החיפוש אחר ראש-ממשלה חלופי בישראל

סביר להניח שמשבר התאגיד(שאיש אינו יודע למה הוא פרץ לחיינו) ייפתר והממשלה לא תתפרק עקב כך. אך אם הכנסת תתפזר ונלך לבחירות בקיץ הקרוב, או לחלופין בשנה הבאה, נשאלת השאלה: האם יש מחליף לראש-הממשלה בנימין נתניהו? על-פי רוב נראה שלא.

בניגוד למה שהתרחש בזמן מערכת הבחירות בארצות-הברית ובחלק ממדינות אירופה, הזעם הציבורי בישראל הוא לא גדול כל-כך, דבר אשר יבוא לידי ביטוי בכך שנמל התעופה בן-גוריון יוסיף להיות מלא בישראלים בפסח הקרוב, לרובם יש שתי מכוניות, שתי טלוויזיות ומצבם הכספי לא נורא כל-כך.

הבדלים מינוריים

נתניהו הוא פוליטיקאי מתוחכם אשר לא נותן לדבר להשפיע עליו. הוא לא מצמיח תחתיו יורשים בתוך הליכוד ואין באופוזיציה מספיק חברי-כנסת אמיצים שיתלכדו תחת מועמד אחר.

יאיר לפיד אשר לכאורה מהווה את האיום הגדול על שלטונו של נתניהו לא שונה ממנו בהרבה מבחינה כלכלית, וגם אם יש הבדלים בנושא המדיני אז הם די מינוריים. מה גם שלהיות ארבע חמש שנים בפוליטיקה זה לא מספיק זמן כדי לקבל ניסיון להתמודד על תפקיד ראש-הממשלה.

אני סבור שאדם לא צריך להיות בתפקיד כלשהו כל-כך הרבה שנים, כי בסופו של דבר הוא מתנוון ולא תורם דבר למערכת שהוא מופקד עליה. מידי פעם צריך לרענן את המערכת ולנסות אנשים חדשים אשר יביאו רעיונות חדשים לסוגיות היומיומיות אשר מעסיקות את האזרח הישראלי. לכן, אני תומך בהצעת החוק שהגישה חברת-הכנסת מרב מיכאלי לפיו ראש-ממשלה לא יכהן יותר משתי קדנציות בתפקיד זה.

אין ספק שהתקדמות בחקירותיו השונות של ראש-הממשלה וכן,זהותו של מנהיג מפלגת העבודה החדש עשויות לתת אינדיקציות לגבי מי עתיד להיות ראש-הממשלה הבא של ישראל.