באחד ממאמריו האחרונים כותב גדול אדמו"רי השמאלנות, מר
אמנון אברמוביץ' כדלקמן: בעבר דיברו על כפייה דתית. היום קוראים לזה "הדתה". אז והיום הגזימו ומגזימים. נדמה לי שהבעיה המרכזית אינה השתלטות הדת על המדינה, אלא השתלטות הדת על המדיניות. על מדיניות החוץ והביטחון, מה שמתבטא בסיסמה "קברי אבות קודמים לחיי בנים". מדינת ישראל נועדה לתקומה לאומית של העם היהודי, לא לתקומה דתית, ותקומה לאומית חייבת לקחת בחשבון ולשקלל שיקולים בינלאומיים ודמוגרפיים, כלכליים וצבאיים.
אתם מבינים, גבירותיי ורבותי? בעיני אברמוביץ' ובעיני חבריו לעדה, מהות היהדות היא בסך-הכל גזע עבות של קברי אבות. ושוב, זה הסך הכל. יהדות זה אפילו לא ארגון לאומי, כמו אחד הבנקים למשל, יהדות זה צמח בר ומצח נחושה ובושה שמטפסים לנו כבר דורות על העצבים. כאשר שמאלן, מהפכן, מצליחן ו'יהודי-ממוצא-ספרדי' מגלה לקהל מאזיניו במחנה-ציוני כי 'שכחנו מה זה להיות יהודי', זו פצצת אטום בחדרי-חדרים. מיד נזעקים אברמוביץ' ועיתונאי מחנהו, קופצים על הרוגז וזועקים מתחת למסה הקריטית: כל מה שהם - קברי אבות... האיש הזה נשרף, הוא לעולם לא יראה ביהדות לאום או עם, רק דת מפרכת עם
הרבה כפייה, בלבול וחשש להמונים. הוא אישית הרי זכה ללאומיותו בהכרזת כ"ט באו"ם, לא רגע וגם לא 3,500 שנה לפני כן כשכולנו אכלנו חול, אבק ומצות במדבר לפני שעברנו ל'ויקרא' ושאר פרשיות התנ"ך. יהדות בעיני האנשים האלה, אברמוביץ' בשערם, הינה ביטוי מתחמק לכנופיית חרדים גלותית, אומללה ומאמללת שמה לעשות – גם היא מחוטר יהודים...
אידיאולוגיה ציונית
ממשיך ואומר לנו אדמו"ר השמאל: יוהרת העליונות הדתית התבטאה במפגש הידוע בין בן-גוריון לרב קרליץ ה"חזון איש", שם התגאה הרב בעגלה המלאה של הדתיים מול זו הריקה של החילונים. זהו בולשביזם אנכרוניסטי, טהור ומזוכך, ועדין מסלף. היהדות קיימת ונלחמת על נפשה וחייה 3,500 שנים לפחות. בזכותה גם אברמוביץ' נמצא פה בניגוד לרצונו המובהק של העולם. אבל בעיני אברמוביץ' זה כלום, כי לא היה שם כלום, כדברי הפתגם הנודע, ומה שהיה כבר מזמן עלה בעשן. ה'חילוניות' כאידיאולוגיה ציונית קיימת מקסימום 200 שנה וחלקה המרכזי - מרקסימום. מה היא הביאה עמה לעמנו? ספרות זולה, אפשר לומר. לא הגות משל עצמה, כמובן, אלא פרשנות על מה שרכשה מתרבות יוון, רומי, נצרות ימי הביניים וכדומה. היא הגיעה לגשר המפגש ריקה כי התרוקנה והתפנתה מכל דבר יהודי, והיא ריקה ומרוקנת גם היום. החזון איש הציעה לה להצטרף לעגלתו המלאה אבל היא דרשה ממנו לפנות את הדרך. עכשיו היא דוהרת לעבר 'כל העמים', מנסה למצוא-חן בעיני הגויים ו
ארדואן ומכתירה את הקמפיין הזה כליברליזם בשיאו. הביטו וראו כיצד תלמידים בבתי ספרה מסתובבים עם סכינים בכיסים וכשהם מגיעים לגיל 14 הם יוצאים לפארקים כדי להשתכר בצוותא...
ממשיך וכותב האדמו"ר אברמוביץ': השמאל לא שכח מה זה להיות יהודים, אך הוא שכח מה זה לנצח בחירות. בישראל מנצחים בעזרת הביטחון ולא בעזרת השם. בבחירות האחרונות התמודדו שני מועמדים. אחד נשוי בפעם השלישית, אשתו השנייה הייתה גויה שעברה גיור רפורמי, על בגידתו באשתו הנוכחית הוא התוודה בטלוויזיה, הוא אינו שומר שבת, הוא אוכל במסעדות לא כשרות, שרצים ופירות ים. המועמד השני הוא נכדו של הרב הראשי הראשון לישראל, הוא שומר שבת, הוא הולך כל שבת לבית כנסת, מנהל חיי משפחה יהודיים למופת והוא אוכל רק כשר. נו, ומי ניצח?
האדמו"ר, מגדולי הפוליטרוקים העממיים, ממנהיגי הפוליצ'וקים החלכאים, מגיבורי מלחמות ישראל, 'מכשיר' את הרצוג נכד הרב כמי שמנהל חיי משפחה יהודיים למופת ואוכל רק כשר. כשר הוא בכלל - הפוץ הנאה הזה שמבזבז מזמנו את השבת בבית כנסת – רק לא כשר להנהיג את העם. מי כן ראוי להנהיג? מי שדומה שתי טיפות לנתניהו. גם מחליף נשים, מטפטף וויסקי מעושן, מדושן עונג, נהנתן במהותו והווייתו בכל מנעמי ומטעמי החיים ועובי קורתם – קבלו את מר
אהוד ברק. עם סיגרים, כמובן. עכשיו, כשאברמוביץ' מאכלס את ברק בראש התור לראשי
ממשלה במדינה ה'חילונית' שלו הוא דורש לעצמו סמכות עדתית בלעדית על כל המכשירים והפוסלים את ענייני הדת והיהדות – אפשר להירגע. נכתב: ...אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל, וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד". האיש, כידוע, נשרף באש דורו וזה מוכיח שגם אוכלי שרצים ו'חילוניים' למיניהם המובהקים הינם קדושי ישראל.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
