סבירות הקונספירציה ב'

עושה רושם שאנשים רבים יותר מאמינים באפשרות של מעשים קונספירטיביים מאלה שמוכנים להודות בכך. הניסיונות להעלות לסדר היום את הדיון אודות הסדקים בהרשעתו של יגאל עמיר ואפילו הניסיון שלו עצמו לפנות לערכאות משפטיות, זוכה בתקשורת לתואר "מסע תעמולה מתוזמר היטב", כביכול על-ידי מועדון חשאי של אוהדיו. פה ושם צצות ידיעות על כך, שהאסיר המאובטח ביותר במדינה "יוצר קשר עם חוגי הימין הקיצוני"; נתקלתי אפילו בהשערה, שהוא מצליח באמצעות רעייתו להעביר הוראות אופרטיביות למחתרת איך לבצע התנקשות באריאל שרון...

במאמרי הקודם "קונספירציה, המלה האסורה", עמדתי על החובה בחברה מתוקנת, לא לשלול על הסף תיאוריות קונספירטיביות כלשהן, כמובן תוך דרישה להציג ראיות בעלות ערך. תפישת עולם שונה, פוליטית, דתית או תרבותית, אינה יכולה להיחשב כנימוק משכנע לאשמתו של היריב הפוליטי בכל החטאים העולים בדמיון.

מי רצח את דורותי קילגלן?

הרצח של ג'ון קנדי מגרה את דמיונם של מפצחי החידות ומחפשי האמיתות כבר 42 שנים, אבל במחוזותינו הוא משמש לעתים קרובות תירוץ אולטימטיבי, שלא לומר כלי לדחיית השאלות המטרידות: גם באמריקה חיפשו כל מיני קונספירציות והוועדה לא מצאה כלום.
הוועדה ברשותו של הסנטור וורן אכן קבעה שאוסוולד פעל לבדו, לא נמצאה מאחוריו מחתרת כלשהי. היא אכן לא נמצאה, אולי לא משום שלא עמדה בפני הוועדה אלא ערימת גופות, שקברה מתחתיה את המידע החסר.

דורותי קילגלן היתה עיתונאית מפורסמת המתמחה בגילוי סודות. במשך שנות הקריירה העיתונאית שלה היא גילתה ידיעות רכילותיות רבות על ידועני אמריקה, הטור שלה נקרא על-ידי מיליונים. עם הזמן היא עברה לשערוריות פוליטיות. היא היתה הראשונה, שפרסמה על שיתוף הפעולה של CIA עם המאפיה בניסיון לחסל את פידל קסטרו.

תחת לחץ של גורם לא ידוע היא פרסמה על הקשרים הסודיים בין מרלין מונרו והאחים קנדי, למחרת מונרו נמצאה מתה. קילגלן הרגישה שמישהו ניצל אותה על-מנת להפנות אשמת הרצח כלפי רוברט קנדי.
רוצחו של אוסוולד, ג'ק רובי, החליף בין שתי גרסאות שונות לגבי מניעיו לרצח, בין הרצון להגן על ז'קלין קנדי בפני הצורך לעמוד מול אוסוולד במשפט לבין חישכון זמני. לאחר שאף אחת מהגרסאות לא סייעה לו במשפט, קיימות עדויות מהימנות, שבשלב מסוים הוא עמד בפני גילוי האמת. כנראה זה מה שהוא עשה בשמונה דקות השיחה בארבע עיניים, עם דורותי. זו המשיכה בחקירה והבטיחה לחבריה שהיא עומדת לגלות בקרוב את האמת על רצח קנדי.
עד אז שני חבריה למקצוע מתו מוות פתאומי ובלתי טבעי לאחר שביקרו אצל ג'ק רובי ועמלו על פיתרון התעלומה. קילגלן סברה ששמירת טיוטת המאמר אצל חברתה תגן עליה, אך זמן קצר לאחר מכן נמצאה מתה בביתה. הסימנים הצביעו על רצח מבוים כתאונת אלכוהול-תרופות. חברתה מתה יומיים לאחר מכן, הטיוטה נעלמה. גורל דומה ארב לעשרות אנשים.

מקריות מעניינת למי שמתקשה לעמוד בפני המציאות, שהרי לו אוסוולד פעל לבדו ומיוזמתו, למה לטרוח קשה להעלים את כל מי שהתקרב מדי אל הסודות האפלים? זו סתירה, שלא יושבה מעולם.

עשר שנים ללא תשובות

בכמה מקרי רצח בנשק חם השאלות על מיקום הפגיעה בגוף הקורבן ושעת הפגיעה נשארות פתוחות לאחר ההרשעה? מערכת המשפט של צפון קוריאה אולי לא ממש מוטרדת מהשאלה הזו והציבור הצפון קוריאני בוודאי לא יכול להגות בה. במדינת ישראל הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ככה מספרים לנו, האזרח מאמין שהמצב שונה.
הצוות הרפואי שטיפל ברבין מיד עם הגעתו לבית החולים מסר שרבין נפגע משלושה כדורים, בחזה, בבטן ובעמוד השדרה. רק בשלב מאוחר יותר, הופיע הדוח הפתולוגי של יהודה היס, האיש שהוקע על-ידי ועדת סגלסון, כמי שהעיד שקר בבית המשפט וכמי שקיצץ חלקי גופות ללא רשות המשפחות.

הדוח של יהודה היס סידר את הממצאים הרפואיים על-פי טווח הירי ומספר היריות, שנשמעו בכיכר: שני קליעים, אחד בגב עליון ואחד בגב תחתון. בסרט "תיק לא סגור" טען אחד הרופאים מהצוות המטפל, שהיו שתי פגיעות בגב התחתון.

באותו סרט מונה אחד הרופאים את שלבי הטיפול הראשוני, ביניהם הוא מבטא את המלה "הפשטה". "לא מפשיטים נפגע במצב כזה", מעיר ברגע הזה של הסרט נתן גפן, שהקדיש חקירה רבה בצדדים הרפואיים של הפרשה, "גוזרים את הבגדים במספריים, כדי לא לטלטל אותו. איך המקטורן של רבין נשאר שלם?"

על-פי דוחות המשטרה, יגאל עמיר ירה ברבין ונעצר בשעה 21:30. על-פי הדוחות הרפואיים, רבין נורה קרוב ל-21:50, ועדת שמגר קבעה את השעה הזו כשעת הפגיעה. תעלומת הדקות האבודות עד היום משוועת לפתרונה.

בדיון שלאחר שידור הסרט " תיק לא סגור" טען הבמאי נפתלי גליקסברג , שהשעון על ידו של השוטר בתצלום המעצר מראה 21:53 - זה פשוט לא נכון. גליקסברג סיפר, שלקח לו 6 שבועות לאתר את התצלום, היכן הוא חיפש אותו?

נחום שחף שלף את התצלום מהמחשב תוך 6 שניות. אי אפשר לטעות במראה עיניים: השעון על ידו של אחד השוטרים, האוחזים ביגאל עמיר, מראה את השעה 21:31. האם התצלום זויף על-ידי מישהו? ככל הנראה לא, כי השעה בתצלום תואמת את הדוחות המשטרתיים, ונפתלי גליקסברג לא הציג בתוכנית שום תצלום אלטרנטיבי. מן הסתם אפילו נפתלי, שמכיר את המערכת, ידע שבדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, המקום שבו ראש ממשלה נרצח תוך העלמת ראיות או חלילה פברוק ראיות, לא ניתן ללכת עם האמת הקשה עד הסוף.

כולנו מכירים את הודאתו של יגאל עמיר, שנמסרה בעקשנות פעם אחרי פעם, שהוא הגיע למקום מצויד באקדח במטרה לפגוע ברבין, התקרב, שלף וירה. אבל על-פי ועדת שמגר המסתמכת על הדוחות הרפואיים, רבין נפגע 18 דקות מאוחר יותר, כאשר לא היה בכיכר ועמיר היה עצור בידי המשטרה. בשפה המשפטית הדבר מכונה אליבי; ההודאה של עמיר מפסיקה להיות ראייה מרשיעה ומתחילה להיות נושא לחקירה.

ישנו איש הטוען כבר עשר שנים: "אני יריתי בו, אני הרגתי אותו", אבל אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שטענתו זו של יגאל עמיר אינה מתיישבת עם הממצאים המראים, שרבין נפגע זמן רב אחרי שעמיר ירה. ככל הנראה אין זה מצב אופייני לחקירות הרצח, אבל אנחנו כאן איננו מתמודדים עם רצח "אופייני".
לאחרונה, לאחר שעמיר שמע על ממצאי החקירה של נחום שחף, נפער הסדק הראשון בביטחונו של עמיר והוא מבקש משפט חוזר.

שאלת הסבירות
מהי הסבירות המתמטית ששעונו של השוטר הנמצא בתפקיד אבטחה מפגר ב-19 דקות ובדיוק באותן 19 דקות מפגרים שני השעונים של שני השוטרים הנוספים, שרשמו את דוח המעצר? מה הסבירות המתמטית, שהרופאים בחדר הטראומה, האמונים בתיעוד מדויק של הפעולות הרפואיות, מתבלבלים? ולא מדובר בנושא זניח, אלא בנוגע למהות הפגיעות באדם, שהרגע הם ניסו להציל את חייו!

המשפט השחוק "כל אחד יכול לטעות" אינו יכול לשחק כאן תפקיד: הרי מדובר באנשים המבצעים פעולות שהן לב לבו של המקצוע. עבודת המשטרה בהתמודדות עם פושעים מסוכנים ומעצרם, עבודת הרופאים בזיהוי הפגיעות וביצוע כול הנדרש על-מנת להציל חיים. אלה ואלה אמורים לדעת לטפל במצב משברי.

יש טעות ויש טעות. במצב משברי, אצל בעל מקצוע החושים מתחדדים ותשומת לבו מרוכזת במשבר שפוקד אותו; כעת הוא מבצע את תפקידו, עם ייסורי נפשו הוא יתמודד אחר כך. אם היו אחד או שניים, שנכנסו להיסטריה, ניתן היה לקבל את זה בהבנה, אך אם כה רבים מהאנשים האלה נכשלים ברגע הקריטי במה שהם אמונים לעשות הכי טוב, הבעיות שלנו במדינה כנראה עוד יותר קשות מכפי שחשבנו.

צבר הטעויות הרב ברצח רבין שובר כל חוק סטטיסטי. השוטרים איפשרו את השארתו של יגאל בשטח הסטרילי, התבלבלו ברישום שעת המעצר, השעון איבד 18 דקות בתוך רצף האירועים, רוני קמפלר צילם חצי שעה לערך במקום חשוך חסר עניין ביחס לאירועים שהתרחשו על הבמה, מאבטחי השב"כ לא הגנו על רבין כנדרש מהם, רבין לא פונה באמבולנס, שעמד בסמוך לרכבו של רבין והנהג טייל אי שם ברחובות תל אביב משך 21 דקות, כאשר לוועדת שמגר הוא דיווח שהגיע בתוך שתי דקות. הרופאים טלטלו את רבין שותת הדם על-מנת להציל את הז'אקט והחולצה. אותם הרופאים טעו היכן היו הפגיעות ונזכרו רק מאוחר יותר. הפתולוג יהודה היס לא ביצע את הניתוח, כפי שהוא עצמו מלמד את תלמידיו...

לאחר מכן אנחנו מגיעים לטעויות של שני צוותי החקירה, של המשטרה ושל השב"כ, התביעה המתעלמת מכל דבר, שאינו תואם את תבנית האישום, ועדת חקירה בראשותו של מי שהיה נשיא בית המשפט העליון מזניחה שאלות קשות ושלושה שופטים של בית המשפט המחוזי, שסתם בגלל טעות תמימה לא רואים את החורים בראיות...

אם אנחנו נעשה אומדן ההסתברויות שכל אחד מהגורמים האלה עשה את טעותו בתמימות גמורה, כי "כל אחד יכול לטעות" ונכפיל את ההסתברויות אלו באלו, נקבל את מידת הסבירות של ההתרחשות, כפי שהיא הוצגה לנו עם הכיתוב "האמת המשפטית והמוחלטת על רצח רבין".

אפשר להעריך בביטחון שהסבירות הזו תהיה קטנה אף מהסבירות שדורותי קילגלן וחבריה לגורל המר נרצחו סתם במקרה, ללא כל קשר לחקירת רצח קנדי.