|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כשלון מסעות הלימוד לפולין
|
הם הפכו, משום מה, למסעות של קניות ושל סתם בילויים, ולפיכך ייטיב משרד החינוך לעשות אם יבטלם, וילמד בתוך כך את הלקח מהם
|
|
מחיר גבוה [צילום: יוסי זליגר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מסעותיהם של בני נוער ישראלים לפולין נועדו מטבעם לעצב בקרבם את זיכרון השואה הראוי, אלא שהמציאות מוכיחה את ההפך מזה. משום מה הפכו מסעות הלימוד האלה למסעות של קניות ושל סתם בילויים, בעוד הלימוד של לקחי השואה. נותר, בסופו של דבר, כזניח מאוד, אם לא, איך לומר, לבטל בשישים.
כי את האמת אין עוד להסתיר. כל מאן דבאי בתוכנו יודע מכבר שמסעות אלה הם כשל גדול. הדברים אמורים בתלמידי תיכונים, שהוכיחו שיש להם חוסר בשלות ללימוד לקחי העבר המרטיט, וכי ראשם רק עסוק בענגי ההווה, המזומנים להם בביקור בפולין.
מעל לכל הפכו מסעות הלימוד למסעות של ביזוי אמיתי. כך, למשל, יותר תלמידים נתגלו כשהם מרססים באושוויץ כתובות גרפיטי של "היינו כאן", כאילו מדובר בהתפארות לשמה על ביקור באתר תיירות מעניין.
לא רצוי
מעבר לכך מסתבר בעליל שרבים מהורי התלמידים פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם לעמוד במחיר הגבוה הכרוך במימון מסעות הלימוד, כשילדיהם נותרים בתסכול של ממש, לעומת חבריהם היוצאים לפולין.
לנוכח כל אלה מתרבים הספקות בדבר תועלתם של מסעות הלימוד. מוטב, לפיכך, שמשרד החינוך ישים להם קץ בעתיד הקרוב. עוד יותר הוא ייטיב, מן הסתם, לעשות אם יפיק את הלקח המתבקש מאליו, לפני שהוא מרשה לעצמו להגות תוכניות, שאינן עומדות כראוי במבחן.
ובפאראפרזה על אימרתו של אחד העם הדגול, זה בדיוק המקום להודות שכוונתו של משרד החינוך, בלי שום ספק אכן רצויה, אך המעשה, מסתבר, איננו רצוי, לפחות על-פי מתכונתו הקיימת.
|
| תאריך:
|
15/04/2018
|
|
|
עודכן:
|
15/04/2018
|
|
ראובן לייב
|
|
כשלון מסעות הלימוד לפולין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ישע .
|
15/04/18 15:42
|
|
|
|
2
|
|
ארי כספי
|
16/04/18 08:16
|
|
|
|
3
|
|
הגיון בריא
|
17/04/18 11:48
|
|
לאחר שבחודשים האחרונים הודתה מדינת ישראל ב"נכבה" נגד העדה התימנית, בנושא גניבת ילדי תימן, ומנגד עלתה הסדירה "סלח, כאן זה ארץ ישראל, על אפלייתם המכוונת של ראשי הממסד הציוני נגד העדה המרוקאית, הרי שהגיע הזמן לעבור לעוד שתי "נכבות" אנטי יהודיות שעוללה המדינה במתכוון לניקלטייה. אחת מהן היא ההעברה על הדת בכוח של מאות אלפי בני עולים החדשים - מגזיזת פאות והאכלת טריפות ונבילות בכפייה ועד לשיכונם של אותם בני העולים בבתי ספר כפרניים תחת הכותרת "ממלכתי". ה"נכבה" השנייה - ואולי הקשה ביותר שאיזה ציבור עבר מידי הציונות, מתייחסת לשיתוף הפעולה של התנועה הציונית עם הנאצים ימ"ש, בהשמדת יהדות אירופה כדי לבנות בדם החללים את מדינת העתיד הציונית. ההבדל בין "נכבת התימנים" ו"נכבת המרוקאים" היא בכך ששתי ה"נכבות" האחרות לא נעשו רק לעולי המזרח אלא גם יהדות אשכנז ומזרח אירופה היו קורבנותיה, ולא פעם בני המשפחה הציוניים עצמם עוללו זאת לבני משפחותיהם ממש!
|
|
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי  והפעם - "לא חזרו", טיעונים מפולפלים, לספר את האמת, הכחשת השואה ושמירת סוד שבוע טוב וחודש טוב
|
|
|
|
|
הגיע הזמן לומר את האמת. נדרשות החלטות אמיצות, כתוצאה ישירה של השואה והגבורה. אתחיל בצל"ש. ביום השואה, ערב יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, אני מבקש שכולנו נעניק צל"ש לשופט צבי טל. זהו השופט שיחד עם דליה דורנר, והשופט דב לוין, החליטו על גזר דין מוות, לרוצח הסדרתי איוואן האיום. ההחלטה על מתן גזר דין מוות, ניתנה בכובד ראש ובלב נקי. השופט צבי טל, אף גילה את סודו, שהיה חייב להתגבר על יצר רע שהסיתו להמליץ על מאסר עולם ולא על גזר דין מוות. כמה שבועות לפני ההכרעה שר המשפטים דאז, אברהם שריר, התבטא שצריך לגזור עונש מוות על הנאשם. צבי טל חשב שזה דבר שפוגע בתדמית של המשפט הישראלי, שכאילו הפוליטיקאים מכתיבים מה לעשות. זו הייתה שגיאה קשה. הייתה לו מחשבה שכמשקל נגדי, כהתרסה, יאמר שדמיאניוק ראוי לעונש מוות, אבל לא יטילו אותו עליו כדי שלא יאמרו שהרשות השופטת מושפעת מהרשות המבצעת. בסוף החליטו לא להתייחס לזה. הם הטילו עונש מוות. על איוואן האיום.
|
|
|
|
|
עוד מבט על השואה - וליתר דיוק על מה שקרה אחריה. במקרים רבים, ההתנהלות בשנים הבאות מלמדת על הסיבות האמיתיות להתנהגות כלפי היהודים בזמן אמת
|
|
|
|
|
"תצלמו, כי בעוד שנות דור לא יאמינו מה מצאנו פה". אלו היו מילותיו של דווייט אייזנהאואר, מפקד בעלות הברית במערב אירופה ולימים נשיא ארה"ב, בעת ביקורו במחנה בוכנוולד ב-12 באפריל 1945 - יום אחד לאחר שחרורו.
|
|
|
|
|
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
