איש לא בא חשבון עם
עובדיה יוסף על תפקידו בהבאתו של ערפאת מטוניסיה לישראל, ועל אחריותו לאסון שהמיטה על ראשינו טעות איומה זו. איש גם לא מזכיר היום את העובדה ש
אריה דרעי מילא את תפקידו של גרימא לשון כחש בספריו של טולקין, ופיתה את עובדיה יוסף להיות הסוס הטרויאני של השמאל במחנה הימין.
יש להזכיר שבחירות 1992 הסתיימו בניצחון מחנה השמאל-ערבים על מחנה הימין-דתיים בתוצאה 59:61. בפני רבין עמדו אפוא שלוש אפשרויות:
- להקים ממשלת אחדות עם הליכוד.
- להצליח למשוך אליו מפלגה כלשהי ממחנה הימין-דתיים.
- להקים ממשלת 61 שתכלול את חברי הכנסת הערבים,
ברור שהאפשרות השלישית אפילו לא עלתה בדעתו של רבין, כי היה ברור לו שבדרך זו הוא היה מרכיב
ממשלה חסרת תוקף מוסרי בעיני רוב העם היהודי היושב בציון.
על כן היהי עליו לבחון את הרכבו של מחנה ימין-דתיים: הליכוד 32 מנדטים, צומת (של רפול) 8 מנדטים, המפד"ל ו
ש"ס 6 מנדטים כל אחת, אגודת ישראל 4 מנדטים, ומולדת (של גנדי) 3 מנדטים.
אפילו לו צרף רבין לקואליציית העבודה-מרצ, שלה היו 56 מנדטים, את אגודת ישראל עם ארבעת המנדטים שלה, הוא לא היה מגיע ל-61 מנדטים. ואילו כל שאר המפלגות במחנה הימין-דתיים, חוץ מש"ס, היו אפילו ימניות יותר מהליכוד.
לאמתו של דבר ברור שאגודת ישראל לא הייתה מצטרפת לממשלת שמאל עם מרצ. הפעם היחידה שהיא הצטרפה לממשלת שמאל הייתה לממשלת ברק, שנבחר להיות ראש הממשלה מבלי תלות בקואליציה שירכיב, וגם בממשלה זו היא ישבה פחות מארבעה חודשים.
המסקנה היא שלו סרבה ש"ס להצטרף לממשלתו של רבין, לא הייתה נותרת לו בררה אלא להקים ממשלת אחדות עם הליכוד. וכך קרה שהצטרפותה של ש"ס לרבין נתנה לו 62 מנדטים, ואפשרה לו להקים את ממשלתו. כל מי שחי פה, ולא הגיע לכאן הישר מהמאדים, יודע שאף אחד ממצביעי ש"ס לא הצביע בעבר לעבודה או למרצ, ועל כן ברור כשמש שאלמלא הוקמה ש"ס, שמרבית מצביעיה היו מצביעי הליכוד בעבר, רבין שהיה עומד בראש ממשלת אחדות, אפילו לא היה מעלה בדעתו את האפשרות להתחיל לנהל משא-ומתן עם אש"ף, ועם הרוצח השפל, המתועב והמפלצתי שעמד בראשו.
ויש עוד להזכיר שלא הייתה זו הפעם הראשונה שבה פעל אריה דרעי כסוס טרויאני של השמאל במחנה הימין-דתיים. כבר בשנת 1990 הוא חבר לפרס בניסיון כושל להפיל את ממשלת שמיר, וקשה להבין מדוע אחרי אירוע מביש זה, לא ניסו אנשי הליכוד לחשוף את פרצופו האמתי של דרעי לעיני הבוחרים. קשה גם להבין מדוע הם לא עושים זאת אפילו היום.
וכשם שעובדיה יוסף ואריה דרעי אפשרו לשמאל לשלוט במדינה שרוב בוחריה היהודים הצביעו למחנה הימין-דתיים, כך ממלא היום
משה כחלון את תפקיד הסוס הטרויאני של מחנה השמאל בממשלת הימין, ומאפשר לשמאל להמשיך לשלוט במדינה באמצעות בית המשפט העליון.
לאט-לאט מחלחלת ההכרה בציבור הימני שהמכשול העיקרי העומד בפני ממשלות הימין הוא שלטון העריצות של בג"ץ במולדתנו האהובה. בג"ץ הוא שהוביל את המדינה לבצע את הפשע הנורא כלפי תושבי דרום תל אביב, שחייהם אינם חיים אחרי שהממשלה הציפה את סביבת מגוריהם בכושים שהגיעו אלינו ממצרים, שבה כמובן לא נשקפה כל סכנה לחייהם.
ובג"ץ, אם גם בשיתוף פעולה של אנשי הפרקליטות, שלטענתם הם פועלים אך ורק על-פי שיקולים משפטיים, ולא נותנים להשקפת עולמם הפוליטית כל ביטוי בעבודתם, גרם להרס חסר טעם ותועלת של בתים שנבנו בעמונה ובעפרה. וכמובן שהשיא נרשם בהתערבותו של בג"ץ במתווה הגז, שמעבר לנזק המיליארדים שהיא גרמה, גם חשפה לעיניהם של המשקיעים מחו"ל חזיון עוועים, שאין לו אח ורע בשום מדינה בעולם.
אך כל מאמציהם של אנשי הימין בקואליציה למגר את שלטון העריצות של בג"ץ, נתקלים בהתנגדותו הנחרצת של כחלון, כשבלי עשרת המנדטים שלהם זכה פשוט אין למחנה הימין-דתיים רוב בכנסת. כל מי שמאשים את נתניהו בחוסר יכולתו לשלוט, ובכניעה לשמאל, פשוט עוצם את עיניו מלראות את המכשול הבלתי עביר שמציב כחלון בדרכו.
אלי, שמור עלי מידידי דרעי וכחלון; עם אויבי אדע להסתדר בעצמי.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
