מצפון ומצפן

שמח בלשכת עורכי הדין. והפעם - לא בעניין משוב השופטים. הפעם מדובר בסכסוך ישן-חדש, בין כמה מחברי הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, ובראשם עו"ד יוסי ארנון, מצד אחד, לבין עו"ד יראון פסטינגר, מצד שני.

ראשיתו של המאבק שלהלן, הוא במכתב מיום 13.1.02 עליו חתם עו"ד פסטינגר. במכתב התייחס פסטינגר ל"מדיניות הסיכול הממוקד", אותה גינתה הוועדה לשלטון החוק וזכויות האזרח בלשכת עורכי הדין. ועדה זו גינתה את פעילות חיילי צה"ל בשטחים, וייחסה להם פשעי מלחמה. לא פחות.

באותו מכתב של פסטינגר, הוכתרה הוועדה לשלטון החוק כ"ועדת יוסי ארנון", וכן נטען כלפי ארנון וכלפי יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד שלמה כהן, כי השניים הם "צמד תאומים סיאמיים", תומכי מדיניות ח"כ עזמי בשארה ו"נאמנים להשקפת עולמם הרדיקלית האנטי ציונית ברוח מדינת כל אזרחיה".

עו"ד ארנון לא נשאר חייב. הוא הגיב כידוע בתביעה נגד פסטינגר על-סף 100 אלף ש"ח בגין לשון הרע לכאורה. על כתב התביעה חתום עו"ד אריה כרמלי - שותפו של ארנון. עכשיו הגיע תורו של פסטינגר.

בכתב הגנה שהגיש פסטינגר, באמצעות עו"ד פנחס מרינסקי, הוא מצדיק את הביטויים בהם השתמש, ואף מביא, לגישתו, תימוכין לכך. לא נביא כאן את כל הדוגמאות ואת כל פרטי הסיכסוך. נאמר רק זאת: הנתבע, פסטינגר, מביא במאמרו דוגמאות אחדות, המוכיחות לגישתו את טיעוניו.


בין היתר הוא כותב, כי התובע (יוסי ארנון): "הינו איש השמאל הרדיקאלי מזה שנים רבות והשקפותיו אינן מתיישבות עם תפישת הציונות כמשמעותו של מונח זה בלשון הבריות. התובע היה חבר ארגון השמאל הקיצוני שי"ח ונטל חלק בפעילות ארגון 'מצפן'. המדובר באירגוני שמאל קיצוניים, שהשקפת עולמם עומדת בסתירה גמורה לתפיסת הציבור הרחב בכלל ולתפיסת הציבור הרחב את המונח ציונות. כך עוד מלפני שנות דור סירב התובע, כחבר שי"ח לגנות את פעולותיו של אהוד אדיב, אשר פעל בארץ בשירות האויב הסורי ונדון בשל כך לשנות מאסר ארוכות, מייד לאחר פרסום דבר מעצרו של אדיב. תחת זאת, ביכר לגנות את הפרסומים של כלי התקשורת בעניין זה".