הנהלת ערוץ 7 החליטה בימים אלו להיכנס גם לתחום העיתונות הכתובה, ולהפיק שבועון חדשותי, שיחולק מידי שבוע חינם בתפוצה של כ-100,000 עותקים.
ערוץ 7 משדר מחוץ למים הטריטוריאליים של המדינה, זאת כדי לא לעבור על החוק, כך טוענים באתר הבית של הערוץ. מהי הזהות של הגורמים המשדרים בו? מהו אופן מימון השידורים? הרי מקורות המימון, אין ספק, הם שישפיעו באופן ישיר על אופיו של השידור, ובעיתון המודפס על אופי המערכת והכתבות שיפורסמו בעיתון. במקרים של תרומות, הרי מייד עולה בעיננו דמותה של ש"ס והחיבור הבלתי ניתן להפרדה של תן וקח.
מיכאל קירש, הבעלים של מקור ראשון, העלה באתר האינטרנט של העיתון טענות כלפי הערוץ, וטען כי ערוץ 7 סיכם עימו כי ינהל עבורו את מחלקת הפרסום של העיתון, הסובל מקשיים כלכליים. בערוץ 7 הבטיחו לו שיפור משמעותי בפרסום, בתמורה ל-45% מעמלת הפרסום. נקודה למחשבה.
ניתן לחשוד, כי להבדיל מעיתונים חילוניים ואמצעי תקשורת אחרים, פחותים הסיכויים להתמסחרות שנגרמת בעקבות הרייטינג, ורמת ביקוש הבידור הגוברת והולכת אצל הקהל הממוצע. קהל המפרסמים אף הוא שונה, ואינו משתנה באופן קליפי כמו זה שאנחנו מכירים בידיעות, מעריב, הטלוויזיה המסחרית ועוד רבים אחרים (שאין צורך להזכירם, כי כולנו יודעים כי הבעלות ממילא משותפת ברוב המקרים).
מסתבר, אם כן, כי התקשורת הדתית לאומית, אשר מתפרסת בדרך כלל במסגרת "ביתית" יותר, עוקבת אחר מודל התפתחות התקשורת, כאשר למול העיתונים הפופולרים האחרים, אשר יצאו גם במהדורה מקוונת, והפכו בעצם לקובעי סדר היום, אין לה ברירה אלא להתגונן, ובכך להשתלב גם בתחום העיתונות הכתובה בישראל. ערוץ 7, מעבר לשידורי הרדיו שלו, הקים גם אתר חדשות מקוון, וכעת החליט ללכת אחורה כביכול, ולהדפיס עיתון, זאת במקביל, ראוי להזכיר, לעיתון הקיים מזה זמן, ואשר יראה, אולי בערוץ 7 מתחרה חדש, מקור ראשון.
ערוץ 7 חקק על דיגלו שידורים אשר שומרים על ערכי ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. ביטאונים אשר חוקקים על דיגלם ערכים מסוג זה, נועדים, בדרך כלל, לשמש ביטאונים רעיוניים לזרמים חברתיים-פוליטיים בחברה, אשר משמשים גם מכשיר בידי מפלגה מסויימת, בשליטתה ולעזרתה, הכלכלית בעיקר. למרות זאת, ריבוי עיתונים יכולים בהחלט להגדיל את המרחב הציבורי, על-ידי כך שיעלו לסדר היום נושאים שאינם נדונים, טובים או פחות טובים, במדיה הקיימת היום. אולי, לא יגיע עיתון זה לידי סגירה, כרוב העיתונים והביטאונים מסוג זה, אשר נולדו עוד בתקופת הישוב, ונסגרו במהירה.
מסקרן עם זאת, לדעת ואולי לעצום עיניים ולנסות לדמיין עצמנו בעוד מספר חודשים, ולראות, האם התפוצה הצפויה (כ-100,000 עותקים בשבוע) אכן מתממשת; והאם האידיאולוגיה שנחקקת על דגלו של הערוץ הרדיופוני תואמת לזה המודפס; והאם התפוצה המסחרית והתאווה למפרסמים, תשנה את תוכנו בלית ברירה, ואז - מה יהיה התרוץ לכך.
אבל יותר מזה - מעניין לבדוק, למרות הנטייה החזקה ימינה של דעת הקהל, קוראי העיתונים, וצרכני המדיה, בשנה האחרונה, מה הביא להחלטה זו, דווקא בנקודה זו?
קישורים
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
