להחזיר את הג'יני למנורה

ג'ון לנון לימד את מעריציו לחלום על אחווה, שוויון ולחיות את הרגע. הוא סימל את המאוויים של דור שלם שגדל אחרי זוועות מלחמת העולם השנייה, ראה את השפע שיכול להיות בעולם ללא מלחמה (או ליתר דיוק בחלק הדמוקרטי של העולם בתקופה של מלחמה קרה), ולא ראה צורך לתכנן לטווח ארוך (מה שבאופן טראגי התברר כנכון במקרה שלו).

מדד ג'יני, המככב בדוחות של מכוני מחקר רבים, וחילחל היטב לשיח של מעצבי מדיניות באירופה ובמוסדות האו"ם, הוא מדד לאי-שוויון בחלוקת הכנסות, שהפך להיות בעיני רבים המדד על פיו ניתן לבחון כמה אנחנו קרובים להגשמת החלום של לנון - שוויון בין כולם.

מדד ג'יני פורסם בשנת 1912 על-ידי קוראדו ג'יני, סטטיסטיקאי ודמוגרף איטלקי. ג'יני עצמו היה תומך נלהב של הרעיונות הפאשיסטים, היה מקורב מאוד למוסוליני ולמעשה חלק מהרעיונות הפאשיסטים המדברים על האורגניות של האומה וההכרח במסעות כיבוש אימפריאלסיטיים הם רעיונות שלו, שאומצו על-ידי השלטון האיטלקי במהלך שנות ה-20 של המאה הקודמת. כנראה שג'יני ולנון, לו היו נפגשים, לא היו הופכים לחברים טובים במיוחד...

המדד עצמו הוא חישוב טכני של פערי שכר בקבוצה מסוימת - לרוב של כל האזרחים בגיל עבודה. מדד ג'יני מקבל את ערכו הגבוה ביותר - 1, אם כולם מרוויחים בדיוק את אותו השכר. אם למשל במדינה מסוימת כולם מרוויחים בדיוק 10,000 דולר לחודש, המדד יהיה 1. אחת החולשות של מדד ג'יני היא שאם במדינה אחרת כולם מרוויחים בדיוק דולר אחד לחודש, גם שם מדד ג'יני יהיה 1, למרות שברור לכם שרמת החיים שונה מאוד בין שתי המדינות הללו.

קידוש מדד ג'יני מעצים שאיפה קומוניסטית על פיה כולם יהיו שווים זה לזה, וכל היתר לא חשוב. במדינות המערב בימינו, השאיפה היא למדד ג'יני גבוה ככל הניתן, לפני תשלומי העברה (כלומר ללא התחשבות בקיצבאות ביטוח לאומי וכדומה).

שוויון כלכלי מלא

אני רוצה שנעשה יחד ניסוי מחשבתי קצר. לצורך הניסוי נשתמש במדינה דמיונית, שתיקרא "לארשי". נניח שבאורח פלא, תצליח מדינת לארשי להגיע למצב שבו בתאריך 1 במאי 2022 כל העובדים במשק ירוויחו בדיוק את אותו השכר. זה אמור להיות יום חגם של הסוציאליסטים, מכיוון שבכך תבוא שאיפתם המרכזית לידי מימוש - שוויון כלכלי מלא לכל העמלים.

באותו רגע מתחיל הניסוי שלנו. אני מבקש שננסה לדמיין מה יקרה בימים ובשבועות שלאחר אותו יום חג. לדעתי, יתחוללו שני תהליכים:

ראשון - העובדים המיומנים, אלו שיודעים שיש להם יכולות העולות על הממוצע, יבקשו תגמול גבוה יותר על עבודתם. אם דרישתם לא תתקבל, או שיחפשו מקום עבודה אחר (אולי אפילו במדינה אחרת, בה יש צורך בעובדים חרוצים ומיומנים ומוכנים לתגמל אותם בהתאם), או שהמוטיבציה שלהם להצטיין בעבודתם תרד באופן משמעותי.

שני - היוזמה העסקית תוביל לכך שיזמים מוכשרים יצליחו להקים חברות מוצלחות, אשר יוכלו למשוך עובדים מיומנים בתמורה לשכר גבוה יותר. כך יחלו גם תהליך של צבירת הון על-ידי היזם, וגם פערי שכר בין עובדיו לבין יתר השוק.

התהליכים הללו ילכו ויתעצמו עם הזמן, ויובילו לכך שהעובדים הטובים והמוכשרים ישדרגו את עצמם בשכר, ואולי גם בקידום בעבודה, ייזמו ויקימו חברות ועל בסיס ההצלחה שלהם ירוויחו יותר מאחרים, ובכל יקלקלו את מדד ג'יני שבהכרח ירד מתחת ל-1.

יזמות ופריון

כלומר, מיד עם ההגעה ל"נקודת השוויון" בה מדד ג'יני שווה 1, יחלו תהליכים להזזת המשק מנקודה זו. בתורת הבקרה נקודה זו נקראת "נקודת שיווי משקל לא-יציבה". כפי שכל מהנדס יודע, הדרך לשמירה על שיווי משקל בנקודה לא יציבה היא על-ידי השקעת אנרגיה.

ראשי מדינת לארשי ייאלצו לכפות את השארת מדד ג'יני על הערך של 1 באמצעות רגולציה כבדה על המעסיקים ועל היזמים. אחרת לא ניתן יהיה לשמר את המצב הזה. במידה וינקטו בדרך זו, אותם אנשים המובילים את היזמות והפריון יפסיקו להתאמץ, יורידו את הפריון וירסקו את הצמיחה של לארשי. עד כאן הניסוי המחשבתי.

לצערנו, ראינו במהלך חיינו דברים דומים. זה הרי מה שקרה בברית המועצות וביתר הגוש הקומוניסטי. בנו כלכלה המתוכננת על-ידי פקידים, והשקיעו מאמצים כמעט אינסופיים על-מנת לשמור על נקודת השוויון בין כל האזרחים. נדמה לי שאפשר לסכם את המאקרו-ניסוי הזה בכישלון. בישראל, ניסוי ברמת המיקרו - הקיבוצים, נכשל מבחינה כלכלית, מאותן סיבות שציינתי.

אפשר, אם כן, לסכם עד כאן: מדד ג'יני הוא מדד מרכזי המככב בדוחות של מכוני מחקר ואירגונים חברתיים רבים. הוא מייצג מצב בו כולם משתכרים באופן שווה. גם אם מדינה כלשהי תגיע למצב הזה של שוויון בהכנסות לכל אזרחיה, היא לא תוכל להתמיד בו לאורך זמן מבלי להפעיל אמצעי כפייה, מכיוון שזהו מצב של שיווי משקל לא יציב.

לא ניתן, ולדעתי גם לא רצוי חברתית, להגיע למצב בו מדד ג'יני מראה על שוויון כלכלי בהכנסות. הגיע הזמן להכניס את הג'יני למנורה ולהפסיק לצפות שיעורר לנו נס בכל פעם מחדש.

מטרות חברתיות

האם זה אומר שכל האמנה החברתית והערבות ההדדית קרסו? האם הקפיטליזם החזירי ניצח? ממש לא. אבל כדי להתמודד עם חוסר שוויון, צריך לפעול בצורה חכמה ומבוססת על נתונים. לאפשר הזדמנות שווה לכל ילדה וילד, להשקיע בטיפוח מצויינות, לעודד יזמות, להכניס לבתי הספר לימודים פיננסיים, אלו הם דרכים להשיג מטרות חברתיות בלי להתנגד לטבע האדם ולשוני בין בני האדם.

אם במדדים עסקינן, אני מאמין שמדד חברתי אמיתי מודד את המתאם - הקורלציה, בין ערכים שהחברה מזהה כרצויים כגון מוטיבציה, מסירות, חריצות ויצירת ערך לחברה לבין רווחה והצלחה כלכלית. בזה, לטעמי, הסוציאליסטים פחות הצליחו.

אבל בתור התחלה, בואו נכניס אחת ולתמיד את הג'יני בחזרה למנורה.