"טומי, אברהם וכל שאר החברים, לא הכנתי נאום ניצחון, זה לא אני שניצחתי הלילה, המפלגה ניצחה. אחרי שנים של משטר דיקטטורי של ועדות מסדרות ושל מינויים תמוהים, פתחנו את השורות, הבאנו את הדמוקרטיה לפתחנו, והבוחר אמר את דברו. טומי, אברהם, הלוואי והייתי יכול לבקש מכם להישאר, אך לצערי אתם מחוץ לרשימת ה-120. מה לעשות, זוהי פסיקתו של הבוחר –ידידים נוכל להישאר, אני אפילו אזמין אתכם לצ'ולנט בשבת".
כך, במילים אלה ממש, הלילה, בשעה 04:28, כאשר נודעו התוצאות הסופיות של הפריימריז בשינוי, חתם הפרופ' רובינשטיין את היום, יום של חגיגה לכל שוחרי הדמוקרטיה בישראל, יום הפריימריז הפתוחים בשינוי.
למי שלא זוכר, אמנון רובינשטיין פרץ אל מסכי הטלוויזיה השחורים-לבנים כאשר היה עלם צעיר. הוא הנחה אז תוכנית ראיונות פוליטית בשם "בומרנג". הוא חדר עמוק לתודעה הישראלית והיה ממקימי שינוי. תחילה במסגרת ד"ש "התנועה הדמוקרטית לשינוי" ואחר כך בפורמט מצומצם יותר - "שינוי".
בחלוף השנים הוא הלך לרעות בשדות זרים, והיה מבכירי מרצ, ואפילו היה שר מטעמה בכמה ממשלות, עד אשר החליט להחזיר עטרה ליושנה, חזר בסערה להיות פעיל במפלגת שינוי ובמוסדותיה, הביא לביטולה של הדיקטטורה הטוטליטארית של לפיד וחבריו שהיתה במפלגה, והלילה, בפריימריז פתוחים נהיה מנהיג המפלגה, תוך שהוא דוחק את כל ה"מנהיגות" הנוכחית של התנועה לסוף רשימת ה-120, וחלקם הגדול אף מחוצה לה.
ולשם השוואה, הביטו במפלגת העבודה, מפלגת הפנקסים השחורים אשר לא השתנה בה דבר עוד מימי ספיר המנוח. ברק בא, ברק הולך, עמיר פרץ בא, ועמיר פרץ הולך – ופרס לעולם נשאר. מפלגת העבודה ממשיכה במסורת הפנקסנות שלה, עמיר פרץ הנישא על כתפי ההמונים יכול לעמוד על הראש ולנופף ברגליים, הוא לעולם לא יהיה מנהיג המפלגה. הוא לעולם לא ייבחר כיו"ר שלה וכמועמדה לראשות הממשלה, כי אין לו פתק מפרס, כי בעבודה לא היו מעולם בחירות ולא יהיו לעולם בחירות, ורק פרס לעולם יישאר.
ובליכוד, תנועה דיקטטורית, אשר מנהיגיה נבחרים על-ידי מועצה נסתרת, ללא בחירות, ללא פריימריז – וללא כל הליך דמוקרטי – מפלגה אשר למדה את כל השיטות ה"טובות" ממפא"י ההיסטורית, ואפילו רשמה כמה פטנטים על ספינים שונים בשיטות של מפא"י הדיקטטורית.
שינוי עשתה הלילה את הבלתי ייאמן - מתנועת שוליים, אשר היתה לה הצלחה מקרית בבחירות הקודמות, היא הפכה לגוף פוליטי דמוקרטי, פתוח ובוגר, גוף אשר אף בוחר לא יוכל עוד להתעלם מקיומו.
השינוי שחל הלילה הזה בשינוי הוא זה אשר יביא את הבשורה לאנשי המעמד הבינוני, אנשים של "חיה ותן לחיות" אנשים של "ואהבת לרעך כמוך" אנשים של "את השנוא עליך אל תעשה לחברך", אנשים אשר נפשם נקעה מתנועה אשר התיימרה לשנות – אך החזירה אותנו לימי הביניים – עד אשר הגיעה הישועה, עד אשר הדמוקרטיה פרצה את חומות הקיבעון והשמרנות.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
