"גם אני אוהב אתכם" - הוסיף דונלד טראמפ לנוסח הכתוב של נאומו בירושלים (יום ג', 23.5.17). כמו בנאומיו הקודמים בביקורו באיזור, גם הפעם דבק הנשיא בטקסט שהוקרן על הטלפרומטר, ולכן התוספת הזאת - אימפולסיבית ככל שתהיה, כדרכו של טראמפ - היא משמעותית. לפי נאומו היום, הוא באמת אוהב אותנו.

את נאומו של טראמפ בירושלים יש לקרוא בהמשך לנאומו בבית לחם. שם הוא דיבר על הרצון לשלום, לא הזכיר את שתי המדינות, והדגיש שלא ייתכן שלום כאשר מעודדים את הטרור. ואילו במוזאון ישראל נכללו שני המרכיבים הראשונים, ובמקום המרכיב השלישי - הודגש הקשר הנצחי של העם היהודי לארץ ישראל. במילים אחרות: שלום איננו משוואה ששני רכיביה זהים. לעם היהודי יש זכות נצחית על הארץ, ואילו הפלשתינים חייבים להפסיק את הטרור.

בניגוד לציפיות/תקוות/חששות - טראמפ לא הניח את היסודות להסדר שלדעתו יש להגיע אליו. כאמור, הוא לא דיבר על שתי מדינות, ולא על שום פתרון אחר. הוא לא דיבר על הגבולות ולא על ירושלים - לא כבירת ישראל ולא כבירת פלשתין ולא בשום צורה אחרת (אלא רק על חשיבותה, יופיה והמורשת שלה, ובמיוחד אלו שמהצד היהודי). אולי הדבר מלמד שטראמפ מתחיל להפנים עד כמה הסכסוך הזה סבוך ושאפילו הוא - מלך הדילים בעיני עצמו - יתקשה ואולי אף ייכשל.

מה כן? מחויבות בלתי מעורערת לקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארצו, לקיומה של ישראל ולבטחונה, ולברית בינה לבין ארה"ב. בלי תנאים, בלי "אם", בלי "אבל". וחשוב מאוד, שלא הוצבו תנאים וסייגים כאלו גם בנאומיו של טראמפ בריאד ובבית לחם. כלומר: לא מדובר באמירות שמיועדות רק למארחים בירושלים, אלא בתפיסת עולם אמיתית.

ואם הזכרנו את הנאום בריאד, הרי שטראמפ יצר בירושלים קשר ברור לבירת סעודיה. הוא הדגיש את חשיבותה ומרכזיותה של ישראל במאבק בטרור, וזה לאחר שבפסגה המוסלמית דיבר על כך שיש להקים קואליציה בינלאומית לצורך כך. במילים אחרות: כדאי למדינות ערב המתונות לשתף פעולה עם ישראל, כי הן ייצאו נשכרות מכך. בכך מאמץ טראמפ את אחד מקווי המדיניות של בנימין נתניהו: הידוק הקשר עם המדינות הסוניות ובמיוחד במפרץ הפרסי. וכאשר מצרפים לכך את הנאומים בירושלים ובבית לחם, המסר ברור: ישראל אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון.

טראמפ גם הבהיר מהי הבעיה המרכזית המצריכה פתרון: הטרור. מטרת המסע, אמר, הייתה ליצור קואליציה למאבק בטרור. בניגוד לממשל אובמה, טראמפ שם את כל המחבלים באותו סל: דאעש, אל-קאעידה, חמאס, חיזבאללה. וכאשר טראמפ מדבר באוזני אבו מאזן על שאסור לעודד טרור, הוא מאותת שגם הרשות הפלשתינית עלולה למצוא את עצמה באותה קבוצה שלילית. נתניהו מיהר לחבוט בכדור ששיגר טראמפ לעברו, והזכיר שאצל הפלשתינים נותנים גמלאות למשפחותיהם של מחבלים. מותר להניח שהדברים נפלו על אוזניים קשובות.

השורה התחתונה: טראמפ רוצה שלום בין ישראל לפלשתינים, אבל לא יתאבד עליו. חשוב לו יותר שישראל תהיה חזקה, גם כתפיסה אידיאולוגית וגם לצורך המאבק בטרור - שהוא העומד בראש סדר היום שלו. אם זו תהיה המדיניות האמריקנית לאורך זמן, וזהו "אם" משמעותי לנוכח אופיו של טראמפ והבעיות בהן שקוע ממשלו, ישראל תצא נשכרת ממנה.