כך חגגנו את יום העצמאות של ישראל בעירק

בימים אלה כאשר נערכות, ברוב עם, ההכנות בישראל לחגיגות יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל, נזכר אני בחג העצמאות הראשון של מדינת ישראל, ה' באייר תש"ט (4 במאי 1949), שנחוג במחתרת בידי בני הקהילה היהודית עירק, שמנתה כ-150 אלף נפשות. בעירק שרר משטר צבאי שהופעל נגד היהודים באכזריות. רבים מבני הקהילה נאסרו באשמת השתייכות לתנועה הציונית ובאשמות ריגול למען ישראל. חששנו להזכיר את המילה "ציון" בפומבי, פן יבולע לנו. אמותינו פרמו את סמלי המגן דוד שהופיעו על שקיות הטליתות ועל הכיפות. הממשלה העירקית, בראשות נורי סעיד, התעמרה ביהודים, עצרה רבים שנשפטו באשמות שווא והוציאה אותם להורג, בהם הסוחר העשיר מהעיר בצרה שפיק עדס, שהואשם בו זמנית, ללא ראיות, בציונות, בקומוניזם ובמכירת נשק לישראל ונתלה באופן פומבי. מדי יום פשטה המשטרה על בתי יהודים בחיפוש אחר חומר מרשיע נגד בני הבית.

למרות אווירת האימה והפחד, תנועת החלוץ עירק, בהנהגתם של צעירים בודדים, המשיכה לפעול במחתרת בכל הקהילות היהודיות שהיו פזורות ברחבי המדינה. ערב חג העצמאות התנועה החליטה לצאת בקריאה לבני הקהילה לחגוג את חג העצמאות הראשון של מדינת ישראל. היא הפיצה בחשאי כרוזים בבתי כנסת ובבתי היהודים והביאה את דבר החג לכל בני הקהילה היהודית. החלטת התנועה הייתה נועזת, דרשה הכנות רבות ועבודת ארגון מסועפת, אך הייתה לה השפעה מוסרית עצומה על בני הקהילה. הנהגת הקהילה ורבניה לא הביעו התנגדות להחלטה על חגיגת יום העצמאות של ישראל, למרות הסממנים הדתיים שנלוו לתוכני החגיגה.

בקול קורא ליהודים, שהופץ בידי תנועת החלוץ, לקראת יום העצמאות הראשון, (כפי שהוא מופיע בספר "עצמאות במחתרת", שיצא לאור על-ידי המכון לחקר תנועת המחתרת הציונית - חלוצית עירק, בירושלים), נכתב: "ממשלת ישראל החליטה לקבוע את יום ה' באייר בכל שנה (שהוא היום שבו הוכרז אשתקד על הקמת מדינת ישראל), כחג העצמאות. בהקשר הזה פרסמה כנסת ישראל בה' בניסן, קול קורא לכל הגלויות היהודיות בכל רחבי העולם ובו ביקשה מהן לחגוג את היום הזה כחג ישראלי לאומי חדש.

מאחר שאיננו יכולים להניח ליום נהדר זה לחלוף, אחרי שהמתנו לו עשרים ושש מאות שנים, מבלי להביע את הרגשותינו הכמוסות ואת החדווה בלבנו, אנו קוראים לכל אחינו בגולה זו, לחגוג את יום השנה הראשונה לאירוע היסטורי מאושר זה, כפי שיאפשרו התנאים בהם אנו חיים היום. יש לחגוג אותו במסגרת המשפחה בלבד, מבלי לגרום לרעש או להתנהג בצורה חריגה" .

כדי לתת ביטוי לחג זה, התבקשו היהודים לנקות את בתיהם ולקשט אותם בפרחים וירק, וללבוש בגדי חג, להכין מאכלים חגיגיים, להדליק נרות על-ידי בעלות הבתים ולשבת מסביב לשולחן בליל החג - ערב יום רביעי, כדי לחגוג לפי כללי הטקס הבאים: "בעלות הבתים יברכו את הברכה הבאה: ברוך המדליק נר ישראל ומאיר את חשכת חייו. לאחר מכן יברכו "שהחיינו".

ראשי המשפחות יקראו מספר תהילים את הפרק "שיר המעלות", לאחר מכן ירימו כל בני המשפחה כוסות יין וראש המשפחה יברך בקול רם: ברוך המושיע את עמו ישראל מידי אויביו ומכנס נדחיו מארבע כנפות הארץ, המקים לעינינו את סוכת דוד הנופלת ומחדש ימינו כקדם. ברוך אתה ה' גואל ישראל. רצה ה' ויהי חלקנו עם כל בוני בית ישראל וירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, אמן!

לאחר מכן יברך ברכת "בורא פרי הגפן" ובעקבותיה ברכת "שהחיינו". בני המשפחה ישיקו כוסות, ישתו ויברכו: חג שמח! לשנה הבאה בישראל!". בסוף הכרוז הופיעה ההערה הבאה: "יש לשרוף את הדף הזה לאחר הסיום ואין לשמור אותו לחלוטין."

יהודי עירק חגגו את חג העצמאות הראשון של מדינת ישראל, תוך התעלמות מהסכנות שהיו נתונים בהן, בהתרגשות, בהתרוממות רוח ובהזדהות עם עם ישראל, בעיצומה של המלחמה על חרותו ועצמאותו המתחדשת.

שנים מספר לאחר מכן התחסלה הקהילה עירק, כפי שהתחסלו הקהילות היהודיות כמעט בכל מדינות ערב. כך עם ישראל סגר את הפרק ההיסטורי הארוך של גלות בבל, אם הגלויות, שנמשך כ-2600 שנים. כיום יוצאי גלות בבל חוגגים את ימי העצמאות בארצם בשמחה, ללא יראה ופחד.