צוואה לא סופית

סב לשמונה נכדים נפטר והורה לתרום לעניים את כל רכושו הרב. צעירה שהתאבדה הורתה לשרוף את גופתה, בניגוד לדעת הוריה החפצים להביא לקבורה. אימא הורתה שדירתה תעבור לאחד מבניה בלבד. האם ניתן לבטל את רצונם האחרון של הנפטרים?

בתי המשפט חזרו וקבעו, כי רצונו של המצווה - כבודו. לכן, כאשר מוכח שצוואתו של האדם אכן מביעה את רצונו האמיתי - יש לכבדה ולהעניק לה תוקף משפטי. העקרון הוא שמירת רצונו של המצווה, וכיבוד זכותו של המצווה. עם זאת, יש מקרים בהם ניתן לבטל צוואה.

חתימת המצווה: כאשר מוכח שהחתימה על גבי הצוואה איננה חתימתו של המצווה. יש לבדוק האם מאן דהוא התיימר לחקות את חתימתו של המצווה וכך זייף את הצוואה. בדיקה זכאת תבוא על-רקע גילוי סימנים מחשידים אחרים, וכאשר תוכן הצוואה קיצוני ובלתי הגיוני בעליל.

איום, כפייה, אונס, תחבולה, תרמית: כאשר מופעל על המצווה לחץ חיצוני בלתי הוגן בעניין תוכן הצוואה, והוא ערך את צוואתו כשהוא תחת איום, אונס וכפייה..

כשרות לצוות: צוואה שנעשתה על-ידי קטין, או פסול דין או שהמצווה לא היה במצב בו ידע להבחין בטיבה של צוואה. למשל: חולה נפש, כאשר המצווה לא ידע שהוא חותם על צוואה, כאשר המצווה לא היה צלול, כאשר היה בהשפעת חומרים מסממים (כגון משככי כאבים) שהייתה להם השפעה משמעותית ובלתי ניתנת לערעור על צלילות דעתו בעת כתיבת הצוואה.

בתי המשפט קבעו, שעקרונית המבחנים לבחינת צלילות דעתו של המצווה הם: מודעות המצווה לכך שהוא עורך צוואה, מודעות המצווה להיקף רכושו וזהות יורשיו, מודעות המצווה לתוצאות והשלכות צוואתו, ומצבו הנפשי של המצווה - האם מנע ממנו לפרש את המציאות הסובבת אותו.

השפעה בלתי הוגנת: השפעה חריגה ובלתי הוגנת על המצווה, שגרמה לו לצוות כפי שציווה. בתי המשפט קבעו, שעקרונית המבחנים להשפעה בלתי הוגנת הם: עד כמה היה המצווה עצמאי, שכלית ופיזית, כאשר ערך את צוואתו; מה הייתה עוצמת התלות של המצווה בסיועו של אותו אחר; מה היה טיב הסיוע והיקפו; האם היו למצווה קשרים חברתיים נוספים שיכולים להעיד על מידת התלות של המצווה באותו אחר; ועד כמה היה אותו אחר שותף בעריכת הצוואה ובתוכנה.

טעות: כאשר מוכח, כי המצווה עשה טעות בהוראות הצוואה. מוכרים שני סוגים של טעויות. כאשר ניתן לדעת מה היה המצווה קובע אלמלא הטעות - יתקן זאת בית המשפט. כאשר לא ניתן לדעת מה המצווה היה קובע אלמלא טעה - דין ההוראה להתבטל. למשל: אדם שחפץ להוריש לאחר שהציל אותו ממוות, אך טעה בציון שמו של האחר. זוהי טעות שניתנת לתיקון על נקלה, כי כוונת המוריש הייתה ברורה ומדובר בטעות עובדתית בלבד.

כדי לבטל צוואה מחמת טעות שנפלה בה יש להוכיח, שאכן נפלה טעות, שקיים קשר סיבתי בין הטעות לבין ההוראה בצוואה, ושניתן לקבוע בוודאות מה היה רצונו של המצווה אם לא הייתה נופלת טעות.