החלטת בג"צ כי נוהל שכן מנוגד למשפט הבינלאומי ולכן פסול, קטע את ההתנהלות הצבאית שנמשכה חמש שנים מאז האינתיפאדה הראשונה.
הנוהל שהתפתח בצה"ל, במיוחד ביחידות שלחמו באינתיפאדות בשטחים, לאור מספר מקרים בהם חיילים וקצינים שנכנסו לבתי חשודים או נמלטים או מבוקשים, נפגעו ונורו ע"י המבוקשים ועוזריהם.
כדי להימנע מפגיעות ולצמצם את סיכויי הפגיעה בחיילים ובאזרחים פלשתינים חפים מפשע בשעת ירי או הסתערות על הבית, לקחו החיילים שכנים שמכירים את דיירי הבית להתלוות אליהם, שיילכו לבקש מהתושבים או המבוקשים לצאת להיכנע או לפנות את הבית לפני ההסתערות. נוהל זה, בווריאציות שונות, התפתח וכונה כ"נוהל שכן" או נוהל "אזהרה מוקדמת".
דע-עקא, המבוקשים ועוזריהם, מבצעי הפיגועים וראשי החמאס והג'יהאד, לא התלהבו משיתוף הפעולה של הפלשתינים עם צה"ל ובמספר מקרים ירו ופגעו בפלשתינים שבאו בשם צה"ל להזהירם או לדרוש מהם להיכנע.
על רקע זה החלה התמרמרות בקרב האוכלוסיה המקומית, בין אישי ציבור בישראל, והתארגנויות כמו האגודה לזכויות האזרח, ארגון עדאללה ואחרים, והם פנו לבג"צ בטענה שהנוהל נוגד את המשפט הבינלאומי.
העתירה נדונה ונדחתה מעת לעת, ועכשיו, אחרי שלוש שנים, החליט בג"צ בראשות הנשיא פרופ' אהרון ברק ודורית בייניש (העומדת להחליפו בתפקיד), כי הנוהל אינו עולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי.
לאור ההחלטה הורה הרמטכ"ל דן חלוץ לצה"ל להפסיקו ולהתארגן בדרך ובאמצעים אחרים למילוי המשימה.
יאמר בבירור, מבחינה משפטית יבשה וטהורה, על פי המשפט הבינלאומי הקיים, העכשווי, אכן הנוהל פסול. אזרחים הנמצאים בשטחים כבושים או בשטחים "בתפיסה לוחמתית" - כפי שצה"ל החזיק בעזה וכיום ביהודה ושומרון - אינם חייבים, ואין כמובן להכריחם, לשתף פעולה עם צה"ל למילוי משימתם, כמו מעצר מבוקשים.
יתרה מזאת, התושבים מוגנים ע"י אמנת ז'נבה, כאשר תפקידו של צה"ל לדאוג לשלומם ולחייהם השוטפים ובטחונם הצבאי והאזרחי. על רקע זה חבל מאוד שבג"צ בראשות ברק לא מצא דרך לשנות או להגמיש את החוק ולהתאימו למציאות העכשווית, תוך פריצת דרך משפטית.
הבעייה היא שהמשפט הבינלאומי, הספרות המקצועית והפסיקה של הטריבונלים הבינלאומיים קפאו על שמריהם ומסתמכים על תשתית משפטית, שעצרה מלכת אחרי מלחמת העולם השנייה.
הטרור הבינלאומי, ארגונים נוסח חמאס, ג'יהאד, פתח וקבוצות מזויינות עצמאיות כגון ועדות ההתנגדות העממית וארגונים קיקיוניים שצצים בשטחים הכבושים, תוך שהם מבצעים מעשי ירי, תקיפות ומעל כולם "מתאבדים מתפוצצים" - לא מוכרים במשפט הבינלאומי, ועד שיעודכן המשפט הבינלאומי ויוכנסו בו שינויים ברוח הזמן, יהיה צורך באילתורים. התוצאה המעשית היא שנגד תופעות חריגות אלה יש לפעול בצורה חריגה ולא שגרתית, גם אם אין לה תשתית משפטית בינלאומית.
נוהל שכן היה פיתוח ישראלי, שנוצר עקב מצוקה מבצעית שמטרתה היתה מחד למנוע פגיעה בחיילינו ומאידך לשמור על האוכלוסיה המקומית, ובמיוחד על אלה שלמעשה "הוכרחו ונאנסו" לשתף פעולה עם המבוקשים, כאשר התבצרו בבתיהם וסירבו להיכנע.
התוצאה המעשית מהחלטת בג"צ: חיפוש שיטות פעולה חדשות ומתוחכמות, אשר יש בהן סכנה גדולה יותר גם לאוכלוסיה המקומית.
האופציות החדשות של צה"ל הן שלוש:
א. לשים מצור היקפי על בית או מתחם בו מסתתר מבוקש, לקרוא לו ברמקול להיכנע, ומשזה מסרב או משיב אש להסתער פנימה בירי, ברימונים, תוך סכנה לפגיעה בשכנים ובשוכני הבית.
ב. לנסות ולהוציא את המבוקש בירי, ברימונים או באמצעות כלים מכאניים כבדים.
ג. לוותר על המעצר ולהסתלק.
מאחר ואפשרות ג' לא נראית ריאלית אלא במקרים חריגים במיוחד, הרי ששתי האופציות שנשארו, ללא שימוש ב"נוהל שכן", יש בהן יותר סיכונים לאזרחים הפלשתינים מאשר השימוש בנוהל, אבל הן מכוסות על ידי המשפט הבינלאומי. לתחום זה שייך גם "הסיכול הממוקד" שיש לו מתנגדים רבים, מאותם חוגים שהתנגדו ל"נוהל שכן", וגם נושא זה נמצא על שולחן בג"צ מזה שנים. השוני הוא שהמשפט הבינלאומי מאפשר למדינה המחזיקה בשטח כיבוש, או בצורה לוחמתית, להגן על עצמה ועל בטחונה, גם במקרה כשמבוקש שביצע פיגועים או אחראי על הוצאתם או מתכוון לבצע פיגועים, מסתתר ביודעין בתוך אוכלוסיה אזרחית, כמגן אנושי, לפגוע בו, גם אם יש סכנה לפגיעה בחפים מפשע, כתוצר לוואי - כמובן בצורה הגיונית מבוקרת וכמוצא אחרון לפעולה.
לסיכום, מאחר ואין סיכוי שהקהילייה הבינלאומית בעתיד הקרוב תתעשת ותתעדכן בנושא הטרור הבינלאומי והמקומי - תוך שינויים במשפט הבינלאומי בתחום זה - על ישראל הנלחמת בטרור בצורה יעילה, מתמשכת ויומיומית, למצוא אלטרנטיבות חוקיות להמשך הלחימה, תוך שמירה על ביטחון חיילי צה"ל.
ובנושא זה, כפי שציינתי, חבל שבג"צ לא מצא לנכון לייצר פריצת דרך משפטית תוך ביקורת על המשפט הבינלאומי, שלא עודכן זה שנים בתחום המלחמה בטרור. משהו בנוסח הביקורת שהשמיע בג"צ בעניין גדר הביטחון באלפי מנשה, על בית הדין הבינלאומי בהאג.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
