרוט. אם לא יעשה כן הוא עלול למצוא עצמו בצרה צרורה. לעניות דעתי הוא כבר הסתבך בצרה כזו.
|
|
|
|
|
מי שחושב שהקלטות השיחות בין בנימין נתניהו לבין נוני מוזס יתפרסמו בקרוב - טועה. בחינת הנוהל והנוהג מעלה, כי ניתן יהיה לפרסם את ההקלטות רק אם התיק ייסגר - או אם יוגש כתב אישום והן יוגשו לבית המשפט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
