החמוצים באים

מצוות בקונצנזוס

שאֵלת הביצה והתרנגולת: האם רוב העם היהודי מכבד את יום הכיפורים וּמצוות מילה, כי אין חוק מחייב לגביהם, או להפך - אין חקיקה במצוות יסוד אלה, כי העם נוהג ממילא לכבדן. בניגוד לדעה הרווחת, ולכללי התקינות הפוליטית, אני סבורה שהגירסה השנייה היא הנכונה.

אז נכון שפוליטיקאים, אנשי תקשורת ואישי ציבור, וּמי לא, מביאים את הטיעון הנזכר הראשון נגד חקיקת חוק השבת, וזורים חול בעיני הציבור, כאילו השבת הפומבית הייתה נשמרת בלי חקיקה בנושא. באמת? זו רק תמימות לחשוב, שהאליטה התל אביבית והאחרת הייתה מוותרת מדי שבוע על נוחוּת אישית לטובת מנוחת השבת וּקדושתה.

מצוות מילה וכיפור טבועות בתת מודע הקולקטיבי והלאומי של העם, ולכן הפכו לקונצנזוס, עִם או בלי חקיקה. אך למרבה הצער חלק מן העם עדיין אינו מכיר בערך השבת וּתרומתה הפיזית, המנטלית והרוחנית לאדם ולאומה, כמו גם לפריון העבודה.

אתר קדוש

מה המשותף לכותל וּלקבר רחל, שבי"א חשוון חל יום הזיכרון שלה? בשניהם מדובר באתר תפילה קדוש.- הכותל, למוֹתר לציין, הוא שריד בית מקדשנו. קבר רחל, הממוקם בדרך בית לחם, כדי שרחל אמנו תתפלל בגלויות על עם ישראל שישובו לגבולם.

אז מה אם בכותל יש טקס השבעת צנחנים, ובקבר רחל מבקרים תלמידי גימנסיה? המטרות הלאומיות אינן משנות את מהותם הדתית של אתרים מקודשים אלה. איך אמר רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, רב המקומות הקדושים: "לא באנו לגלות אבנים, באנו לגלות שורשים". יהא זה הסלוגן שלהם.

על מגש הטרור

הביקור של תלמידות ממזרח ירושלים בקבר אשף המחבלים, יאסר ערפאת, אינו מפתיע. כל עוד יהיו ספרי הסתה נגד היהודים בתוכנית הלימודים בבתי הספר הערבים, כחלק מאווירת ההסתה הכללית, ומשרד החינוך והממשלה לא ימנעו זאת - מה יעשו התלמידים ולא יחטאו.

הטרור נגד האויב הציוני מוגש להם גם ככה על מגש הכסף בספרים וּבלַייב, וּבתי הספר הופכים אפוא למכינה לאקדמיה למחבלים. עד מתי?

מילון החמוצים

גם אם נתניהו יישכח בהיסטוריה הישראלית (מה שמוטל בספק), ואולי גם נאום החמוצים, אין ספק שה'חמוצים' כבר התקבעו בתודעה הלאומית לדורותיה וּבלקסיקון העברי כמותג על לשוני, לא פחות מהפייק ניוז האמריקני. תשאלו את שלמה ארצי, שהקדיש להם טור שלם - ספק פסיכולוגי ספק לשוני-סמנטי-פואטי, מתובל באירוניה דקה, במוסף של המדינה.

והוא לא לבד. אין כמעט עיתונאי שמכבד את עצמו, שלא שילב את המונח הפופולרי ברשימותיו וּבמאמריו. נדמה לי שאפילו ראש הממשלה לא שיער, לאיזו תהודה תקשורתית ציבורית יזכה המושג, הקולע בול לדור החמוצים הפסימי והמדוכא, וּלאלו ממדי תפוצה הוא יגיע. החמוצים, שאינם מחמיצים, לא מחמיצים שום הזדמנות. הם הפכו למושג מפתח בתקשורת בינאישית, וּמככבים, איך לא, בפרסומות. וּמי יהיה הכוכב הקולינרי הבא? עוד לא ניחשתם, החמוצים באים.

רכב מסוכן

רק בתיאטרון האבסורד של ישראל, כלי רכב כבדים, המהווים 3% בלבד משוק המכוניות בישראל, אחראים ל 20% מתאונות הדרכים. הדבר חייב להדליק נורה אדומה בקרב משרד התחבורה והמועצה לבטיחות בדרכים.

לא סוד הוא שנהגי משאיות, שגרמו לתאונות קטלניות רבות, נמנים עם עברייני התנועה המובילים, ולמרות זאת נהנים מענישה קלה יחסית. לכן יש להחמיר קריטריונים לרישויָים, לצלמם ברשת מצלמות תנועה, כמו גם להחמיר את הענישה כלפיהם, באופן שהיא תשקף את חומרת העבירה ותרתיע.

בנוסף יש לצאת בקמפיין מיוחד לסקטור מסוכן זה לזהירות בדרכים.

שרה מפלצת?

שירה רבן, עוזרת מעון ראש הממשלה, אינה חוסכת את שבט לשונה וּביקורתה החריפה משרה נתניהו. אך מהמסרונים שלה ניכר שהיא חיפשה עבודה קלה, ושכחה משום מה שעבודת ניקיון רצופה במשך שעות היא עבודה קשה, השוברת את הגוף. יתרה מכך, הדרישה להגיע בזמן, ולא לאחֵר, היא בהחלט דרישה לגיטימית.

אז למה כשזה נוגע ברעיית ראש הממשלה, כמו בשרביט קסמים, היא הופכת למפלצת בעקבות דרישות לגיטימיות, והתקשורת עושה מהן מטעמים של רייטינג, הנמרחים על פני עמודים שלמים בעיתונים. וכל זאת תחת עינו הפקוחה של המפכ"ל הבלתי רשמי, מני נפתלי, ועוזריו הבלתי נלאים - התובעת, יועצי אחיתופל למיניהם ושאר מרעין בישין. אין גבול לציניות?

פסוקו

מְעון ראש הממשלה - מני ושות': מַעְגְלוֹמֶנִי

מיסוי דירה שלישית? נֶטו מס

אולמרט בבית: עליזה בְּארץ הפלאות

תאגיד השידור הציבורי: דברים שרואים מכאן

שומרת שבת: מסורת קַלְנוֹעִית

בתי ספר במזרח ירושלים: פֶּתַח לְפַאתַ"ח?

הצייר והכנסת: אגם הבירבורים

שילוב גרים: האתגָר והאֶת-גֵר

נשים בכנסת: כְּנֶשֶת נכבדה

ליכוד - היו"ר השיכור (ניצחון): יינות בִּיטָן

רעיית ראש הממשלה: חיי שרה

השָׂרה שאיתו

בקטנה

נשק בידי האזרחים - אולי טוב לדמוקרטיה אך גם לאנרכיה.