|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המדובר בתופעה נפוצה למדי, כשמספרם של אלה המתחזים לחולים, המתייצבים תדירות בחדרי המיון, נאמד כבר כיום במאות-אלפים, ולכל בית-חולים יש כבר את מתחזיו הקבועים
|
"רק בריאות" היא משאת-נפשם הטבעית של כולנו, כשכל השאר, כמובן, מתגמד לעומתה. אלא שעל אף שמדובר במוסכמה חברתית - מסתבר שיש גם יוצאים מהכלל. הדברים אמורים בחולים-מתחזים, המוכנים לעשות את כל שניתן, ובלבד שיזכו לבסוף לאשפוז.
תופעת המתחזים נפוצה עד מאוד. מספרם נאמד במאות-אלפים, כשלכל בית-חולים במדינה יש כבר את מתחזיו הקבועים. הם מתייצבים בתדירות בחדר המיון, בתקווה שיזכו לאישור האשפוז. חלומם הגדול הוא לשכב במיטה החולה, לזכות בתשומת-לב הרופא המטפל ולקבל כמה שיותר תרופות.
מבחינתם האשפוז אמור להיות ממושך, וכדי שאכן יאושר ככזה, הם מתלוננים על מחלות משונות, על סחרחורות ואובדן-הכרה, ועל מיחושים החוזרים ונשנים. הוותיקים שבהם כבר יודעים בדיוק כיצד "לעבוד" על הרופא התורן, בתקווה הגדולה שיבוא לקראתם.
מעגל חוזר
ההתעסקות במחלות ממלאת את כל זמנם, ואין להם מחשבות אחרות, ולמרות שהם, בעצם, בריאים - הם מצפים להפכא מסתברא, שעל-פיו הרופא התורן יאשר בקול רם שהם זקוקים לאשפוז מיידי. ואם אכן כך - זו פסגת-רצונם.
וכך, במעגל שאין לו שום סוף, ינוע החולה ממחלה למחלה, וזאת כמובן כדי "לרצות" את רופאו שהצדק איתו. ראשו רק עסוק כל הזמן בגופו, תוך חיפוש אובססיבי אחר מזור ל"סבלו". תיקו הרפואי כבר עמוס באינסוף של בדיקות, בתקווה שיהיו עוד כאלה רבות בעתיד
ורק אוי לרופא שבכל זאת ירהיב עוז ויצא כנגדו בסופו של דבר, ויאמר לו ב"דוגרי" ש"אין לך כלום". או אז הוא יחזור שוב לבית החולים, עם סיפור-מחלה מחודש שהמציא. ושוב הוא יעבור אז אינספור של בדיקות, עד שהרופאים לבסוף יתרצו.
|
| תאריך:
|
12/11/2017
|
|
|
עודכן:
|
12/11/2017
|
|
ראובן לייב
|
|
זו איננה ביקורת טלוויזיה על התוכנית "עובדה" שבה ראיינה אילנה דיין את ד"ר יעקב וינרוט והציגה בפנינו את סיפור חייו של פרקליט חכם ועז נפש, נאמן לעצמו ולאלוהיו, היודע היטב שמר המוות כבר ממתין לו כאן ואילו בשמים כנראה מצפים לבואו מלאכי השרת ומלאכי עליון, בפתח הישיבה של מעלה, כדי שיישב למרגלות הדום הכבוד, אחרי שישתחרר מכל סבלותיו הארציים וייתן מנוחת עולמים לגופו היגע.
|
|
|
|
|
השבוע אנחנו קוראים על השידוך של יצחק אבינו עם רבקה אמנו. לאחר מות שרה, אברהם אינו מתעטף באבלו אלא ממשיך בתנועה שעליה דיברנו בשתי הרשימות הקודמות; הוא קונה את מערת המכפלה לאחוזת קבר, קובר את שרה וממהר לשלוח את עבדו אל ארץ מולדתו כדי להביא ליצחק אישה ממשפחתו. העבד תוהה מה יקרה אם לא תסכים האישה לבוא איתו (בראשית כד): ...אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת; הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם. אברהם שולל אפשרות זו בתוקף: [ו] וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה. הוא אינו יודע כמה שנים קצב לו הקב"ה בעולם הזה ולכן הוא משביע את העבד ש-לא משנה מה יקרה, ...רַק אֶת-בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.
|
|
|
|
|
אנו עוסקים בפרשת השבוע "חיי שרה". בגיל מאה עשרים ושבע שרה נפטרה. אברהם רוכש בסכום עצום את מערת המכפלה שבחברון והופך אותה לחלקת קבר משפחתית. כשאברהם מגיע אל שדה המערה הוא מבקש להיפגש עם בעל הבית - עפרון. הוא מתעקש לשלם על חלקת השדה, ואכן מוציא הון עתק בעבור השדה, ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. למרות שהקב"ה הבטיח לו ולזרעו את ארץ ישראל, למרות שעפרון מתהלל בכך שהוא יתן לו אותה בחינם, אברהם לא מסתפק בכך ומתעקש לקנות.
|
|
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי  והפעם - שטות, חותרים תחת החופש, מכוער, ופשוט וקשוח שבת שלום
|
|
|
|
|
דמיינו לרגע: אתם מתעוררים ומוצאים את עצמכם בהליכה. ביד ימין שלכם קילשון מורם אל על, וברגע שאתם מביטים לאחור, אתם נדהמים לראות רבבות גברים, נשים, זקנים וטף, מריעים בהערצה עיוורת. כשאתם מישירים את המבט קדימה אתם רואים רק לבן. לבן חלבי, אשכנזי, כמו ערפל, כמו איינשטיין, כמו טובה קלינגר, העורכת המוזיקלית של ״קול ישראל״ שמבלי דעת עוברת לדבר ב״אנחנו״ ו״הם״. ״לאוזן שלנו״, היא אומרת, ״המוזיקה נשמעה נחותה, מוזיקה לא מספיק טובה...״
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
