תאורה מסנוורת

באמת שתכננתי לכתוב על נושא אחר לגמרי, אבל אז ביקש ממני חבר, בעל עבר משטרתי מפואר, לצפות בראיון שהעניק מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, לאילנה דיין ב"עובדה". ראיתי והתפלצתי. אומר מראש: האובססיה של חלקים בתקשורת ובשמאל הישראלי כלפי נתניהו, הביאה לקהות חושים ומידה אפילו ביחס למה שהורגלנו אליו עד-כה ביחסי עיתונאים ושוטרים.

לפני התוכן, אני מבקש לכפור בעיקר ולתהות על המסגרת. מה זה?! לכל הרוחות והשדים האדומים, ממתי מפכ"ל משטרה מפקיר את עצמו בידי עיתונאית במשך "יותר משנה", לפי עדותה? הוא הרי עובד ציבור, ותפקידו לנהל גוף גדול שאמון על ביטחוננו - אז כיצד הוא יושב ומפטפט על נושאים כה רגישים, העומדים בליבה של מחלוקת ציבורית עזה ומדממת, ושכרוכים בפגיעה אפשרית בשלטון נבחר - כל זה ערב פרסום המלצות של הגוף שבראשו הוא עומד, ביחס לנושא העיקרי שעליו נסב המשדר?

הוסיפו לכם את שערוריית הקצין שעמד בראש הגוף החוקר - רוני ריטמן - שרמז לכך שראש הממשלה נתניהו "תפר לו תיק", ואלשיך גיבה אותו ואמר דברים דומים - והשיגעון יחריף! האם אפשר לסמוך על דברי אלשיך, לאחר שגיבה את רוני ריטמן, לנוכח הביקורת החמורה שהמחלקה לחקירות שוטרים ובג"ץ מתחו על-כך?

השתגענו לגמרי. המפכ"ל הפך דוגמן. שנה שלמה הוא מסתובב עם מצלמה ועיתונאית. וכך הוא מחייך, מספר על ילדותו ומעלליו בשב"כ, כשכולם יודעים מדוע הכלה נכנסה לחופתה, ושהפרטים האלה מעניינים את הצופים (ואת אילנה דיין) כקליפות פיסטוקים בערב שבת, בזמן שהפיל הגדול שנכח לאורך המשדר היה חקירות נתניהו. כיצד מדבר המפכ"ל על מי שהמשטרה חוקרת, ועוד ערב פרסום המלצות בעניינו? זה לא ישר, לא הוגן ובעיקר זה מדאיג.

חכו, הפצצה חיכתה באחד המקומות האגביים במשדר. חכמינו אמרו ששלושה דברים מגיעים לאדם בהיסח הדעת: משיח, מציאה ועקרב. שלושתם התקיימו באחד הדיאלוגים המשניים לכאורה.

דיין לחצה על אלשיך: "אתה מבטיח הבטחה... בענייני ראש הממשלה, ואפילו להביא אותו לתת עדות בפרשת הצוללות אתה לא מצליח?" אלשיך צחק ותהה: "למה את חושבת שאני לא מצליח?" ודיין השיבה: "כי אנחנו ישבנו לפני חודש, אמרת לי מול המצלמה הזאת שראש הממשלה צריך לבוא לתת עדות, יוזמן לתת עדות בפרשת הצוללות". ואז אלשיך, בלי להתבלבל הגיב: "בוודאי. רק כמו שאת מבינה, יש שיקולים מתי נכון לעשות מה".

חיזרו וקיראו את הדברים המדהימים. לראשונה, מודה המפקח הכללי של המשטרה שעבר עבירה חמורה: הוא הדליף חומרי חקירה רגישה - אולי הרגישה ביותר - לעיתונאית. אתם מבינים, מאיזו באר גם אמנון אברמוביץ' שותה? יש הבדל בין להדליף בסתר, לבין להודות בזה בגלוי, לעיני המצלמה. והארץ לא רעדה.

לצורך העניין המטלטל, לא משנה זהות הנחקר, אם זה ראש ממשלה או אזרח פשוט. אסור לאיש משטרה לחשוף בפני גורמים שאינם מצויים בשורש החקירה מה המהלכים הבאים. שחוקר, הנמצא בעיצומה של חקירה, יספר למישהו מבחוץ - עיתונאי, עו"ד או מוכר בקיוסק - את מי הוא עומד להזמין לחקירה? הרי זה עלול להביא לשיבוש עדויות; אם דבר ההזמנה יגיע לידיעת הנחקר, הוא עשוי לתאם גרסאות. אך במקרה של נתניהו, הכל מותר. טירוף מערכות כללי.

הינה תחילת סעיף 117 לחוק העונשין: "עובד הציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, וכן מי שהגיעה אליו ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור, ולאחר שחדל מהיות עובד הציבור מסרה, ללא סמכות כדין, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, דינו - מאסר שלוש שנים".

אז מה, אם זה נתניהו, מותר לעבור על החוק בריש גלי? אם תוגש עכשיו תלונה למח"ש נגד אלשיך, האם הוא ייחקר על-כך? אמר לי קצין משטרה בכיר בדימוס: על הדבר הזה, כל קצין משטרה היה מועף מתפקידו. ועוד אמר: היה יושב בבית הסוהר. ואז אני קורא שוטי מקלדת המשבחים את המפכ"ל על עמידתו בלחצים, ועל סירובו לקבל מינוי עתידי לראשות השב"כ בתמורה להפסקת החקירה. כמה שוטה צריך להיות כדי לכתוב דברים כאלה? אם הדברים נכונים, הרי מדובר בשוחד! אדרבה, שאלשיך ימסור עדות נגד נתניהו בנושא. אנחנו מבינים שמדובר בסברות כרס שאין להן גיבוי והוכחה, אבל די בהן כדי להשביע את רעבונה של מפלגת רק-לא-ביבי.

הינה שאלה שאילנה דיין לא שאלה את הגיבור: עד-כה נחשפנו להמון הדלפות מחקירות נתניהו במשטרה, אבל לא שמענו על מה שאירע בחקירתו של נוני מוזס. כיצד הוא מסביר זאת? ועוד שאלה: אם, לטענת אלשיך המרומזת, נתניהו שלח חוקרים פרטיים נגד קציני המשטרה המעורבים בחקירה, מדוע לא נפתחה חקירה על זה? האם ייתכן שבמקרה זה היו מגלים ההפך, כלומר האם יש לשוטרים מסוימים מה להסתיר?

והערה פסיכו-ביוגרפית ביחס לטראגי-קומדיה הזאת. רוני אלשיך הורגל לחיות רוב חייו הבוגרים בחושך. הוא פעל מאחורי הקלעים של הציבוריות הישראלית, ואז מונה למפכ"ל המשטרה. באחת נחשף לאור המסמא של מצלמות העיתונות. מכיוון שהיה מינוי של אויב התקשורת, הוא סומן, ממש כמו אביחי מנדלבליט שגם הלחצים עליו הם שערורייתיים. התקופה הראשונה לכהונתו לוותה בדמוניזציה של אישיותו. אחרי הכל, הוא חובש כיפה, שב"כניק שבעברו גם קריית ארבע ושלל תדמיות ידועות המבטיחות להפוך אותך למפלצת במערכות החדשות הידועות.

אולם שלא כמו מנדלבליט, אלשיך הבין די מהר שכדי להשיג שקט, הוא זקוק למטריית הגנה. לשם כך נשכר יועץ התקשורת ליאור חורב, שכל הרוצה לעמוד על טיבו, מוזמן להיכנס לחשבון הטוויטר שלו ולהתרשם מלשונו הרעה. והינה השבוע שמענו שאלשיך סידר לעצמו כליווי קבוע יותר משנה שומרת ראש בדמות אילנה דיין ותוכניתה היוקרתית. וראו זה (לא) פלא: בעוד מנדלבליט הפך למושא השנאה של שונאי נתניהו, הלך וצמח לנגד עינינו אלשיך בדמות מלאך, מרטיר, גיבור הצופן באמתחתו את ההבטחה הגדולה מכל: המלצה להעמיד לדין את בנימין נתניהו באשמה כלשהי. די בכך כדי לחולל מהומת אלוהים בתקשורת ובמחוזות השמאל בדרישה מנתניהו להתפטר.

החרפה נגד נתניהו אינה פוגעת בו לבד, אלא בהמון בוחריו ותומכיו, רבים מהם שייכים ל"ישראל השנייה", שעכשיו מסתכלים על השיגעון הזה ואינם מאמינים.

לפארסה הזאת שותפים רבים - רובם משתייכים ל"ישראל הראשונה" - שאיבדו את השלטון בדרך דמוקרטית, אבל מבקשים לפגוע בבחירה הזאת באמצעות שליטתם (הזמנית, עדיין) במוקדי כוח אחרים. האם נתעשת?