תאונה מסתורית

במוצאי שבת שעברה, בכביש מספר 443 מכוון צומת בן שמן ליישוב מודיעין, בואכה בסיס אדם של משמר הגבול, הייתי עד לתאונה מסתורית. נסעתי מזרחה, בתנאי נהיגה אופטימאליים: שמש גב בהירה תרמה לראות מצויינת, הכביש היה פנוי והתנועה בו דלילה - כרגיל בימים אלה. האספלט חלק, חדש, סלול ומסומן היטב. קטע הדרך ישר כסרגל.

לפתע, באידליית מוצאי סוף שבוע רגוע, חזיתי במראה סוראליסטי מצמרר. הרחק לפני, כ-500 מטרים בקו אוויר צלול, התרוממה המכונית שלפני באוויר. מטרים ספורים מעל פני הקרקע היא ביצעה היפוך לוליאני מרשים לאחור, ועפה באוויר כציפור פצועה.

המכונית מתעופפת לה, ואני תחתיה ממשיך הישר על גבי מסלול המראתה. במרכז המראה המרכזית ובעד לחלון האחורי, צפיתי בה נוחתת על גב מעקה הבטיחות שלצידו הימני של הכביש, בניגוד לכוון נסיעתה.

עצרתי בצד הדרך וביקשתי ממלווי שיטלפנו לעזרה, ויחכו לי במכונית. לא היה לי מושג מה מתחולל בתא הנוסעים המרוסק, ורציתי לחסוך מאחרים את המראה שעלול להתגלות בתוכו. רצתי כעשרים מטרים לאחור, מנסה לאתר בנזין שאולי מתחיל לזרום מהמכונית הפגועה.

דבר לא ניראה. שקט מקפיא דם.

בדרך ראיתי את המאוורר, הונטילטור עם מנועו החשמלי שהתנתק ממקומו, ומיד אחר כך ניתקלתי בגלגל נטול חיפוי שחישוקו מעוות. חלקי מתכת שחורים, מעוקמים, ריפדו את המסלול.

המכונית נותרה תלויה על מעקה הבטיחות, נוטה בחוזקה לעבר צידו הדרומי של שולי הכביש. בתוכה הישירו אליו מבט שלושה: שני מבוגרים וילדה. עיניהם קרועות לרווחה. ללא טיפת דם.
מבטם ערני. הם חיים !

דלת צד ימין היתה הגבוהה יותר, וחשבתי שאאלץ לפרוץ אותה בעזרת מוטות הברזל הרבים של מערכת ההנעה, אשר היו פזורים סביב. עוד נחזור למוטות אלה.

משיכה קלה, והדלת נפתחה לרווחה.
כשהיא חגורה עדיין בחגורת הבטיחות, אמרה לי קרן שבמושב הימני: "תיזהר, אני בהריון, אבל מה עם הילדה?" במושב האחורי, מצידה השמאלי של המכונית הנוטה בזוית חריפה לעברה, שיחררה הילדה את חגורת הבטיחות. היא חייכה אלי, המומה.

הדלת שלצד הילדה נפתחה מספר סנטימטרים, מספיק בדיוק כדי לאפשר לגופה הקטן לזחול החוצה. גם הדלת השמאלית שלפניה נפתחה קלות, ואפשרה את היחלצות הנהג. צמד הדלתות הפתוחות עיגנו לקרקע הבטוחה, את המכונית המונחת על גב הפלדה של מעקה הבטיחות המבורך.

סובארו לבנה מדגם אימפרזה, נטויה בחוזקה לצידה, מיוצבת בגובה כמטר על צמד הדלתות השמאליות הפתוחות קמעה.

חזרתי לקרן, ומרגע זה ביליתי במחיצתה דקות ארוכות כנצח. שחררנו בזהירות את חגורת הבטיחות, מקפידים שלא תיפול בתא הנוסעים המלא זכוכית מנופצת. העברנו את רגליה מעל לוח השעונים, ויצבנו אותה לרוחב המושבים הקדמיים, כפות רגליה נשענות על גלגל ההגה.

היו אלה רגעים קשים: מחד פחדנו שהמכונית תשתחרר מעיגונה ותיפול על גגה, ומאידך לא היינו בטוחים באם מצבה של קרן מאפשר את חילוצה בכוח ממקום מושבה הלכוד, אך הבטוח יחסית.

קרן התלוננה על כאבים חזקים בחזה, והיתה מפוקחת דיה כדי להסביר את הסיבה לכאב בלחץ הפתאומי שיצרה חגורת הבטיחות. יותר משדאגה לעצמה, שאלה על הילדה ודאגה לשלום העובר.

בשלב זה הגיעו נהגים שעצרו בצד הדרך. רבים התגודדו סביב, הביאו מים מבורכים. הנהג נותר עומד מחוץ למכונית, מכשיר טלפון סלולארי צמוד לאזנו. הילדה ניצבה שקטה לידו, שקית ניילון קטנה בידה.

הצצתי שוב תחת המכונית. מיכל הדלק נותר ללא פגע. נס גדול קרה בכביש שליד קברות המכבים: מעקה הבטיחות עוצב באופן הנכון - שוליו מעוגלים כלפי מטה. לו היה ישר ובעל קצוות חשופות, כפי שמציבים אותו פעמים רבות בהיסח הדעת, היה הופף לכידון חד.
לא הסתמנה סכנת התלקחות מיידית. רק שאיש לא יצית סגריה ויבחן את מידת זיקוק הבנזין.

קרן המשיכה לשאול על הילדה. ניסינו להחליקה ולחלץ אותה בעד לדלת השמאלית, המיפתח לא היה רחב מספיק. ניסינו למשוך אותה בעד לדלת הימנית, לא היה מספיק "מנוף" על-מנת להתגבר על זוית ההטייה החדה. נהג שמיהר למקום אסר על קרן לזוז. היא חייכה בהסכמה.

כוחות ההצלה הגיעו.

ראשונה הגיעה ניידת משטרה ביללת צופרים. שוטר שזינק ממנה חמוש במכשיר קשר, ניבהל מהמראה ונותר עומד המום בצד.
ניידת משטרה נוספת. מכבי אש. צמד ניידות טיפול נימרץ.

מאחת מניידות הטפול הנמרץ יצא חובש מיומן, והוא שסיים את הארוע בתוך שניות. מספר שאלות קצרות ומיד לעבודה.

מבעד לדלת הימנית עיגן את צוארה של קרן בתמיכה אורטופדית, ותחת גופה החליק אלונקת קרש עץ. הוא משך לאחור את קרן שעל גבי הקרש, והיא מצאה די כוח לסייע בעדו - ודחפה בעזרת כפות רגליה את כתפיו של נהג מסייע.

ביללת צופרים פנתה שיירת כוחות החילוץ לעבר בית החולים. בייבבת רווחה קיפלנו את הזנב, בטלנו את טיול השבת וחזרנו הביתה, בשלום.

הכשל המכאני

במהלך כל השבוע חזרה אלי התאונה שוב ושוב. כאשר ניפרדתי מקרן שבאמבולנס, ביקשתי ממנה להתפלל ברכת הגומל.

לא ראיתי כל אפשרות אחרת לסיכום הפרשה.
בשלב זה ניכר היה כי מדובר בטעות אנוש עלומה כלשהי, ממנה רק כוח עליון חילץ ללא פגע את שלושת נוסעי המכונית.

עוד תאונת יחיד מסתורית שלעולם לא תגיע אפילו לסטטיסטיקה הרשמית, שכן, ברוך השם, הסתיימה בלא ניפגעים.

אלא שאמש קרן התקשרה.

היא פתחה בכך שבחדר המיון של בית החולים מצאו שבריאותה מושלמת, אף ללא שבר בצלעות כפי שפחדנו בתחילה. היא שוחררה מבית החולים כעבור 24 שעות. העובר שברחמה בריא, בעוד מספר חודשים צפוי להוולד לה בן.

בעלה של קרן, אבי, כך מסתבר, שבר את ידו בתאונה. "בשניות האחרונות טרם התאונה הוא נאבק בגלגל ההגה," מספרת אשתו, "ובמהלך הנסיונות הנואשים להשתלט על המכונית המשתוללת, נשבר פרק ידו מתחת למרפק. הרופאים קיבעו ידו בגבס."

הסובארו איפרזה משנת 2000, שייכת לצי הרכב הממשלתי. היא הועמדה לרשותו של אבי על-ידי מקום עבודתו שבמשרד הביטחון. למשרד מערכת משומנת היטיב של קציני בטיחות, הבודקים עתה ככל הנראה את הסיבות למה שנראה עתה על פניו, ככשל מכאני חמור.

יתכן כי הגלגל השתחרר ממקומו, אך כיוון שנימצא בסמוך למקום הנחיתה, מרחק של עשרות מטרים ממקום ההמראה, יתכן כי דבר מה השתבש במערכת המתלים. במחשבה שנייה אינני בטוח כי ראיתי את כל ארבעת הגלגלים: צמד הגלגלים האחוריים נותר יחסית ללא פגע, ועדיין חסר גלגל בודד.

סביב המכונית היו פזורים הצלבים והציריות, בהן כאמור חשבתי לעשות שימוש אלים לפריצת הדלת - שלכשעצמה נפתחה באופן הנוגד את מגמות היצרן לבנות "כלוב בטיחות" סגור.

גלגל משוחרר יעיד על ליקוי בתחזוקת המכונית, צירייה משוחררת תעיד על פגם במהלך הייצור ביפאן. באם מערכת המתלים עברה באחרונה טיפול כלשהו במוסך מקומי, תחזור האחריות לתאונה, לפיתחה של המערכת המקומית.

מכוניות סובארו מיובאות לישראל באמצעות סוכנות יפנאוטו שבבעלות איש העסקים החיפני גד זאבי. הסוכנות החליפה לפני מספר שנים בעלות, לאחר שהייתה נתונה בידי משפחות ברנובסקי, ברקוביץ ושות. מנהלי הסוכנות כיום, יהונתן ולד וישראל פלדמן, הינם מומחים בתחומם, אנשי מקצוע מעולים המנוסים מאוד בענף הרכב. מנהל השרות הארצי של החברה, יצחק יצחקי, הינו מהוותיקים בענף.

חזקה עליהם שלא יחסכו שום מאמץ לאיתור הסיבות לתאונה.

לו היה מתרחש ארוע דומה בתחום התעופה, לו היה מתרסק אוירון במקום שהמריאה מכונית, היו מקרקעים מיד את כל הצי מסוגו. המקרה דנן אינו מצדיק מיד צעדים דרסטיים שכאלה, שכן מחד יתכן כי הוא נובע מטעות בתחזוקה, ומאידך פתוחה עדיין גם האפשרות שמדובר בטעות אנוש - שסיבתה המדוייקת לא תתברר לעולם.

כך או כך, בין אם האשם הוא היצרן הזר, המוסך המקומי או הנהג, את הסיבות לתאונה יש לברר.