מי מחפש את ראשו של כמאל?

המקורב

רבות כתבנו כאן, בשנים האחרונות, על הנוהג הרע שהשתרש בשנים עברו - במיוחד בתקופתה של פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, מכוחו הוגשו פעמים רבות כתבי אישום בנסיבות מוזרות. חשפנו ברבים כמה וכמה חקירות פליליות שנפתחו נגד אישי ציבור בכירים, שעה שמועמדותם הוצגה לתפקיד חשוב במערכת המשפטית, או כשנקלעו לעימות עם מי מבכירי המערכת השיפוטית.

בינתיים התמנה יועץ משפטי חדש - מני מזוז, שפועל רבות כדי לבלום תופעות אלה, ואף הבטיח לעצור את מה שהסתמן כ"סימון מטרות". ובכל זאת, נראה כי למרות פעילותו הרבה, כתבי אישום מסויימים "מתפלקים" לא רק בלא ידיעתו, אלא גם תוך-כדי עקיפתו, כפי שנבהיר בהמשך.

המקרה אודותיו נרחיב בהמשך, נמנה עם הקבוצה הראשונה: נגד עו"ד זכי כמאל הוגש כתב אישום ביום 31.07.05 המאשימו בסחיטה באיומים, הדחה בחקירה ובפגיעה בפרטיות. בימים אלה מתקיים לכמאל הליך שימוע בפני המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), עו"ד שוקי למברגר.

על-פי כתב האישום, בשנת 1995 (לפני כעשר שנים), בשיחות שקיים עם פלונית, הוא איים עליה במטרה לגרום לה לבטל תלונות שזו הגישה נגדו. כתב האישום מתייחס לתקופה שבה היתה "מלחמת עולם" בין כמאל לבין אותה פלונית, ושניהם הגישו תלונות חריפות זה נגד זה. ברשימה זו אנו מנועים מלהביא את שנטען בכתב האישום, וזאת מחמת צו איסור פרסום שניתן על-ידי בית המשפט (לפי בקשת הפרקליטות).

כאמל אינו פרקליט אנונימי. הוא כיהן בעבר במשך זמן רב בתפקיד סגן ראש לישכת עורכי הדין, ובבחירות האחרונות היה מועמד לראשות הלישכה. כמאל נחשב איש מחנהו של עו"ד דרור חטר-ישי (ראש הלישכה לשעבר), וידיד אישי של עו"ד יראון פסטינגר. מחנה חטר-ישי אינו אהוד, כידוע, על המחנה האחר - זה המזוהה עם השופטות דורית ביניש ועדנה ארבל.

ייחוסו העיקרי של כמאל, בשנים האחרונות, הוא קשריו האישיים עם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. על-פי המידע שחשף במעריב עמיתי, משה גורלי, כחודש לאחר שהוגש כתב האישום נגד כמאל - ולמרות שכתב אישום זה תלוי ועומד - התייצב הנשיא ברק יחד עם שופטים נוספים ואחרים בחתונת בתו של כמאל, בכפרו בדליית אל-כרמל. הנשיא ברק, כתב גורלי, נכח גם בטקס נוסף הנהוג בעדה הדרוזית, טקס משפחתי ואינטימי יותר, שבו מגיעה משלחת החתן לבקש רשמית את יד הכלה, מידי האב. הפרסום הזה עורר מבוכה במערכת המשפטית, שכן אחרי הכל, עלול להיווצר הרושם כי הנה-הנה: נאשם בפלילים זוכה להגנה מורלית מצד ראש המערכת השיפוטית.

"שברנו את הראש"

ענייננו כאן אינו כתב האישום גופו ושאלת אשמתו או חפותו של כמאל. אנחנו נתמקד כאן בכמה עניינים המעוררים שאלות קשות, שעיקרן: מדוע נפתח תיק החקירה מחדש ומדוע הוגש עכשיו כתב האישום, 10 שנים אחרי האירועים, ולאחר שכבר הוכרע כי יש לגנוז את תיק החקירה, בשל קשיים שונים והעדר ראיות להגשת כתב אישום; ואם אכן מדובר במעשים חמורים, כפי שהם מתוארים בכתב האישום, מדוע לא הוגש כתב אישום סמוך לקרות האירועים. נפרט להלן כמה מאותם עניינים:

• חלק מהתלונות נעלמו - כ-10 הודעות לפחות שמסרה המתלוננת במשטרה, נעלמו. לטענת ההגנה, המדובר בהודעות שנמסרו בתחילת הפרשה. אלה תומכות דווקא בעמדת עו"ד כמאל, ועל-בסיסם החליט פרקליט המחוז לגנוז את תיק החקירה. פרקליטיו של כמאל פנו אל בית המשפט בבקשה לחייב את הפרקליטות לאתר את התלונות ולהגישן להגנה;

• המסמכים שהוצנעו ונחשפו בטעות - כידוע, מקום שמוגש כתב אישום, חובה על הפרקליטות להעביר לידי ההגנה את כל חומר החקירה הרלוונטי להגנת הנאשם. במסגרת זו, ולפי תיאום מוקדם עם באי-כוחו של עו"ד כמאל, עורכי הדין דרור חטר-ישי ויראון פסטינגר, שוגר נציגם כדי לצלם את חומר החקירה. במקביל נמסרו לפרקליטים כמה קלסרים. וכמו שקורה לעיתים, אוי לשלומיאליות, החומר שנמסר בסופו של דבר כלל, בטעות, גם חומר חסוי, כביכול, אותו ביקשה התביעה להסתיר.

• על חשיבות החומר ועל המבוכה בפרקליטות תעיד העובדה הבאה: סגן בכיר לפרקליט מחוז ירושלים, עו"ד יובל קפלינסקי, פנה אל עו"ד פסטינגר, וביקשו להחזיר את אותו קלסר הכולל את התכתובות הפנימיות-הרגישות. המדובר ב"בקשה חברית", הובהר. מיותר כמעט לציין, כי פסטינגר וחטר-ישי דחו דרישה זו, מכל וכל, ולא בכדי. שכן אותו קלסר שנמסר בטעות, חושף כי במשך שנים נמנעה הפרקליטות מהגשת כתב אישום, מתוך הערכה כי אין מקום להגשת כתב אישום. להלן הפרטים:

- בהחלטה מיום 25.1.05 קבע פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנאל: "לאחר עיון נוסף בתיק החלטנו לסגור אותו - זאת נוכח הקשיים הראיתיים המפורטים בתרשומות של תמי [פרקליטה, י.י.] ושלי ובנוסף מחמת חלוף הזמן הרב". על-גבי אותה תרשומת צויין, בכתב יד, כי המתלוננת מאיימת להתאבד, אם לא יוגש כתב אישום, ולכן נקבעה עימה פגישה. נציין כי אותה מתלוננת קיימה פגישות רבות קודם לכן הן עם חוקרי המשטרה והן עם הפרקליטים שעסקו בתיק, וגם לאחריהן נקבע בינואר 2005: לגנוז את התיק.

- במכתב מיום 30.1.04 מאת עו"ד אברבנאל, שוב אל תמי, נאמר: "נוכח חלוף הזמן הרב ונוכח אמינותה הנמוכה של המתלוננת - כדאי להתמקד בנושאים בהם ניתן להרשיע ללא כל הסתמכות על דבריה של המתלוננת".

- במכתב אברבנאל מיום 13.10.02, שוב אל תמי, נאמר: "... אמינותה של ... נמוכה מאוד ואם בכל זאת נחליט להגיש כתב אישום, יהיה זה רק במידה שבה אין צורך להסתמך על דבריה".

- במכתב אברבנאל מיום 21.7.05 אל עו"ד קפלינסקי, נאמר, בין היתר: "בסיומו של ההליך שברנו את הראש במה ניתן להאשים, אם בכלל, ולבסוף הסתפקנו באישום שאין בו הסתמכות על מהימנותה של ...." [הערה שלי: מאימתי צריך פרקליט "לשבור את הראש" כדי למצוא במה להאשים חשוד??? האם הפרקליט אינו אמור להסתפק בניסיון לברר את האמת???].

מה הביא לתפנית?

מה הביא, אם כך, לתפנית בעמדת הפרקליטות? מדוע "שבר" אברבנאל את "הראש" אילו סעיפי אישום ניתן להגיש נגד כמאל, שלא לומר "לתפור"? בהקשר זה נציין את המידע שלהלן, שהובא לידיעתנו:

לאחר ההחלטה לגנוז את התיק (ינואר 2005) התרחש אירוע מהותי ביותר: שמו של עו"ד זכי כמאל הועלה כמועמד לכהונת שופט בית משפט עליון. שמו הועלה בחודשים מרס-אפריל לפחות בפני שניים מבכירי חברי הוועדה לבחירת שופטים. והנה, בעוד שמו "מסתובב" כמועמד, מתועררת פרקליטות מחוז ירושלים לפעולה, ומגישה ביולי 2005 כתב אישום חמור נגדו, וגם משתמשת בנשק הבעייתי: הגשת בקשה לצו איסור פרסום על פרטי כתב האישום (שמאושרת, כמובן), כך שהמתלוננת "שאמינותה נמוכה" לא תיחשף בציבור.

אברבנאל עקף את מזוז

ולא רק זאת: כתב האישום עצמו הוגש אף מבלי לקבל את הסכמתו המוקדמת של היועץ המשפטי לממשלה, כמתחייב מהנחיות היועמ"ש לגבי עורכי דין (הנחיה מס' 4.1004). וכיצד אנו יודעים זאת? באותו קלסר "חסוי" התגלה מכתב מיום 14.7.05 (שבועיים לאחר שהוגש כתב האישום בפועל!!), ובו פונה עו"ד אברבנאל אל המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שוקי למברגר, ובו הוא מבקש אישור בדיעבד להגשת כתב האישום. הנימוק לבקשה המאוחרת: מדובר במעשים שלא בוצעו במסגרת תפקידו של כמאל כעורך דין. במכתבו מציין אברבנאל כי לגישתו - "מדובר באישור שאינו נדרש על-פי חוק אלא רק לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.1004. לפיכך, אין מניעה מלתת אישור בדיעבד, לאחר שכתב האישום כבר הוגש...".

הנה כי כן: גם מקורבו של הנשיא ברק אינו חסין מפני החבר המתהפכת, במיוחד כאשר מדובר בחשוד הנמנה עם המחנה היריב לארבל-ביניש.

תגובת הפרקליטות

תגובת הפרקליטות, בקיצורים המתבקשים, מובאת להלן (ציטוט):

הפרקליטות מסרה בתגובה, כי הטיפול התעכב זמן רב, בין היתר בשל צורך בהשלמות חקירה רבות ובשל הצורך להמתין לסיומו של הליך אזרחי שהתנהל במקביל ותוצאותיו היו משמעותיות לעניין. במהלך הטיפול בתיק הגיעו אנשי הפרקליטות למסקנה, כי יש ממש בתלונתה של העובדת לגבי מסכת רחבה של עובדות. עם זאת, בסופו של דבר ולאחר לבטים קשים הוחלט לסגור את התיק, הן לנוכח קשיים משמעותיים בחומר הראיות, והן בשל חלוף זמן ניכר, שאינו מאפשר לנהל כיום הליך ארוך ומורכב, שיסתיים מן הסתם בעוד זמן רב.

בהמשך התקיימה שיחה בין פרקליט המחוז בהשתתפות המתלוננת, נפגעת העבירה, ובעלה המייצג אותה. בעקבותיה השתכנע פרקליט המחוז כי ישנו עניין לציבור בהגשת כתב האישום וכי האיזון המתאים בין השיקולים השונים יושג אם הנאשם יועמד לדין בגין אחת הפרשות, שבה חומר הראיות מתבסס על ראיות אובייקטיביות, אינו תלוי כמעט במהימנותם של עדים וכן מצריך זמן דיון מועט יחסית. לפיכך הוגש כתב אישום מצומצם, בגין אותה פרשה בלבד.

למטפלים בתיק זה לא ידוע על מועמדותו של הנאשם לשפיטה.

יצוין כי כמתחייב על-פי החוק, קיבלה ההגנה לידיה את חומר החקירה לצילום. למרבה הצער, צולם בהזדמנות זו חומר פנימי חסוי: חילופי מכתבים ותרשומות פנימיות - אין כל הצדקה לעשיית שימוש כלשהו בחומר זה.